rachel malasa
New member
../images/Emo42.gifI Wanna Hold You../images/Emo42.gifפרק 11../images/Emo42.gif
אז נכון-יום חמישי שוב שכחתי לשים פרק
שפם|*יםשלשפמים* אז הנה שמתי 2 פרקים היום- כפיצוי על יום חמישי....
בפרקים הקודמים ב-IWHU:
"אלכס מה קרה?" לא עניתי לה, פשוט המשכתי ללכת. התחילו לרדת טיפות גשם. היא המשיכה לשאול אותי, וכששמה לב שאני לא עונה לה, היא הלכה לצידי, ולא אמרה כלום. ואני, אני נתתי לטיפות הגשם לשטוף לי את הדמעות.
מה עכשיו
******** ******** עברו יומיים, לא דיברתי עם דאגי מאז אותו לילה, לא הרגשתי צורך לדבר איתו. במסדרון בדרך לכיתה קריסטין שמה לב שאני לא בפוקוס. "אלכס, מה יש לך?" היא שאלה אותי. "אם את עדיין מצוברחת מאז אותו ערב, שאני לא יודעת מה קרה בו. אז אולי כדאי שתפרקי את זה כבר." החלטתי לספר לה. "קריסטין, באותו יום, שעליתי למעלה אז דגי נישק את האשלי הזאת." "רגע, את בטוחה שהם התנשקו?" היא אמרה בשקט כשנכנסנו לכיתה, התיישבתי בכיסא והיא מלפני. "כן, קריסטין הם התנשקו. או שהיא פשוט ניסתה למצוץ לו את השניים מהפה." "אה, אוקיי." היא אמרה מעט מבועתת. "אבל למה את לא מדברת איתו? הוא לא כאילו אמר לך שהוא שונא אותך." "לא יודעת, איך לי עצבים בשבילו." "מה קורה?" מייקל הצטרף לשיחה שלנו באמצע. "מגניב." קריסטין ענתה לו בחזרה. "משעמם" עניתי לו בחזרה, והנחתי את הראש על השולחן. המורה נכנסה, לכיתה וכולם השתתקו. "בוקר טוב, יש לכם הרצאה עכשיו באולם ההרצאות, נא לגשת לשם." המורה יצאה מכיתה, והכיתה געשה כמו קודם. "אין לי כוח בשביל זה." "למה אלכס? יהיה מגניב, נוכל לישון." "אה, נכון." שמחתי מהעובדה שיהיו לנו שעתיים שינה, הייתי צריכה את זה. התקדמנו עם ההמון לעבר האולם, כעבור 10 דקות נכנס המרצה, מייקל נרדם אחרי חמש דקות וקריסטין אחריו. היה לי כ"כ משעמם, עד שיצאתי בשקט מן האולם, דרך הדלת האחורית שאף אחד לא שם לב אליי. הבטתי בשעון, 11:30 החלטתי לעשות מעשה שלא יעשה, התקדמתי לעבר הגדר האחורית של בית הספר והשתחלתי דרכה. פעם ראשונה שאני יוצאת מבית הספר בשעת לימודים, מגניב. התקדמתי לעבר תחנת האוטובוס, ולפתע התחיל לרדת מבול. רצתי מהר ככל האפשר, כשהאוטובוס התקדם לתחנה הוא לא עצר, אלא פשוט המשיך. "הי, אוטובוס מטופש.!" קראתי אחריו בעצבנות. כולי הייתי ספוגה מים, האוטובוס הבא היה אמור לבוא עוד חצי שעה, אני בלי מטרייה, הפתרון האחרון היה או ללכת ברגל, שזה הרבה זמן, או טרפה. הלכתי על הדרך יותר מגניבה, ותפסתי טרמפ. ג'יפ גדול וכסוף התקדם לתחנה ועצר בה,זיהיתי את הרכב, דני. "אלכס מה את עושה פה?" "בורחת מבית ספר." "בואי תעלי." הוא צעק לי מבעד לגשם הרועש. נכנסתי לרכב והתיישבתי לצידו, כל השיער הפזור שלי היה ספוג מים, קפאתי. "בורחת מבית ספר הא?" "זה מה שעושים כמחשבה כלשהי נתקעת לך במוח כמו דיסק צרוב, ומסרבת לצאת משם." "אה, זה. כן אני יודע. אבל את-." "מה דני. היא נישקה אותו. הוא זרם איתה. למה הוא עשה את זה?" "תראי אני לא יודע, אבל דאגי הוא לא בנאדם שבוגד. את יודעת שהיה אמור להיפתח לנו סיבוב הופעות קטן, אבל ביטלנו אותו?" "למה ביטלתם? אתם לא מבטלים הופעות." "זה דאגי. הוא כ"כ שקע בדיכאון מהיר, עד שהגיטרה הייתה נופלת לו מהידיים. את באמת חשובה לו, ואני לא אומר את סתם. הוא צריך אותך." ואוו, הדברים של דני באמת נגעו בי. "אבל דני אני-." "אלכס." הוא קטע אותי. "את מרגישה אליו משהו? אבל תגידי לי את האמת." "כן." אמרתי לו בלחש. נעצרנו מול הבית שלהם. "אז תיכנסי ותדברי איתו." הוא אמר והצביע על החדר שלו למעלה. "זה יעזור?" "תאמיני לי רק מלראות אותך זה יעזור לו." הוא אמר בחיוך ממיס. נשכתי את שפתי. יצאתי מהרכב בריצה, והוא אחרי. הוא פתח את הדלת." רק הוא פה. תהיה לכם פרטיות." הוא אמר ויצא מן הבית. עליתי לחדר שלו למעלה, לאט. די פחדתי מהתגובה שלו. התקדמתי לעבר הדלת ודפקתי קלות. "כן, דני כנס." "אממ. זה לא דני, זאת אלכס." "אלכס?" פתחתי את הדלת. הוא התיישב על המיטה, מנסה לנגן ללא הצלחה "אפשר להיכנס?" "כן, ודאי" הוא אמר ופינה לי מקום, לידו במיטה. "אז צמה? ככה אתה גורם לביטול הופעות?" "כבר שמעת על זה?" "כן." אמרתי לו בצחוק. "תראי אני מאוד מצטער על אותו יום, אני לא התכוונתי שזה ילך ככה." "דאגי, הכול בסדר, דני סיפר לי הכול." "רכלן." הוא אמר לעצמו בשקט, גיחכתי. "אבל למה לא התנגדת שהיא נישקה אותך?" לא יכלתי להגיד את שמה. "לי ולאשלי היה קשר די ארוך, עד שהיא החליטה להיפרד ממני, לקחתי את זה די קשה, ואפשר לומר שהרגשות שלי חזרו אליי באותו שנייה, אני לא התכוונתי." "זה בסדר, אני סולחת." אמרתי ונעמדתי. הוא נעמד אחרי. "אז הכול בסדר ביננו?" "הכול מצוין." הוא הביט בי, לא יכלתי המבט הזה הרג אותי, התקרבתי אליו בלי היסוס ונישקתי אותו בשפתיים ארוכות, עד שנגמר לי האוויר. הפרדנו שפתיים לאחר זמן. "נחמד." הוא אמר מחייך. חייכתי גם אני, והוא נישק אותי גם, החזקתי אותו בעורף, והוא במותניים שלי. "אנחנו מפריעים?" בדלת נעמדו שלושה בנים, לפי הגובה, וקריסטין לידם. "קצת." דאגי אמר וחיבק אותי בכתפי. "קריסטין מה את עושה פה? אין לימודים עכשיו?" "כן, יש אבל את נעלמת ומייקל שיגע אותי, אז ברחתי." "מבריזניות." אמרו כולם ביחד. אני וקריסטין צחקנו. "אז הכול בסדר בניכם?" דני פנה אליי. "הכול מצוין." אמרתי וקרצתי לו. הם יצאו . "אז מה עכשיו?" שאלתי את דאגי. "זה." הוא אמר ונישק אותי שוב. ****** ****** סורי אם יש שגיאות כתיב
תגובות יתקבלו בברכה.
אז נכון-יום חמישי שוב שכחתי לשים פרק
333>
