I Wanna Hold You פרק 15

[rachel malasa]

../images/Emo42.gifI Wanna Hold You../images/Emo42.gifפרק 15../images/Emo42.gif

כן. אני כאן. טוב יש שני פרקים היום. משיקולים שלי.

רציתי להעלות ביום חמישי, אבל חשבתי שזה יהיה מוזר להעלות ביום השואה. [

] טוב, בכל מיק [XD] הנה הם: |כלניתבפרק הקודם ב-IWHY:

"ביי קריסטין." "ביי." התקדמתי לדלת היציאה בזמן שמאט נוצץ בי מבטים שטניים, הוצאתי לו לשון ויצאתי. בדרך הביתה חשבתי לעצמי, שאני לא יכולה לעזוב. שאני לא מסוגלת לעזוב. לא את קריסטין. לא את מייקל. לא את דאגי. ***************

מה יהיה איתך אלכס

ועם אמא שלך

************** התקדמתי אל עבר השביל שבכניסה לבית, ראיתי את המכונית של אמא בחנייה. האמת, קצת חששתי מהתגובה שלה, די התחרטתי על איך שיצאתי אתמול מהבית. נכנסתי מהדלת בזהירות, והתקדמתי ישר אל עבר המדרגות בתקווה שהיא לא תבחין בי. "אלכסנדרה אדמס! בואי לכאן מיד!" שיט, היא תפסה אותי. התקדמתי אליה בחיוך. "כן, אמא?" "שבי פה." היא סימנה לי באצבעה על שולחן המטבח. "התיישבתי." "מה שלומך?" זהו? זה מה שהיא רצתה לשאול? נשפתי לרווחה. "אני בסדר גמור." "בסדר." "בסדר." חזרתי אחריה. רק שלא תשאל אותי איפה ישנתי. "איפה ישנת?" "אה.. זה באמת נחוץ?" "כן." "אצל קריסטין." "אלכס אל תשקרי." קולה התגבר ממילה למילה. "אצל דאגי." אמרתי בקול לא ברור. "אלכס!" "מה אמא? די! אני לא רוצה לעבור!." "מה הקשר עכשיו? אני רק רוצה לדעת למה לא נשארת פה." "כי עצבנת אותי." "וזו סיבה לברוח מן הבית, אל בחור שאת בקושי מכירה?" "אמא אני מכירה אותו, אולי אפשר לומר, אני מכירה אותו מצוין." "אלכס, הוא מפורסם. את לא יודעת מה אמיתי אצלו ומה לא." היא ניסתה לרכך אותי ללא הצלחה. "אני יודעת טוב מאוד, וחוץ מזה איך הגענו לנושא של אם אני מכירה את דאגי או לא? אני רוצה לדבר איתך על משהו" "אני מקשיבה." "הנסיעה הזאת. אני, אני לא רוצה לעזוב." "אבל אלכס, תביני זה לא בשליטתי." "אבל את יכולה לגרום לזה לעבור לשליטתך." "אלכס." היא אמרה ונשפה נשיפה קלה. "תראי, גם אני לא כ"כ אופטימית מהנסיעה הזאת." "אז עוד יותר טוב!." אמרתי לה בשמחה. "אני ואת נוכל להישאר, ואבא יישאר שם." "זה לא הולך ככה." "אבל זה יכול ללכת, לא?" אמרתי והרמתי גבה. "לא, זה לא." "אבל אמא-" "לא אלכס! די לדון בזה." "אבל-!" "אבל כלום. ואבא שלך התקשר." "באמת? מתי?" אמרתי, די רציתי לשמוע אותו. "אתמול בערב, הוא רצה לדבר איתך." "אה. למה הוא התקשר?" "זה בקשר לנסיעה, אנחנו מקדימים אותה." "מה?" הרגשתי את הלב שלי נופל לנעליים, למה? למה? למה? "עוד שלושה שבועות." "אמא! את רוצה לומר לי שעוד שלושה חודשים אני הולכת לעזוב את העיר הזאת, ואת כל החברים, ואת דאגי?" "כנראה שכן." היא אמרה ועלתה לחדרה. בארוחת הערב. היה שקט, לא הוצאתי הגה מפי. וגם אמא לא. היא סימה לאכול הכניסה את הכלים למדיח ועלתה למעלה. "אמא." עליתי אחריה, "אני מצטערת." עמדנו מול חדרה. המיטה הזוגית הייתה מסודרת בצד אחד, ומבולגנת מעט בצד השני, יכלתי להרגיש באוויר את ההרגשה שאבא חסר לה. "לא, אלכס אל תצטערי, את לא אשמה, זה אשמתנו. אנחנו הפלנו עלייך את זה כמו פצצה משום מקום." "סליחה." ניגשתי אליה וחיבקתי אותה. "אוי, אלכס." הבחנתי במזוודה ארוזה בפינת החדר. "אמא, אפשר לשאול משהו?" אמרתי ונכנסתי פנימה. "כן. למה לא." "למה ארזת?" אמרתי והצבעתי לעבר המזוודה. "אה זה, שכחתי לספר לך. אני נוסעת לכמה לשבועיים, במסגרת העבודה. אני מקווה שזה בסדר." "רגע, רגע." ניסיתי להפנים את מה שהיא אמרה לי כרגע. "את אומרת לי בעצם, שאת משאירה את הבית. ריק מאדם. חוץ ממני כמובן. לבד? לשבועיים?" "היא הנהנה בראשה ל 'כן'. "איזה מגניב." אמרתי וירדתי למטה. "שנייה!" היא צעקה אחריי. "בתנאי שאני חוזרת, אני רוצה לראות בית נקי, ובלי כל מיני דברים של מתבגרים או מה שזה לא יהיה." "בכיף." בבוקר "אלכס, בלי שטויות, ותעשי שיעורים, לא לבלגן, אני רוצה-" "אמא. אמא. לכי, תהיה רגועה הכול יהיה בסדר." "רק עוד משהו קטנטן. היא אמרה בזמן שהכניסה את מזוודתה לתא המטען. "כן?" "רק אל תשרפי את הבית." "בסדר, בסדר, ביי" "ביי" הרכב נסע. "יש!" צרחתי ברחבי הבית. לקחתי את הטלפון והתקשרתי לקריסטין. מאט ענה שוב "מאט, תן לי את קריסטין." "מה מילת הקסם?" הוא אמר ברוגז. "זריז." עניתי לו. כעבור כמה דקות הוא חזר לטלפון. "היא לא יכולה לגשת." "למה לא?" "היא בשירותים. פולטת את ביטנה." "למה?" אמרתי בבהלה. "היא אכלה בוטנים." "אין לה אלרגיה לבוטנים?" "כן יש לה. בגלל זה היא בשירותים. מנסה להסתיר את הנפיחות בפה עם איפור." "אה אוקיי. שתרגיש טוב." "את תתחרטי על זה." " בסדר, בסדר." אמרתי והוא ניתק אחרי בכעס. "מה עכשיו?" דיברתי לעצמי. הרמתי את הטלפון שוב, והלכתי איתו למטבח. הכנסתי פופקורן למיקרוגל. "הלו?" אמרתי בזמן שפצפוצים קלים בקעו מהמיקרוגל. "מי זה? שנייה. טום תעזוב לי את הרגל!." "מה הולך שם?" "אלכס? היי, אה כלום, טום התחרפן." "אה אוקיי." "קרה משהו שהתקשרת?" "אה לא. דאגי שם?" "לא. הוא יצא רגע." "אה בסדר, רק תמסור לו שהתקשרתי." "אוקיי." "ביי." לא היה לי מה לעשות, ניגשתי לעבר המיקרוגל שבינתיים סיים לבשל את הפופקורן, התיישבתי בספה, ופתחתי MTV. *בערב* התקשרתי שוב לקריסטין, והפעם היא ענתה לי. "קריסטין? הכול בסדר אצלך? "אה בערך, קשה לי לדבר." "אוקיי" "ביי." היא ענתה בלחש וניתקה. עליתי לחדר למעלה, והלכתי לישון. ************ מוחעחעחחעחע פרק הבא בהודעה הבאה

 

[white in Angel]

אעאעאאאעאעעאעאעאע....................

 

[McGirl For Life]

.....?

איפה הפרק השני? :0 ו.... לא החלפת כינוי מלפני שבוע בערך

אמא שלה ממש נחמדה

למה לקריסטין היה קשה לדבר? |מריםגבה| יש לי הרגשה שהיא תזמין את דאגי אלייה במהלך השבועיים האלה לבד ויקרה משהו.........

(אבל זאת רק אני) פרק יפה....

 

[white in Angel]

כי כשיש לך אלרגיה למשהו אז אם האלרגיה שאת

רגישה אליו הא אוכל אז בהתחלה הפה מתנפח

 

[McGirl For Life]

אהה.... ../images/Emo3.gif

 

[rachel malasa]

אוקיי../images/Emo42.gif

תפוז מסרב להעלות לי את הפרק 16 כי הוא ארוך מידי, אז אני מעלה בחלקים....

 

[חולה על הארייייי]

../images/Emo35.gif ../images/Emo35.gif למה את לא מעלה ../images/Emo35.gif ../images/Emo35.gif אני מתה

כבר לקרוא את ההמשך...

 

[white in Angel]

תעלי את הפיקים האלה כבר...אני לא יודעת מה אני

יעשה לך...................

סתםםםםםםםם....................................חולה עלייך.....

אבל תעלי את הפיקים כברררררררררררר תעלי 5 רק בגלל המחשב המעצבן שלך ושלי...XD ^.^

 

[rachel malasa]

טוב. בעיה בנות.

אני כבר הרבה זמן רוצה לעלות את הפרקים שאני מחסירה אבל אין לי זמן בשיט יש לי טקסים בבצפר בפנימייה ובכיתה, יום העצמאות, ואני לא יועדת אם אני אספיק להעלות יום חמישי, אני ממש לא מרגישה עם זה טוב... אזה החלטתי אולי....... להפסיק להעלות את הפיק. סתםסתם, אממ....אני יכולה לבקש מדורה שתעלה במקומי, אבל אני צריכה שהיא תתחבר לאייס- ואת זה היא עושה פעם בשנה.... פרק 16 הוא ממש ארוך [הכי ארוך עד עכשיו P:], ותפוז לא מביא לי להעלות אותו, אז היום זו תהיה הפעם אחרונה שאני אנסה להלעות אותו, אם אני אל אצליח, יעלה מחר, מובטח

 

[m o r 1 0 2]

עעאעא,בית לבד../images/Emo6.gif שליטע../images/Emo70.gif../images/Emo168.gif

חח אהבתי כ"כ

איזה חמודית אלכס

XD אוף,אני מאוד מקווה שםה לא יעזבו

חחח אלרגית לבוטנים

אמ'לה

XD מחכה לפרק הבא

שהיה אמור להתפרסםXDD

 

[rachel malasa]

../images/Emo42.gifפרק 16../images/Emo42.gif

סוריי על הדיליי, הייתי בייסיטר כל היום: ********* ********* *יום שבת* התעוררתי לצלצול הפלאפון שלי, מוכנה להרוג את מי שהעיר אותי משינה שלווה, וזה לא היה השעון מעורר. "הלו?" עניתי חצי רדומה. "בוקר טוב." "בוקר טוב גם לך." זה היה דאגי. "הערתי אותך?" "בערך." אמרתי והתרוממתי מהמיטה. זה היה בוקר קריר ונעים. "מה שלומך?" "בסדר, משועממת." "דני מסר לי שהתקשרת אתמול. קרה משהו?" "אה לא. בעצם כן. הבית שלי ריק." "הבית שלך לא ריק, אם הוא היה ריק אז את לא היית שם, ואת שם. אז תכנית הוא לא ריק." "אתה מדבר הרבה, אתה יודע?" "יש לי רגעים." אמר ושמעתי אותו צוחק. "למה את לבד?" "אמא שלי נסעה לשבועיים, ואני משועממת." "וקריסטין?" "היא... היא לא בקטע של לצאת מהמיטה עכשיו." שמעתי צלצול בדלת. "אה, אוקיי." "אז מה שרציתי זה," ירדתי למטה לבדוק מי צלצל. "חכה שנייה." זאת הייתה קריסטין, משום מה היא הייתה מאושרת. "תכנסי." סימנתי לה, וחזרתי לטלפון. "אתה עוד שם?" "כן אני פה." "אז מה שרציתי היה סתם לדבר איתך, או עם אחד מהבנים. היה לי מאוד משעמם." "אז את רוצה לדבר איתי רק כשמשעמם לך?" "לא, לא לזה התכוונתי." חייכתי לעצמי. קריסטין התיישבה לה, ופתחה טלוויזיה. "אז?" "סתם, חשבתי אולי תבוא אליי." "לבוא אלייך?" "כן, מה אף פעם לא היית בבית של בחורה?" "זה לא שלא הייתי. זה לא יראה מוזר?" "למה מוזר?" "סתם, עזבי." "טוב, מה שתגיד." "מה את עושה עכשיו?" "אה, כלום האמת. קריסטין באה אליי עכשיו, ואני משתעממת, אז כנראה נלמד או משהו." "ללמוד? אלוהים, לאן הנוער של היום התדרדר?" "סליחה?!" אמרתי בפליאה. "זה לא פשע שאני רוצה להצליח בעתיד." "זה שלא אמרתי שאני לא רוצה שתצליחי בעתיד." "אז למה התכוונת?" "שזה..איך נגדיר את זה? חנוני?" "שאני אבין.,אתה פוחד שתהיה לך חברה חנונית?" "אולי." "אז אתה צריך להתחיל, כי אני מאוד מאוד חנונית." "זה כנראה יהיה מאוד מאתגר." "למה מאתגר?" "כי את בטח תתחילי לשאול אותי שאלות בטריגונומטריה, או משהו כזה." "ובפעם הבאה שניפגש אני אגיד לך שתפסיק ללבוש מכנסיים רחבים, ותתחיל ללבוש מכנסיים עם כתפיות." "ומזה בדיוק אני חושש." "אז אתה יכול להירגע, כי מתמטיקה זה לא המקצוע האהוב עליי." "אז אני רגוע." "אז מה אתה חושב?" "על מה?" "על זה שאתה אולי בא אליי, רוצה לבוא אליי היום?" "אה, בסדר." "טוב, ביי." "ביי." באתי לנתק עד ששמתי צעקה קטנה בוקעת משם. "דאגי?" "כן, שנייה הארי צריך אותך." "הארי?" אמרתי ושמתי לב שקריסטין קפצה לרגע. "הלו? אלכס?" "כן." "אה, תקשיבי, קריסטין אצלך, נכון?" הוא אמר בקול חרישי במעט. "אה, כן... למה?" "סתם, לא משנה." "הכול בסדר?" "כן, כן. לא משנה." "אוקי, ביי." "ביי." "זה היה הארי?" "כן. למה, את סקרנית?" "לא, כלום." "נחמד." "מה נחמד?" "כלום." עניתי לה באותה נימה. "אז דאגי פוינטר בא אלייך היום, הא?" היא שינתה נושא. "כן." "את לא חושבת שזה מוזר?" "למה מוזר?! מה מוזר בזה שבחורה מזמינה את חבר שלה הביתה?" "כלום כלום." היא ניסתה להתגונן "רק אמרתי." "מה עם האלרגיה?" "אה זה. בסדר, עבר." "איך הגעת לזה בכלל?" "סתם, מאט הטיפש הזה קנה עוגיות והיו בהם בוטנים. ולא ידעתי. ו... את יודעת את ההמשך." אמרה וגלגלה עיניים. "הבית שלך ריק." "טוב ששמת לב." "איפה אמא שלך?" "נסעה לשבועיים, עבודה." "אז יש מצב למסיבה?" "לא, לא." אמרתי לה בקול רציני. "הבטחתי לה שאני לא אהרוס או אשרוף את הבית." "נו אלכס, בחייך." "די קריסטין." נשמע צלצול בדלת. "אני אפתח." היא קמה וניגשה לדלת. שמעתי דיבורים מהדלת. זה היה דאגי. "היי, זה היה מהיר." "כן." הוא אמר בהתנשפות. "בוא תיכנס." נכנסנו שלושתנו אל עבר הסלון. דאגי התיישב ואני אחריו, קריסטין נשארה עומדת. "קרה משהו שאת עומדת?" "נו באמת אלכס, חבר של חברה שלי בא אליה הביתה, את באמת מצפה שאני אשאר. אני אולי נדחפת, אבל לא עד כדי כך." דאגי צחק. "אוקיי." צחקתי גם אני. ליוויתי אותה אל עבר הדלת. "ביי." אמרתי לה. "תתקשרי אליי." היא סימנה אליי ביד, והתרחקה מהבית. "מצחיקה החברה שלך."דאגי אמר והתרומם מן הספה. "כן, יש לה רגעים." "התגעגעתי אלייך." הוא אמר ונישק אותי קלות על השפתיים. "גם אני." "גם את התגעגעת אלייך?" "לא." אמרתי לו וחייכתי חיוך קטנטן. "התגעגעתי אלייך." נישקתי אותו. "אז הבית שלך ריק, הא?" "כן. זה הולך להיות שבועיים מאוד משעממים." דאגי השתתק לרגע. "למה אתה שותק?" "מה? לא סתם." הוא התנער ממחשבותיו. "חשבתי על משהו." "על מה?" "לא, סתם. לא משהו חשוב." "אוקי." "איפה החדר שלך?" הוא שאל לפתע. "למעלה. רוצה לראות?" "סבבה." עלינו למעלה, ונכנסו לחדר שלי. "אז, זה העולם שלך מה?" הוא אמר בזמן שהתבונן בתמונה שהייתה על השולחן. "כן. זהו עולמי הקטן." "זאת את?" ****** המשך שם למטה

 

[rachel malasa]

../images/Emo42.gifהמשך../images/Emo42.gif

"איפה?" הוא הצביע לעבר הילדה הקטנה הג'ינג'ית. "אה, כן." עניתי בחיוך. "את היית מאוד..." "מה?" התגריתי בו. "ג'ינג'ית." "אה. כן, השיער שלי היה מאוד בהיר אז, אבל הוא נהיה כהה עם הזמן." "זה יפה." "תודה." הוא התקדם אל עבר מערכת הסטריאו, והתבונן במדף הדיסקים העמוסים. "אוקי, יש לך המון דיסקים." הוא אמר בפליאה. "באמת? ואני עוד חשבתי להוסיף עוד כמה." "בשביל מה? יש לך נראה לי את כל האומנים הטובים." "לא." עניתי בקול מוזר, "את מי כבר יש לי." "אני יודע?" הוא אמר והעביר אצבע אל עבר המדף העמוס. "בואו נראה, גרין דיי שני דיסקים, מיי כמיכל רומאנס דיסק אחד, אבריל לאבין שני דיסקים, בלינק 182 דיסק אחד. ו-" הוא עצר לפתע. "ו...?" "מקפליי. שלושה דיסקים." יכלת לראות מזווית העין שלי שהוא חייך. צחקתי קלות. "כן, שלושה דיסקים." "יש לך טעם טוב." הוא הסתובב אליי. "אני יודעת." "לא במוזיקה. בבנים." "יש לך חוש הומור מפותח, אמרו לך את זה פעם?" "אה, שמעתי את זה כבר פעם." הוא חיבק אותי, והצמיד אותי אל גופו. יכלתי להרגיש את נשימותיו מבעד לחולצה הדקיקה שלבש. "לא קר לך עם חולצה כזאת?" "לא כשאת איתי" הוא חייך ונישק אותי, עד שאיבדתי את שיווי משקלי. "דאגי-" אמרתי לו בחצי פה, "אני נופלת." נחתנו על המיטה שהייתה מאחורינו. דאגי היה מעליי ואני נשכבתי תחתיו, כך שפנינו היו זו מול זה. הוא המשיך לנשק אותי, עד שניתקתי את שפתיי ממנו. "אתה חייב להפסיק לעשות את זה." אמרתי בזמן שנשען על מרפקו, ונשכב לצידי. "לעשות את מה?" "לגרום לי לקוצר נשימה." הוא צחק. הוא הביט בי. "אלכס," קולו השתנה פתאום. "אל תעזבי." התבוננתי בו. לא ידעתי מה לענות לו, הרי זה לא היה נתון בשליטתי. "דאגי, אני, אני לא יודעת מה לומר." אמרתי והתרוממתי לישיבה. "דיברת עם אמא שלך?" "כן." "ומה היא אמרה על זה שאת מתנגדת?" "בוא נאמר, שלא יצא מזה משהו מועיל, את האמת, לא יצא מזה כלום." "אה, אני מבין." "את הלא כועס עליי, נכון?" "לא, לא. למה שאני אכעס עלייך?" הוא התרומם גם הוא לישיבה. "סתם, לא חשוב." "אז מה תעשי עכשיו?" "בנוגע לנסיעה?" "לא. את פה לבד, את לא תשתעממי?" "כן, יש משהו בדברייך." "אז אולי תבואי אלינו?" עינוי הוארו לפתע. "מה?" "תבואי אלנו." הוא אמר שוב. "את זה הבנתי, אבל בשביל מה?" "תלוני אצלנו כמה ימים." "אני לא יודעת." אמרתי לו בקול רועד. "למה? יהיה מגניב, את לא תשתעממי וגם אנחנו. ועל הדרך גם לא תזיק לנו נוכחות של נקבה בבית, חוץ מהמנקה." "אי אחשוב על זה." אמרתי בזמן שאני יורדת למטה ודאגי אחרי. "נו בחייך, אז רק ללילה אחד!" הוא התחנן בפניי. לא יכלתי שלא לסרב. "אוקיי." "יופי." הוא היה שמח. "אבל, זה רק בגלל שהתחננת אליי יפה." "אז אולי כדאי שאני אתחנן בפנייך יותר." "חה-חה, אתה חייב לשפר את אוצר הבדיחות שלך." "היום בערב?" "מה?" "מה 'מה?' תבואי." "אה," התבוננתי בשעון, השעה הייתה שש, בחוץ כבר היה חשוך. "לא מאוחר?" "לא, מבחינתי זה מצוין." "בסדר, אם זה מה שבא לך. אז חכה שנייה אני רק –" "לאן?" "לקחת כמה דברים." "לא, לא, לא," הוא סימן בידו. "בואי כמו שאת." "מה, ג'ינס, חולצת פוטר וכובע גרב?" "כן." "עם מה אני אישן?" "אנחנו נדאג לך כבר." "טוב." לקחתי את המפתחות, ונעלתי את הבית. 'ביי, ביי בית קטן. נתראה מחר.' אמרתי לעצמי. *אצל הבנים* דאגי פתח את הדלת, "אני בבית." הוא צעק. "הבאת חלב?" הארי צעק לו בחזרה. "אה, לא." "לא משנה." "היי דני." אמרתי לו והתיישבתי לידו. "מה קורה?" "את מאוד מסכנה." דני אמר לי כשישבתי לידו. "למה מסכנה?" אמרתי וכיווצתי גבותיי. "כי את עם דאגי." "וזה לא טוב?" "לא טוב בכלל. את חברה של אדם טיפש, אדם ללא מוח, נער חסר היגיון ו-" "שמעתי את זה!" דאגי צעק מלמעלה. "לא התכוונתי אלייך!" הוא צעק לו בחזרה. "הכול פה מתנהל בצעקות?" גיחכתי. "בערך." הוא אמר. נשמעה דפיקה בדלת. לרגע חששתי שאותו ערב חוזר על עצמו, ועוד איזו אקסית מטורפת תכנס, עד שדני פתח את הדלת. "היי ג'ואי." הוא חייך. זו הייתה בחורה די נחמדה, בעלת שיער חום ועיניים חומות, היא הייתה בגובה די ממוצע, הפנים שלה היו לי די מוכרות. "אמרתי לך לא לקרוא לי ככה." היא נכנסה לבית בחיוך והביטה בי. "שלום." "היי." עניתי לה. "אני ג'יואנה, החברה של טום." אה! עכשיו נזכרתי מאיפה היא מוכרת לי, מכל התמונות שראו אותם יחד בעיתונים, היא מאוד חמודה. "אני אלכס." "נעים להכיר." "גם לי." היא די נחמדה. היא התיישבה לידי בספה. "אני מקווה שלא הפרעתי לדייט שלכם, טום פשוט אמר לי לבוא, אבל אני לא מוצאת אותו." "דייט? אני?" הבטתי בדני במבט מבולבל. "אני ואלכס? היא לא יוצאת איתי לדייט. למרות שאני יודע שהיא לא הייתה מתנגדת." אמר בחיוך רחב. "מאוד מצחיק דני." אמרתי והסתובבתי אליה, "אני פה עם דאגי." "אה. אחלה בחור מצאת לך." "זה לא מה שדני חושב." "היי, היי" הוא קימץ גבותיו שנראו כרגע כגבה אחת. "אני דורש! סדר בבית מקפליי! אני רק אמרתי שדאגי: אדם טיפש, אדם ללא מוח, נער חסר היגיון," הוא חשב קצת והוסיף. "ושלא יודע לרקוד." "כאילו ריקוד הפטמות שלך יותר טוב!" דאגי צעק לו מלמעלה. "איך הוא שמע אותי?" "יש לי אוזניים ברצפה, היא משדרת אליי אותות." הוא הופיע למטה. "היי, טום למעלה." "הוא יורד?" "כן." "אז איך בדיוק הרצפה משדרת לך אותות?" הארי ירד גם הוא למטה. "אתה מבין, האוזניים מחוברות לרצפה, וכל פעם שאני הולך על הרצפה הזאת, הן כאילו שולחות אליי מסר אל המוח-" "שכנראה חסר תקנה." "תודה רבה דני. בכל מקרה אחרי שהמוח מקבל מסר אז אני פשוט שומע כל דבר שהולך למטה." כולנו הבטנו בו במבט מוזר. "מה?" הוא אמר בפליאה. "זה מדע פשוט." "כן, מדע שאף אחד לא יודע על קיומו." היה שקט. "זה תמיד ככה?" שאלתי את ג'יואנה.

 

[Maddie]

דניייי../images/Emo99.gif../images/Emo185.gif

אלכס ודאגי מממממששש חמודים

"היי דני." אמרתי לו והתיישבתי לידו. "מה קורה?" "את מאוד מסכנה." דני אמר לי כשישבתי לידו. "למה מסכנה?" אמרתי וכיווצתי גבותיי. "כי את עם דאגי."

איזה חמוווווווד

גאאאד תעשה אותי

"אתה מבין, האוזניים מחוברות לרצפה, וכל פעם שאני הולך על הרצפה הזאת, הן כאילו שולחות אליי מסר אל המוח-" "שכנראה חסר תקנה."

אווו גאאאאד תודה רבה דני. בכל מקרה אחרי שהמוח מקבל מסר אז אני פשוט שומע כל דבר שהולך למטה." כולנו הבטנו בו במבט מוזר. "מה?" הוא אמר בפליאה. "זה מדע פשוט." "כן, מדע שאף אחד לא יודע על קיומו." היה שקט.

דיייי אני לא יכווללה

 

[rachel malasa]

../images/Emo42.gifחלק ../images/Emo42.gif

"כן, וזה מחמיר בכל יום, זה כאילו...איך להגדיר את זה? זה כאילו כולם חולקים את אותו המוח." צחקתי למשמע הבדיחה, וטום ירד, לבוש יפה מן הרגיל. "היי אלכס," הוא הביט בי ואז בג'יואנה. "היי ג'ואי." הוא חייך חיוך רחב, ונישק אותה. "את מוכנה?" "רק אם אתה." היא אמרה בחיוך. "ביי חברה" הם יצאו מן הבית. "אז.." אמרתי בקול שקט. "מה עכשיו?" שאלתי. "מסיבת פיג'מות!!" הארי צעק. "לא." "נו, אתם באמת חושבים שהתכוונתי לזה ברצינות?!" "ראית את העיתון הבוקר?" דאגי שאל לפתע. "לא. למה?" "בואי אני אראה לך." עליתי אחריו למעלה, ונכנסנו לחדר שלו. "אז מה רצית להראות לי?" שאלתי. "כלום," הוא דגדג אותי. "רק רציתי להיות איתך." הבטתי בשעון, השעה הייתה שבע וחצי, די מוקדם. "אתה ערמומי אתה יודע?" אמרתי ונישקתי אותו. הוא חיבק אותי בחוזקה. "ואת יפה את יודעת?" הוא חייך אליי. אחרי כמה דקות שניסיתי להתחמק מהשפתיים שלו לכמה זמן אמרתי לו. "דאגי, כשאני אעזוב, מה יהיה אז?" התיישבתי על המיטה והבטתי בו מלמטה. הוא התיישב לידי. "מה זאת אומרת?" "מה יהיה איתנו?" הוא נאנח. "האמת, אני לא רוצה לחשוב על זה, כל פעם שאני נזכר בזה שאת נוסעת, אני מתחיל להיות מדוכא." "כן, האמת זה די מדכא." הבטתי בו. "סליחה." "אני לא סולח." הוא אמר בחיוך. "אוי לך!" אמרתי לו והתחלתי לדגדג אותו, כעבור רבע שעה של דגדוגים, צחוקים, ונשיקות אחד עם השני, דני הופיע בפתח. "תראו תראו, זוג החתולים." "מה קרה לזוג היונים?" דאגי שאל אותו. "החתולים אכלו אותם." "אה. והם שבעים עכשיו?" שאלתי אני. "פחות או יותר. אתם יודעים מה יהיה מגניב?" "מה?" שאלנו פה אחד. "אם ננעל את הארי במקרר." "מה הוא עשה לכם?" שאלתי אותו. "כלום, זה כל הקטע." "אם כבר לנעול מישהו במקרר," אמרתי וקמתי. "תנעלו את דאגי." "למה אותי?!" "אתה הכי קטן." "לא טוב." דאגי הביט בי במבט של פרופסור, לרגע אחד הוא באמת נראה כזה. "למה?" "הוא יאכל את כול האוכל. חוץ מזה חשבתי על מישהו אחר." "מי?" "את." "מה?!" הבטתי בשניהם במבט מבולבל, ולפני שהבנתי מה הולך, מצאתי את עצמי על כתפיהם, בזמן שהם מסובבים אותי בלי הספקה. "תורידו אותי!, דני! אני אקיא עליך! חסר לך אם אתה מפליץ!" לבסוף הם הורידו אותי. "סוף סוף!" אמרתי בהתנשפות, ראשי היה עדיין מסוחרר מכול הסיבובים האלה. "זה מה שאתם עושים לכול בחורה שנכנסת אליכם הביתה?" "לא." דאגי ענה. "הפרצוף שלך פשוט דורש את זה." "אוה, באמת תודה." אמרתי לו בציניות. "הארי איך אתה מסתדר עם האוכל?" כל הזמן הזה הארי היה במטבח, מנסה להכין אוכל ללא הצלחה. "אה כן, הצלחתי להכין את הצ'יפס בלי שהוא יישרף, יש פופקורן עם חמאה, שתייה, בירות, בעצם, הכול מוכן." "אה, מצוין." דני והארי העמיסו את כל האוכל על צלחות, והביאו אותו לסלון. "מה עכשיו?" שאלתי. "אוכל!" "לא, התכוונתי אם רואים סרט או משהו." "אה, לא חשבתי על זה. ניתן לך להחליט." "אה, אף פעם לא ראיתי את הסרט שלכם, ג'אסט מיי לאק, אפשר לראות אותו, אם לא אכפת לכם." "לא ראית את זה?" דאגי התערב, "אני לא מאמין שעדיין לא ראית את יכולות המשחק של דני." "ואת שלי." הארי הוסיף. "אז תנו לי לראות וזהו." דאגי הכניס את הסרט לDVD והוא התחיל, כולנו ישבנו צופים בסרט, שקועים בו. הארי ודני התיישבו על השטיח על שמיכות, ואני ודאגי על הספה. לאט-לאט נרדמתי על כתפו של דאגי. "היי,היי חבר'ה שקט. היא נרדמה." "הנסיכה שלך נרדמה." הארי גיחך. "שקט!" דני השתיק אותו. דאגי הוריד מעליי את השמיכה, ונשא אותי למעלה במהירות אל חדרו. הוא יצא מן החדר, וחזר כעבור חצי שעה. כשנכנס התעוררתי. "היי. סליחה שהערתי אותך." "לא, לא לא הערת אותי. ממילא לא יכלתי להירדם." "למה?" "לא יודעת, חשבתי על החיים שלי, איך כל זה קרה לי, שנפגשתי אתכם, וכשאנחנו חברים עכשיו." "וזה טוב?" הוא התקרב אליי. "כן, זה טוב." נישקתי אותו. "לאן אתה הולך?" שאלתי אותו. "קחי." הוא זרק לי חולצה ענקית, ומכנסי בוקסר. "תתחדשי על הפיג'מה." צחקתי. "תודה." יצאתי מן החדר והלכתי להתלבש. כשחזרתי, הוא לא היה שם. "דאגי?" שאלתי, הבית היה חשוך, ושמעתי רעשים קלים מלמטה. "כן?" הוא הרים את ראשו מלמעלה. "למה אתה למטה?" "אה, אני יישן כאן." "בוא תעלה. אתה יכול לישון פה." "באמת?" הוא אמר בקול מוזר. "כן, באמת." חייכתי אליו, והסמקתי מעט, שמחתי שהוא לא יכל לראות זאת. הוא עלה למעלה. נכנסתי למיטה כבר, והוא לצידי. "אז את מוכנה לספר לי?" הוא לחש. "לספר מה?" "למה לא נרדמת?" "כי נזכרתי בנסיעה, נזכרתי בזה שאני צריכה לנסוע." "תוציאי מהראש שלך את המחשבה הזאת." "איך?" "אני אשיר לך." נשענתי על כתפו של דאגי זמן שהוא שר לי: When your down and lost” And you need a helping hand When your down ..." ************* ************* זהו.

תלונות, תגובות, בכי, כעסים, ומכות ייתקבלו בברכה

 

[Maddie]

היה עצמאות כיפפפייית../images/Emo185.gif

כי לא הייתה לי כותרת

"מסיבת פיג'מות!!" הארי צעק. כ"כ לא מתאים לו

"תראו תראו, זוג החתולים." "מה קרה לזוג היונים?" דאגי שאל אותו. "החתולים אכלו אותם."

אוייי מייי פאקיננגגגג גאאאד תעשההה אותי כבר!!!!!!! "פחות או יותר. אתם יודעים מה יהיה מגניב?" "מה?" שאלנו פה אחד. "אם ננעל את הארי במקרר." איזה משועממים

"תוציאי מהראש שלך את המחשבה הזאת." "איך?" "אני אשיר לך." נשענתי על כתפו של דאגי זמן שהוא שר לי: When your down and lost” And you need a helping hand When your down ..." אווווווווווווווווווווו:'(

חמודיייזזזזםםם

 

[גרבע]

../images/Emo105.gif ../images/Emo178.gif איזה חמודים ../images/Emo6.gif../images/Emo70.gif

אהבתי

 

[m o r 1 0 2]

כ"כ אהבתי../images/Emo99.gif../images/Emo99.gif../images/Emo23.gif../images/Emo168.gif

חחחXD איזה זוג מדהיםםם

דני הורג אותיXD

איזה פרק מדהים

כ"כ חיכיתי

 

[white in Angel]

כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן../images/Emo99.gif../images/Emo23.gif

אנייייייייייייייייי ירביץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ לךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך תשימי עוד פרקים....................................... נווווווווווווווווווווווווווווווו........................................... אני מתהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעעאאעעאעאעאעאעאאעעאעאאעעאעאעאעאאעעאאעאעאע............... |משתגע|

את מוכנה אולי לשלוח לי את זה ככה שאני אשים את זה כשאת לא תהיי |חיוך זדוני|??? סתם...............[אבל אם את רוצה את יכולה תמיד לשלוח לי פרקים.....XDDDD]

 

[MelMcFly]

../images/Emo217.gifאיזה פרק יפה ../images/Emo99.gif

אהבתי את זה שהוא היה כזה ארוך

מחכה לפרק הבא

 

[עמית love דאגי]

דאגייייייי ../images/Emo99.gif אחח איזה פרק מדהיםםם !!!