Littel Rach
New member
../images/Emo42.gifI Wanna Hold You../images/Emo42.gifפרק 13../images/Emo42.gif
אז... קיל מי. לא היה לי זמן בגרוש להעלות את הפרקים, למרות שרציתי לשלוח לדורה שתעלה ל, אבל לא היה לי איך ליצור איתה קשר [#@$@#%] אניוואי. היו יש 4[
] פרקים, כי זה בערך הפריקם שהחסרתן.. אני מקווה שאני אוכל להעלות אותם כי המחשב עושה לי קצת בעיה, אם אתן לא תראו עודפרק בשעה הקרובה אז אני כבר יעלה את הפרקים מחר. : ~כן, אם לא זיהתן. שיניתי כינוי. אני rachel malasa לשעבר~ אז.....
בפרקים הקוודם ב-IWHY:
התקדמתי לעבר שום מקום, עד שמצאתי את עצמי מול הבית של מקפליי.. צלצלתי בפעמון שכולי רועדת, ועיניים אדומות מבכי. דאגי פתח את הדלת. "אלכס." הוא נראה המום. " מה קרה?" "אני עוזבת." *** אתן רוצות להרוג את אמא של אלכס.? גמאני. הנה פרק.. ************ ************ "מה?" דאגי הביט בי במבט של לא מבין. "בוא שנייה." הוצאתי אותו מפתח הדלת והתיישבנו על המדרגות בכניסה לבית. "עכשיו אלכס, לאט לאט. מה זאת אומרת עוזבת" "אני עוזבת." לא הצלחתי להוציא הגה מפי. "לאן? לטיול בית ספר? עוזבת את הבית? אני לא מבין אותך." מה? הוא כ"כ קשה קליטה? "דאגי, אני עוזבת את המדינה." הבטתי בו וראיתי שעינוי נעו לכל עבר. "למה?" הוא אמר בקול חנוק. "בואו נחשוב," אמרתי והרגשתי איך הדמעות עולות לעיני. "הסיבה שבגללה עברתי כל השנים האלה. אבא." "רגע, את עוברת לארצות-הברית?" "כן." "אני לא מבין את זה." הוא אמר והתבונן בשמיים השחורים. "להורים שלך, המשוגעים סליחה על הביטוי, לא נמאס לעבור ממקום למקום? לא נמאס להם לאמלל אותך?" "כנראה שלא." אמרתי והרגשתי איך דמעה אחרי דמעה זולגות מעיני. "ומה שהכי דפוק בקטע הזה, זה שכאילו לא אכפת להם." אמרתי והנחתי את ידי על ראשי. "עד שהתרגלתי למקום הזה, ד שמצאתי חברים נורמליים, למה לקטוע הכול?" אמרתי לו בוכה והבטתי בפנוי. "אלכס," הוא אמר בלחש. "אל- אל תבכי." הוא אמר וחיבק את ראשי. "אתה יודע, לפעמים אני פשוט, הייתי רוצה שהזמן ייעצר," אמרתי לו בזמן שניגבתי את הדמעות מעיניי. "שהזמן לא יזוז, והכול יהיה כמו קודם שהכרתי את מייקל וקריסטין, ופשוט ליהנות מזה, בלי שאף אחד יבוא ויגיד לי שאני צריכה לעבור למקום אחר או לעיר אחרת." "את באמת לא רוצה לעזוב, הא?" ""כן." אמרתי לו בלחש וניענתי את ראשי. " אני לא רוצה לעזוב אף אחד, לא את קריסטין, לא את מייקל, לא את החברים מהכיתה, לא את ארנולד החנון מכיתת המדעים," ראיתי חיוך קטן בפיו. "וגם לא אותך." אמרתי לו והבטתי לו בעיניים."אני אוהב אותך אלכס." הוא אמר וחיבק אותי. "אני לא רוצה לעזוב אותך." אמרתי לו שוב בבכי. "קריסטין כבר יודעת משהו מזה?" "לא, גם לא בא לי לומר לה משהו בינתיים." "ומייקל?" הוא שאל. "הוא לא בעיר, הוא בטורניר כדורגל." "היי, דני מצא לו חבר למשחקים הא?" "כן." אמרתי וחייכתי. הדמעות שלי התייבשו, רק יכלתי להרגיש שעיניי אדומות מרוב בכי. "אז מה עכשיו?" הוא שאל. "עכשיו, עכשיו-" "אני יודע." הוא קטע אותי. "מה?" "את תברחי מהבית כי את לא תרצי לעזוב, תקימי אגודה למען ילדים שההורים שלהם מעצבנים אותם 24 שעות ביממה, אבל האגודה תיכשל, ומרוב דיכאון את תיקחי סמים, תזריקי לעצמך הרואין, המשטרה תתפוס אותך ותיאלצי לבלות את גיל 18 בכלא. אני צודק?" "אתה משוגע אתה יודע?" אמרתי לו וצחקתי. "אם אני צריך להיות משוגע כדי לראות את החיוך היפה שלך, אז לא אכפת לי." המשפט הזה גרם לי לרצות לנשק אותו. התקרבתי אליו ונישקתי אותו, הרגשתי איך ידיו החזיקו אותי חזק סביב מותניי וחיממו אותי. לפתע, נפתחה הדלת, ואור חזק יצא ממנה. "ואוו, מה הולך פה? אפשר להצטרף?" הארי אמר בצחוק. "אין מקום." דאגי אמר והתנתק ממני. "אלכס מה את עושה פה?" הוא שאל. "אני," אמרתי וניסיתי לחפש תירוץ. "סתם, הייתי צריכה לדבר איתו. עם החבר הזה שלך." "'החבר הזה שלך?' אין לי שם?" דאגי אמר והרים גבה. "תיקון טעות. לדבר עם דאגי." "עכשיו יותר טוב." טוב, למה אתם בחוץ? בואו תיכנסו." הארי אמר. התבוננתי בדאגי במבט מבולבל. "לא נראה לי.." אמרתי בחשש. "מה אכפת לך? ממילא את לא תרצי לחזור הביתה, ואת לא רוצה שקריסטין תדע..אז?" "אוקיי. תודה." אמרתי דאגי נכנס, אני אחריו והארי נעל אחרי. בסלון דני וטום ישבו מרוכזים משחקים במשחק כדורגל בפלייסשטיין. התיישבתי ליד דני עד שלא יכלתי לסבול את המשחק הגרוע שלו. "אתה לא יודע לשחק." פלטתי פתאום. הם עצרו את המשחק. "סליחה?!" דני הביט בי. המשחק היה בולטון נגד מנצ'סטר. "מי בולטון?" שאלתי. "אני." דני אמר בגאווה וניפח את חזהו. "אז אתה מנצ'סטר, טום." "כן, זה אני." הם המשיכו במשחק, לא יכלתי לראות איך טום מבקיע לדני עוד גול וחטפתי לדני את הג'ויסטיק מידיו. "מה את עושה?" הוא שאל. "הבט ולמד." התוצאה הייתה 3-15 לטום, תוך עשר דקות, הפכתי לדני את התוצאה מ-3 ל-12. "איך עשית את זה?" הם שאלו בפלא. "אח של קריסטין, מאט. שהיינו שומרות עליו אני וקריסטין, אז הייתי משחקת איתו, בזמן שקריסטין התעסקה בדברים אחרים." "אתה רואה דאגי? היא צריכה ללמד אותך." "אני שונא את המשחק זה." "אבל היא עדיין יותר טובה ממשך." טום השיב. "בואי." דאגי הוביל אותי למעלה. "לאן זה?" דני שאל בחטטנות. "לחדר שלי..דאגי ענה בפרצוף מוזר. "ומה אתם עושים שם?" "דברים שאת דני ג'ונס זה לא אמור לעניין." הוא אמר בקול אימהי. עלינו למעלה, והתיישבי על המיטה שלו. בצד ניצבה גיטרת הבס הצהובה המפורסמת שלו. "אז זאת הגיטרה?" "זאת הגיטרה." הוא השיב לי והביט בי. "רוצה לשתות משהו חם?" "אני אשמח." אמרתי ופיהקתי. "את עייפה." "קצת." "אני כבר חוזר." הוא יצא מן החדר. לקחתי את אחד העיתונים שהיו בצד ונשכתי על המיטה והתחלתי להתבונן במיטות. כשדאגי חזר למעלה, הוא מצא אותי רדומה. הוא הוציא שמיכה מן הארון, כיסה אותי, כיבה את האור וירד למטה. ***** עוד פרק ~אולי~
אז... קיל מי. לא היה לי זמן בגרוש להעלות את הפרקים, למרות שרציתי לשלוח לדורה שתעלה ל, אבל לא היה לי איך ליצור איתה קשר [#@$@#%] אניוואי. היו יש 4[
