../images/Emo42.gif ../images/Emo13.gif שלום כיתה א´ ובוקר
טוב!!! ראשית רציתי לנצל פורום זה ולאחל בהצלחה ושנת לימודים פוריה ומאושרת ובכלל שנה טובה, בטוחה ורגועה לכל ילדי הפורום ובכלל לכל הילדים שעולים השנה לכיתה א´ ולהורים ובפרט להורים שזו להם הפעם הראשונה - כיתה א´ כהורים שבוודאי משקשקים ומתרגשים יותר מילדיהם ובעיקר אם לנצל במה זו ואף גם לדבר בשמכם) ברשותכם, לילדי גילה ולהוריהם שבאמת הגיע הזמן שיהיה להם כבר שקט ושיפסיקו להרגיש הן בביתם כללי - ארצם - עירם - שכונתם ופרטי - דירותיהם כאסירים מפוחדים ואם חלילה תהיה איזו שהיא סיבת העדרות מבית הספר - אז בטח שזו לא תהיה סיבה של יריות ומרגמות שבגינן נאלצו להשבית לכם את הלימודים ובכלל מי יתן שלהם ולנו לכולנו תהיה סוף סוף שנה טובה מאושרת ושקטה. אח... כיתה א´, בדיוק היום לפני 32 שנה (שנת 69´-70´)עם כל השמחה, ההתרגשות וההתלהבות - בעבורי זה היה הקניה הראשונה של ילקוט הגב האדום שלי עם ציור בזהב של ילד עם ילקוט גב ותיק אוכל הולך לביה"ס ברחוב אלנבי או ליוינסקי בתל-אביב וריח העור המיוחד שלו, קלמר הפלסטיק הצהוב והעפרונות החדשים שלי יום לפני תחילת הלימודים שכשחזרנו לביתינו בצהריים מן הקניות, אחותי הגדולה בהתלבות לא פחותה משלי (ואני היום אפילו יותר מתמיד בטוחה שהתלהבותה הייתה אף גדולה בהרבה משלי) עוזרת לי להכין את הילקוט לבית הספר כשברקע ברדיו מנתגן שירו של יגאל בשן; "אין לי יותר מה לומר, כאן ניפרד ממחר..." (זוכרים?) שעד היום אגב, כשאני שומעת אותו הוא מתקשר אלי באופן אוטמתי לאותה תכונה של אותו יום לקראת היום הראשון של ביה"ס למחרת ואותן תחושות שוב עולים בי (ושוב עם ריחם המיוחד שממש אני כרגע מסוגלת להריחם {גם של הילקוט אגב} בצורה כה מוחשית וחיה תוך כדי כתיבת שורות אילו) תיק האוכל (בצורת השקית או השקיק - {השק הקטן} ובטח שישנם כאן כאלה שיודעים למה כוונתי) מבד הניילון המבריק עם הפסים הצבעוניים שיותר מאוחר הזכירו לי משום מה את פסי כתונתו של יוסף כפי שנתקלתי בהם בשלב יותר מאוחר בכיתה ב´ בספר התורה הראשון, האלפוני הראשון; "ספר לנו הו מה טוב...", "דנה קמה, קמה דנה, רמה נמה נמה רמה" וכמובן הכי חשוב את מורתי - אירית הירש - ביה"ס "ברנר" - גבעתיים שבנה למד בכיתה המקבילה ועד היום שהיא בעצמה כבר סבתא לתאומים שהולכים לכיתה א´ נשארה אותה פצצה עם צמה ארוכה וללא שום קמט כאילו שלא עברו 32 שנים. אח... מצטערת על ההסחפות, מבטיחה להשתדל להרגיע בעתיד, תודה על הסבלנות והסובלנות שלכם כלפיי, בוקר, יום ושבוע נפלאים, בטוחים רוגעים ורגועים לכם ולכלנו ולהשתמע בהמשך,
ניבה
טוב!!! ראשית רציתי לנצל פורום זה ולאחל בהצלחה ושנת לימודים פוריה ומאושרת ובכלל שנה טובה, בטוחה ורגועה לכל ילדי הפורום ובכלל לכל הילדים שעולים השנה לכיתה א´ ולהורים ובפרט להורים שזו להם הפעם הראשונה - כיתה א´ כהורים שבוודאי משקשקים ומתרגשים יותר מילדיהם ובעיקר אם לנצל במה זו ואף גם לדבר בשמכם) ברשותכם, לילדי גילה ולהוריהם שבאמת הגיע הזמן שיהיה להם כבר שקט ושיפסיקו להרגיש הן בביתם כללי - ארצם - עירם - שכונתם ופרטי - דירותיהם כאסירים מפוחדים ואם חלילה תהיה איזו שהיא סיבת העדרות מבית הספר - אז בטח שזו לא תהיה סיבה של יריות ומרגמות שבגינן נאלצו להשבית לכם את הלימודים ובכלל מי יתן שלהם ולנו לכולנו תהיה סוף סוף שנה טובה מאושרת ושקטה. אח... כיתה א´, בדיוק היום לפני 32 שנה (שנת 69´-70´)עם כל השמחה, ההתרגשות וההתלהבות - בעבורי זה היה הקניה הראשונה של ילקוט הגב האדום שלי עם ציור בזהב של ילד עם ילקוט גב ותיק אוכל הולך לביה"ס ברחוב אלנבי או ליוינסקי בתל-אביב וריח העור המיוחד שלו, קלמר הפלסטיק הצהוב והעפרונות החדשים שלי יום לפני תחילת הלימודים שכשחזרנו לביתינו בצהריים מן הקניות, אחותי הגדולה בהתלבות לא פחותה משלי (ואני היום אפילו יותר מתמיד בטוחה שהתלהבותה הייתה אף גדולה בהרבה משלי) עוזרת לי להכין את הילקוט לבית הספר כשברקע ברדיו מנתגן שירו של יגאל בשן; "אין לי יותר מה לומר, כאן ניפרד ממחר..." (זוכרים?) שעד היום אגב, כשאני שומעת אותו הוא מתקשר אלי באופן אוטמתי לאותה תכונה של אותו יום לקראת היום הראשון של ביה"ס למחרת ואותן תחושות שוב עולים בי (ושוב עם ריחם המיוחד שממש אני כרגע מסוגלת להריחם {גם של הילקוט אגב} בצורה כה מוחשית וחיה תוך כדי כתיבת שורות אילו) תיק האוכל (בצורת השקית או השקיק - {השק הקטן} ובטח שישנם כאן כאלה שיודעים למה כוונתי) מבד הניילון המבריק עם הפסים הצבעוניים שיותר מאוחר הזכירו לי משום מה את פסי כתונתו של יוסף כפי שנתקלתי בהם בשלב יותר מאוחר בכיתה ב´ בספר התורה הראשון, האלפוני הראשון; "ספר לנו הו מה טוב...", "דנה קמה, קמה דנה, רמה נמה נמה רמה" וכמובן הכי חשוב את מורתי - אירית הירש - ביה"ס "ברנר" - גבעתיים שבנה למד בכיתה המקבילה ועד היום שהיא בעצמה כבר סבתא לתאומים שהולכים לכיתה א´ נשארה אותה פצצה עם צמה ארוכה וללא שום קמט כאילו שלא עברו 32 שנים. אח... מצטערת על ההסחפות, מבטיחה להשתדל להרגיע בעתיד, תודה על הסבלנות והסובלנות שלכם כלפיי, בוקר, יום ושבוע נפלאים, בטוחים רוגעים ורגועים לכם ולכלנו ולהשתמע בהמשך,