rachel malasa
New member
../images/Emo42.gifI Wanna Hold You../images/Emo42.gifפרק 9../images/Emo42.gif
מקפליי על השער....רצה לקנות מחר בבוקר... סופסוף לא יהיה לי משעמם בהסעה XD ועכשיו לעיניינו. עוד פרק
בפרקים הקודמים:
"אז אתה לחוץ עכשיו?" "קצת" הוא אמר והתקרב אליי. "ועכשיו?" שאלתי אותו והתקרבתי אליו גם אני. "עכשיו כבר לא" הוא לחש לי באוזן. הוא קירב אליי את פניו, הרגשתי את קצב הנשימות שלו. הוא נישק אותי. זה היה מדהים. . כלבה
. הנה פרק 9. אני מקוהה שתהנו
****** ****** ניתקתי את שפתי ממנו באיטיות והבטתי בו. "מה עכשיו?" הוא שאל בלחש. "לא יודעת, תחליט אתה." עניתי לו באותו קול. הוא חייך, התקרב אליי שוב ונישק אותי. *** לא יודעת איך, אבל מצאתי את עצמי עטפוה בפוך חמים ונעים, בחדר שהוא לא שלי. כשהרמתי את הראש, לרגע אחד נבהלתי, אבל שהתבוננתי סביב נשמתי לרווחה. "בוקר טוב אלכס." "בוקר טוב, קריסטין?" לא הבנתי מה אני עושה פה אבל לאט לאט זכרוני שב אליי מעט.הבטתי בשעון, השעה הייתה 11. "כן זאת אני." "מה אני פה?" "נראה לי שהשאלה הנכונה היא: איך היה אתמול." הוא אמרתה ועשתה תנועות של נשיקה בפיה. "מה, אוה. היה טוב." "טוב?" יכלתי לשמוע את האכזבה בקולה. "זה הכול?" "אני לא זוכרת כ"כ חוץ מהנשיקה, אבל היה די כיף." "אלכס! את אתמול התנשקת עם הבסיסט הכי יפה-" "חתיך." תיקנתי אותה. "חתיך, אותו הדבר. עם הבסיסט הכי חתיך באנגליה, ואת..את.. אומרת שזה נחמד?" "מה את רוצה שאני אגיד לך?" "אני יודעת....אתם מאוהבים עכשיו?" "מה? לא. בטח בשבילו זה היה סתם עוד איזו נשיקה ממעריצה, זה כלום." "אלכס, זה לא כלום. וחוץ מזה הוא לא היה מנשק מדבר שנה וקצת, נפגש איתך, מתנשק איתך, ואז היה אומר שזה כלום." "איך את בכלל יודעת שיצאתי איתו אתמול?" "אה, הלו! הוא הביא ותך אתמול בערב. לפי הפרצוף שלו זה נראה מאוד, איך לומר את זה? עמוק." "בסדר מה שתגידי." "הוא נראה כ"כ טוב במציאות, בכל התמונות הוא נראה כזה מוזר-" צלצול הפלאפון שלי קטע אותה. קמתי להרים אותו. "הלו?" עניתי וקמתי למראה לראות איך אני נראית, שיער פרוע, כרגיל. "אלכס?" "אימא?" "כן, בוקר טוב." "בוקר טוב." "אפשר לשאול משהו?" "תשאלי." התיישבתי על המיטה. "איפה היית אתמול?, זאת אומרת לן נעלמת ולא חזרת." "אה, יצאתי. אני אצל קריסטין עכשיו." "לא יכלת להודיע לי על זה?" "נו אימא! אני לא צריכה להודיע לך על כל צעד קטן שאני עושה." "אוקיי, אוקיי. אני מצטערת בכלל ששאלתי. רק רציתי לדעת לאן נעלמה הבת שלי." "נו, סליחה." "סולחת. תקשיבי. יש אוכל במקרר אני יוצאת לישיבה בעבודה." "אוקיי." "אז ביי, רגע יש לך מפתח?" "כן." "יופי, להתראות חמודה." "ביי." קריסטין עדיין המשיכה לדבר. "היי קרסטי, שי לך אוכל?" "כן, בואי אני גם רעבה." הלכנו למטבח לחפש אוכל. "פנקייקס, חביתה או פיצה מאתמול." "נלך על פנקייקס." "בחירה טובה." חיממנו פנקייקס ואכלנו אותם עם תוספת אקסטרה לארג' של סירופ שוקולד, ואז צלצל שוב הפלאפון שלי. "הלו?" עניתי כשהידיים שלי דביקות. "אלכס? היי זה דאגי." הפלאפון שלי נפל, ניגבתי את ידי במהירות והרמתי את המכשיר. "דאגי? היי." "היי, אה רציתי לדעת אם בא לך לבוא היום לארוחת ערב אצלנו." "אבל אף אחד לא יודע לבשל!!" שמעתי את טום צועק ברקע. "סתום את הפה!" דאגי צעק עליו בחזרה.הוא שב אל השיחה. "מצטער, אה אז בא לך?" "אהה כן. זה בסדר מצידי,שבע ?" "שבע זה מצוין. ואת יכולה להגיד לחברה של הזו.." "קריסטין." "שהיא גם מוזמנת." "טוב אני כבר אדבר איתך." "בסדר אז ביי." "ביי." קריסטין עדיין המשיכה בהרצאה שלה על מקפליי. "קריסטין!" "מה?" היא השתתקה לפתע. זה היה חדש. "היום. בשבע. ארוחה. מקפליי. את מוזמנת. את באה?" "י הזמין אותי?" "דאגי פוינטר." "אהה...אני לא יודעת.." "נו באמת!." "טוב אני באה?" "אז מהר! "מה? לאן?" "בגדים!!" ******* ******* אהבתם? אני אשמח לשמוע ><
מקפליי על השער....רצה לקנות מחר בבוקר... סופסוף לא יהיה לי משעמם בהסעה XD ועכשיו לעיניינו. עוד פרק
