פלויד היום בטלוויזיה |טי-וי

[ציףציף1000]

../images/Emo44.gif פלויד היום בטלוויזיה |טי-וי

היום בשעה 23:39 יוקרן בערוץ הסרטים בכבלים (ערוץ 4, לפחות בממיר אצלי) הסרט More, שפס הקול שלו, כזכור, נכתב והוקלט ע"י הפלויד, ויצא כאלבום השלישי שלהם, לאחר A Saucerful of Secrets, בשנת 1969. הסרט לא נחשב לטוב במיוחד, אך לאור חשיבותו ההסטורית של פס הקול, הוא מומלץ לצפיה. כזכור, יש הבדלים בין פס הקול כפי שהוא מופיע בסרט, לבין זה המוקלט באלבום. ישנם שירים שהביצוע שלהם שונה בסרט מאשר באלבום, וכן קטע או שניים שמופיעים בסרט, ולא מופיעים באלבום: Seabirds ואולי עוד אחד ששכחתי. אגב, מי שיצפו בסרט מוזמנים לשרשר כאן תגובות לאחר הצפיה. אני כולי תקווה שזה לא יהיה רק אני... (רמז דק בעובי פיל).

 

[gilliron]

אין סיכוי שאני אראה...

אבל אולי אני אקליט את זה למען הדורות הבאים...

 

[N a V e]

על מה הסרט?

 

[ציףציף1000]

על סטלנים באיביזה

הסוף רע. כמו ב"המלט", להבדיל.

 

[GingerBread Man]

אני מקליט ברגע זה

 

[ציףציף1000]

גם אני

 

[gilliron]

../images/Emo127.gif הוקלט

רשמים בהמשך השבוע. בעיתונים כתוב שמדובר בחרא סרט (לא התיחסו לפסקול כנראה).

 

[emmily plays]

אכן..

סרט איטי, הזוי(במובן הרע של המילה), חסר עלילה ומתיימר להראות לעולם מה זה "היפים" אבל מציג אותם בצורה נלעגת. באמת נקודת האור היחידה בסרט והסיבה היחידה שנשארתי לראות אותו עד הסוף היא הפסקול. אלבום נהדר, more. אומנם יש לו את רגעיו החלשים יותר אבל עדיין. את cymbaline האהוב עלי בצעו קצת אחרת, בצורה אקוסטית אבל זה יפה עדיין. את green us the colour האהוב עלי גם בצעו בצורה הרגילה והיפיפייה.. וברגע שהתאים בדיוק לשיר. קטע התיפוף שנקרא party sequence גם הופיע בדיוק במקום ותרם לאוירה ההזויה(הפעם במובן החיובי) של הסרט.[ בקיצור- סרט זוועה, פסקול נמהדר, וחוויה לראות בתחילת הסרט: musuc by the pink floyd" בתקופה שעוד היתה להםה' הידיעה לפני השם.... אף פעם לא הבנתי את זה כי הם הרי לא" הפלויד הורוד" אלא פשוט צירוף שמות של 2 בלוזיסטים oh well i guess im rambling on again... its that time of day i guess have a pink day everyone..

 

[ציףציף1000]

ראיתי והקלטתי

זה סרט סטודנטים (אירופאי) טיפוסי, לתקופתו. כמדומני שזה היה הפיצ'ר הראשון שעשה הבמאי, ברבה (ברבט?) שרודר לאחר שסיים את לימודיו, וזה גם נראה ככה. זה אכן סרט גרוע: העלילה פשטנית, הדיאלוג תמוה והמשחק תת-רמה. על כך יש להוסיף את השטיקים הטיפוסיים לתקופה, כולל שוביניזם כלפי נשים, והמוסיקה הפסיכדלית, שאלמלא היתה של הפלויד, אף אחד לא היה זוכר את הסרט הזה היום. לאלו שלא ראו (ולא רוצים לראות, כי הסרט הוגבל בארץ לצפייה מגיל 18 ומעלה): מדובר על סטודנט גרמני בשם סטפן שנוסע לפריז בחפוש אחר הרפתקאות. הוא מתיידד עם בחור בשם צ'רלי, המכיר לו בחורה בשם אסטל. סטפן מתאהב באסטל ולמרות אזהרותיו של צ'רלי להתרחק ממנה, נוסע אחריה לאיביזה. שם הוא מגלה שיש לה קשרים אפלים כלשהם עם אדם בשם וולף, שהיה או לא היה נאצי לשעבר, בעל עסקים במקום וסוחר סמים. אסטל גונבת הרואין מוולף והיא וסטפן מתמכרים לסם (קודם לכן הם "רק" עישנו חשיש ולקחו כדורי מרץ). וולף מוצא אותם ומכריח את סטפן לעבוד כבארמן בבאר שלו, תמורת הסם שגנבו. השניים נגמלים מהסם, אך חוזרים אליו לאחר מכן. צ'רלי מגיע לאי ומנסה לשכנע את סטפן לעזוב את אסטל ולחזור לפריז אתו. סטפן לא מסוגל לעזוב אותה. הוא מגלה שאסטל חזרה לוולף, ובייאושו קונה כמה מנות הרואין ומת ממנת יתר. בסצינה האחרונה רואים את טקס הקבורה העלוב שלו, באי. מהכרות עם התרבות ממנה בא הבמאי, ההערכה שלי הוא שהיו לו יומרות אמנותיות, לביים "טרגדיה מודרנית" - בדומה למבנה של הטרגדיות הקלאסיות, רק שכאן הרקע החברתי/תרבותי הוא תרבות הסמים של הצעירים, במחצית השניה של המאה העשרים. יש כאן כמובן ביקורת ישירה על תרבות זו, המגולמת גם בשם הסרט - More: בעיני שרודר, מדובר בצעירים תלושים, נהנתנים וחסרי אחריות, שרק רוצים "עוד". שרודר לא מצליח, לדעתי, לממש את הרעיונות שלו. הצופים לא מפתחים הזדהות או אמפתיה כלפי הדמויות, ולכן הטרגדיה שנופלת בחלקן של הדמויות לא ממש מזיזה. המוסיקה של הפלויד דווקא משתלבת טוב באווירה ההזויה והמסוממת של הסרט. אני מניחה שהבמאי בחר בפלויד בגלל שיוכם לגל הפסיכדליה, שהיה מזוהה, כמובן, עם סמים. אבל הפסיכדליה עברה כבר את שיאה כאשר נעשה הסרט, ולמעשה היתה כבר קרובה לסופה. המוסיקה שהפלויד עשו לסרט - ושמופיעה באלבום - היא בחלקה עדיין פסיכדלית אך ברובה כבר יותר "חללית" ונסיונית מאשר בתקופת בארט. זוהי מוסיקה הזויה ורחוקה מהמיינסטרים במידה המספיקה בכדי לתת לסרט מימד מאיים-כלשהו, אותו הבמאי לא הצליח ליצור באמצעים הרגילים (הטקסט, המשחק, הבימוי וכו'). יש אירוניה לא מעטה בכך, משום שהסרט תרם רבות (לפחות באירופה) לתדמית של הפלויד באותה תקופה, וקשר את שמם לתרבות הסמים למשך שנים רבות - למורת רוחה של הלהקה.