מנחם בן נגד המוזיקה המזרחית
כתבה מאתמול שהתפספסה מעיניי. איזה שלופים: מה פסול בעליית המוזיקה המזרחית הזמר המזרחי בעלייה חסרת תקדים? מנחם בן חושב שקובי פרץ ושאר חבריו שממלאים את קיסריה הם "התופעה התרבותית המגונה ביותר". דעה מנחם בן | 15/2/2010 13:36 ממש אתמול מלאו ארבע שנים למותה של מלכת הזמר העברי, שושנה דמארי הנפלאה, שלא הייה מזרחית ממנה, ובכל זאת, לא היתה ישראלית ועברית ואיכותית ממנה, ואף אחד לא היה משייך אותה (היא הייתה נעלבת, ובצדק) ל"זמר המזרחי". כי ממש לא ברור מה גבולותיו של מושג "הזמר המזרחי" היום, כשאיל גולן מופיע בהיכל נוקיה וכשקובי פרץ ממלא את היכל התרבות/היכל נוקיה/קיסריה, ואבא שלו, שעוד במרוקו ניהל קריירה של זמר, אפילו אומר לנו בשידור טלוויזיה שהוא "לא אוהב את שלמה ארצי. זה זמר בלי קול". הבן שלו יותר טוב. עוד מעט גם שלמה ארצי לא יוכל למלא את קיסריה. מישהו מהפרצים יעשה את זה במקומו. מדובר בתופעה התרבותית המגונה ביותר בחיינו בעשור האחרון. מילים ירודות מאוד למוזיקה ירודה מאוד. קלישאות ממוסחרות שנכתבו בלי טיפת רגש אמיתי: "המבט בעינייך מקסים אותי / עם חיוך תמים, את חדרת ללבי / כמו ילד קטן, שמממתק מתלהב,/ חושב איך אוכל לכבוש לך את הלב", שר קובי פרץ. מי שלא מבין למה זה נחות, אין טעם להסביר לו. וגם אם יגידו לנו אלף פעמים שזה שלופי, זה שלוכי. לגמרי. (למרות שקובי פרץ אמר דווקא "שלופים". במו אוזנינו שמענו). וזה כמובן לא עניין של מוצא עדתי בכלל. הרי חלק מן הזמרים הכי נפלאים והכי משורריים אצלנו הם ממוצא מזרחי, החל מאהוד בנאי, דרך מיכה שטרית ועד אתי אנקרי. אין זמרים-משוררים גדולים מהם (כי הרי מדובר בזמרים שיוצרים את שיריהם בעצמם). הזמר המזרחי משתלט השאלה הגדולה היא מה קרה לנו ומתי בדיוק התחיל "הזמר המזרחי", עם כל בשורתו הבוסרית והילדותית, להשתלט על חיינו התרבותיים? מתי בדיוק נכנע לו הפלייליסט של גלגלצ? מדובר בתהליך שהתקשורת ברובה ובעיקרה איננה מעזה לצאת נגדו באמת, מפחד שתואשם בגזענות, בסנוביזם, בהתנשאות. מה שבטוח הוא שהזמר הישראלי והארצישראלי הבלתי-רגיל ביופיו, ההישג העצום הזה של התרבות הישראלית, מנעמי שמר עד שלמה ארצי, ממאיר אריאל עד אתי אנקרי, מאהוד בנאי עד ברי סחרוף (שלושה מהענקים האלה הם לגמרי במקרה ממוצא מזרחי). עומד בסכנת היבלעות לתוך החור הריק של הזמר המזרחי. כל זה איננו אומר שאין זמרים מזרחיים שיכולים לנגוע לנו בנשמה, גם בעממיותם, גם בחומם, גם במוזיקה הים-תיכונית הרוקדת שלהם, החל מ"יפיופה" החמוד והחם של אייל גולן, עד ליואב יצחק השר את "הכניסיני תחת כנפך" של ביאליק (כן, כן, והוא שר את זה נהדר), אבל אם ניתן לגל המזרחי הירוד והמדכא ברובו להשתלט לא רק על היכל נוקיה, אלא גם על שערי העיתונות וערוצי השידור שלנו, נגלה שהפכנו באמת לארץ מזרחית ואיבדנו את הנפש הישראלית שלנו. הפחד הוא אמיתי.