נכון יש עיוותים לחסידות..
אבל סך הכל יש חרדים .. כמוני.. שבדרך דרכם הם "חסידים"... שהרי מה זה חסיד? לך לבית כנסת חרדי אשכנזיי.. שמה הם כל התפילה רק בוכים.. אפילו בשבת... מזמור שיר ליום השבת טוב להודוץת לה'
... כל התפילה רק בוכים. ובחרדים ספרדים, זה יותר דומה לחסידים... כי מה זה חסידות? זה לחיות את כל העולם באהבה. כל הקטע של "אבא שבשמיים אנחנו אוהבים אותך" ולא לבכות על היום.. יראה יראה יראה יראה... כתוב שצריך לעבור את השם ביראה ופחד, אבל אם כן גם באהבה. הרי מזה הקדוש ברוך הוא? זה אבא... אבא אוהב..ואני אוהב את ה' שאין לך מושג בכלל, אני חי בשבילו, הוא החיים שלי, בלעדיו כבר מזמן הייתי מתאבד... הוא הכל בשבילי... ואפילו בתפילת שמע, עד כדי כך ה' אוהב אותנו, שלא כתוב "שמע ישראל.. ואהבת את..."... אלא זה מתחיל " אהבת עולם אהבתנו ה' אלוקינו" עד כדי כך, שהוא אפילו קודם כל אוהב אותנו, ובכלל לא דורש מאיתנו לאהוב אותו, רק אחר כך. עד כדי כך שאפילו את הרשעים הוא אוהב. כמו אבא שלא יאהב את בניו שיתפקרו? ברור שכן... ה' הוא אין סוף רחמים, ואין סוף אהבה. ושאני עושה חטא, אני לא נכנס למרה שחורה, אלא מזיל על כך דמעה, אומר תיקון, כללי, חצות, וידוי, עושה "חזרה בתשובה" וממשיך האלה.. לא כמו חרדים מסויימים שיכולים רק חודש להתאבל לך על חטא.. "עבירה גוררת עבירה" אם לא תמשיך הלאה, זה לא יתן לך שום דבר ושום תועלת.. תחת ביום כיפור אני בוכהה שאין לך מושג, ואני פוחד פחד מוות מביאת המשיח ומאחרית הימים, ולא בגלל כל האסונות הנוראים שיקרו לנו, אלא מפני יום הדין הגדול, ממנו אני מתיירא.. על כן שכתוב גהינום זה זכות.. איך זה כך? כי אני לא מצליח לטהר לא את העונש שאני אקבל על חטאיי האינסופיים.. אלא איך אני אוכל להסתכל לה' , אבי שבשמיים, בעיינים, כאשר הוא מונה את חטאיי.. אומרים שמרוב בושה קופצים לגהינום. לא מבושה לעומת כל הנשמות בעולם שרואות את כל חטאייך, לפחות כך לא זה יהיה אצלי, אלא מהבושה שאכזבת כך את אבא שבשמיים, שכל יום בבוקר נותן לך את הזכות לקום בבוקר. אז נכון אני פוחד מהשם יתברך, הכי שבעולם, ורק ממנו. ויודע שהכל ממנו, כל הטוב.. וכל ה"רע" אפילו בור תחתיות. אבל עם זאת, אני אוהב אותו אין סוף ואני לא אומר ח"ו שהחרדים לא אוהבים אותו, כי הם גם, הוא כל עולם. אבל אני מעדיף לעשות הכל יותר בשמחה, באהבה, ביחד כזה.. לא לבכות רק כל התפילה.. זה פשוט לא אני... אני מרגיש שה' הוא רחמןן עד אין סוף, והעונש הכי גדול שלי הוא ההרגשה הרעה אחרי שאני עושה חטא, יותר מהעונש והייסורים עצמם, אלא על הנחת רוח שאני מונע מבורא עולם.. ופה בדיוק מתחילה החסידות (חרדיות - חסידות) ויש מלא חרדים כאלה, ואני בניהם.. זה שמכאן כבר צומחים להם זרמים מעוותים, זה משהו אחר, אבל אני מקווה שהבת את כוונתי?
