rachel malasa
New member
../images/Emo42.gifI Wanna Hold You|משמש|פרק 10../images/Emo42.gif
עוד פרק..
בפרק הקודם ב-IWHU:
"דאגי פוינטר." "אהה...אני לא יודעת.." "נו באמת!." "טוב אני באה?" "אז מהר! "מה? לאן?" "בגדים!!" ~סתם שתדעו, יש היום קצת אקשן.~ ************** ************** "אז את רואה" קריסטין אמרה לי בזמן שהלכנו לאורך הרחובות העמוסים, הייתי חייבת למצוא לי משהו ללבוש להיום הערב. "רואה מה?" "זה לא סטוץ, אם הוא הזמין אותך לארוחת ערב, אז זה אומר שאולי יש לך עוד סיכוי." נכנסו לקפה-בר והתיישבו בשולחן בפנים. "כן, אבל.." "מה אבל?, אתם חברים וזהו זה!" היא קבעה, והתחילה לזמזם "'ש לי חברה מפורסמת, יש לי חברה מפורסמת..'" "אבל קריסטין, את יודעת באותו הרגע, אני רק , אני לא יודעת, רציתי פשוט לברוח משם." "מה?" יכלתי לשמוע את האכזבה בקולה. "לא הרגשת את כל העקצוצים האלה שמרגישים שמתנשקים עם מישהו?, ולא היו לך זיקוקים בבטן?" "זה לא זה, הרגשתי את כול זה אבל בדרך אלייך בערב, אז ברכב חשבתי לעצמי שאולי אני לא באמת מרגישה משהו כלפיו, שאולי אני חושבת שאני אוהבת אותו רק בגלל שהוא דאגי פוינטר ולא אותו אחד מהאינטרנט." "לא, לא אלכס אל תחשבי ככה, את הרי כמה זמן היית מדברת איתו? שנה? שנה וחצי? ואת בעצמך אמרת לי שאת חושבת שיש לך משהו אליו, למרות שאת אף פעם לא ראית אותו." "כן, יש משהו בדברייך, היום בערב נראה כבר אם הוא גם מרגיש ככה." "יופי." אחרי רבע שעה יצאנו מהקפה-בר, כל אחת לבית שלה. קבעתי עם קריסטין שנלך יחד. *בבית-מול המראה* לבשתי את הבגדים שקניתי היום, מכנס ג'ינס ברך וחולצה לבנה ארוכה שכיסתה לי את הידיים עד פרקי האצבעות, שמודפס עליה 'תן לי חיבוק, או שתמות'. היא די הצחיקה אותי. צלצל הטלפון. "הלו?" "אלכס אני בדרך אלייך, את מוכנה?" "אה בערך, את מדברת מהפלאפון שלך?" "כן." "יופי, כי ייקח לי עוד קצת זמן, אז תלכי לאט." "אה, טוב." היא אמרה כשהיא לא מבינה. ניתקתי. הבטתי במראה, פיזרתי את השיער. אני לא אוהבת כ"כ איפור, אבל שמתי בכל זאת עיפרון שחור ושפתון שקוף על השפתיים. הפעמון בדלת צלצל. רצתי למטה מהר. אימא הסתכלה עליי במבט מוזר בזמן שהיא שתתה את הקפה שלה. הכנסתי את קריסטין. "ערב גברת אדמס." "קריסטין, בבקשה אל תקראי לי ככה, אני מרגישה זקנה." "אוקיי גבר-" קירסטין קטעה את עצמה. "רג'ינה." "אמא די לשגע, בואי קריסטין." "לאן זה?" אמא שאלה אותי. "לפגישה, יופי? ביי." "ביי" היא אמרה והרימה את גבותיה. יצאנו מהבית לכיוון הבית של הבנים. "אז?" שאלתי את קריסטין חצי קופאת. "אז מה?" "את לא מתרגשת מלראות אותם?" "אה...בואו נחשוב, בטח שכן! אני לא מאמינה אחד על אחד. זה לא נראה מציאותי." "טוב אז תתרגלי לזה, כי כנראה שתראי אותם עוד כמה פעמים." "את דאגי כבר ראיתי, אבל את טום, דני, הארי!! הארי, אני לא מאמינה! אני אלך לראות את הארי!." התחלתי לצחוק למראה הפרצוף הזוהר שלה. "הגענו כבר?" היא שאלה בזמן שהסתובבה ושמה לב שאנחנו באזור שהיא לא מכירה. "כן, כבר" הרמתי את מבטי וראיתי את הבית ויכלתי לשמוע רעשים "הגענו." "מגניב." "מוכנה?" "לא." פירשתי את זה ככן, וצלצלתי בפעמון. הדלת נפתחה וטום היה בפתח. "אלכס, היי וקריסטין נכון?" הוא אמר והביט בקריסטין. "כן." היא אמרה די בביטחון, חשבתי שהיא תגמגם והרגליים שלה יהפכו לג'לי, נו טוב מתברר שלא. נכנסו לבית על הספה ישבו דני והארי. "היי" אמרתי להם בשקט. התיישבתי על הספה בזמן שקריסטין נשארה עומדת. "קריסטין נכון? דאגי סיפר לנו עלייך, בואי שבי." הארי אמר לה וסימן לה לשבת על ידו. היא התקדמה אליו לאט והתיישבה לידו. שמתי לב שדאגי לא היה שם. "איפה דאגי?" "הוא בסופר, הלך לקנות שתייה הוא כבר חוזר." טום אמר לי מהמטבח. "אה, אוקיי." התחלתי לפתח שיחה עם דני, ובאותו זמן שמתי לב מהצד שנוצר קליק בין הארי וקריסטין, מעניין. נשמעה דפיקה רמה בדלת. "מי זה יכול להיות?" דני התבונן על הארי והארי החזיר לו מבט של 'לא יודע', וקם לפתוח את הדלת. "אשלי?" דני הסתכל על הדמות שעמדה בפתח. הוא היה מאוד גבוה, בעצם צריך לומר היא. שערה היה בלונדיני והיה לה מבט ארסי בעיניים. "הי דני." היא אמרה בקול מוזר. "מה את עושה פה?" "דאגי כאן?" "לא. למה?" "איפה הוא?" "הלך לרגע, הוא כבר חוזר. מה את עושה פה בכלל?" היא נכנסה כמה צעדים לבית, והתבוננה בי ובקריסטין. "מעריצות." מלמלה לעצמה. ועלתה למעלה. "לאן את הולכת בדיוק?" דני שאל אותה בזמן שהתקדמה לגרם המדרגות. "אני כבר אחכה לו למעלה, שהוא יגיע תגיד לו שאני פה." "מי זאת?" שאלתי את דני. "זאת אשלי." טום התערב לפתע ויצא מן המטבח עם קערת פופקורן. "האקסית של דאגי." "ואני אמורה לפחד ממנה?" שאלתי את הארי. "רק אם מה שיש בינך לבין דאגי רציני." הוא חייך וקם למטבח. התקדמתי אל קריסטין, והתיישבתי לצידה. הדלת נפתחה לפתע, ודאגי נכנס קורס על רגליו מסחיבת יתר של שקיות. "שלום." הוא אמר בהתנשפות. "היי." אמרתי לו. הוא הניח את השקיות על השולחן ליד הכניסה, ונשף באצבעותיו שהיו אדומות מן הכובד. "אשלי כאן." דני אמר בפה מלא פופקורן. "מה היא עושה פה?" הוא אמר בכעס ועלה למעלה. דני הביט בהארי, הארי הביט בטום, טום הביט בי, ואני הבטתי בקריסטין, לפתע פרצנו כולנו בצחוק. אחרי שערכנו תחרות מי מצליח לקלוע פופקורן לפה של השני, שמתי לב שדאגי ואשלי לא יורדים. "מה הם עושים שם?" "לא יודע, אבל זה לא נראה לי טוב" דני אמר מגחך. טום הכניס לו מרפק בצלעות. "את יכולה לעלות לבדוק." "באמת?" "כן. את יודעת איפה החדר שלו נכון?" "כן. כבר הייתי שם." עליתי במדרגות, תוך כדי שאני מנסה לא להשמיע רעשים בדרך. הלכתי לכיוון החדר שלו, שאותו יכלתי למצוא בקלות בעקבות הקולות שבקעו משם. ומה שהיה שם, לא היה מראה כ"כ מלבב. הדלת הייתה פתוחה מעט אז החלטתי להציץ מעט פנימה. דאגי עמד שם ונראה כועס במיוחד, בזמן שאשלי מנסה, איכשהו, להתקרב אליו. חשבתי לדפוק בדלת, אבל זזתי לאחור. אשלי דחפה אותו לארון שהיה מאחוריו, והתחילה לנשק אותו, חשבתי שהוא ינסה להדוף אותה ממנו, אבל לא. הוא לא עשה כלום, הוא זרם איתה. הרגשתי עצב עמוק בפנים. עד שהם שמו לב אליי. "באתי לקרוא לך למטה, אבל לא נראה שאתה רוצה לרדת." "מה אתם מן זוג?" אשלי אמרה והביטה בי בערמומיות. "אלכס, זה לא מה שאת חושבת." "דאגי, אין צורך בהסברים." הרגשתי את הדמעות עולות לעיניים שלי לאט לאט. ירדתי במדרגות, לכיוון דלת היציאה, הארי עצר אותי. "לאן זה? אנחנו מתכוונים להזמין אוכל." "הארי" אמרתי לו בקול רועד. "אני אוותר הפעם, תודה." קריסטין ששמה לב שמשהו לא בסדר איתי ניגשה אליי. "תודה על האירוח" היא אמרה ויצאנו מהדלת. "אלכס מה קרה?" לא עניתי לה, פשוט המשכתי ללכת. התחילו לרדת טיפות גשם. היא המשיכה לשאול אותי, וכששמה לב שאני לא עונה לה, היא הלכה לצידי, ולא אמרה כלום. ואני, אני נתתי לטיפות הגשם לשטוף לי את הדמעות. ************ ************ תגובות יתקבלו בברכה.
עוד פרק..
