בעד ונגד

[perhay]

../images/Emo45.gif../images/Emo31.gif בעד ונגד

והפעם: הדגש|עיבודים לילדים ונוער של ספרי הקלסיקה |בעד: דרך עיבודים אלה הילדים ובני הנוער מתוודעים לנכסים של התרבות האנושית. נגד: מי שקרא בתור ילד או נער אחד מספרי הקלסיקה ונחשף לעלילתו, יש סיכוי שיסתפק בכך ולא ירצה כבר להשקיע בקריאת הטקסט המלא והמקורי. האם יש לכם עוד נימוקים בעד ונגד? מהי עמדתכם בנושא?

 

[The Mad Hatter]

אוי..

זה הזכיר לי ביקור שלי בספריה לפני כמה חודשים. חיפשתי ספר לאחי הקטן ונתקלתי בקובץ סיפורים בו הפכו ספרים כמו "ג'יין אייר", "שלושה בסירה אחת", "תמונתו של דוריאן גריי", "אנה קרנינה" ועוד הרבה לסיפורים קצרים, מאויירים וטיפשיים לגמרי. באותם רגעים, לפחות, הייתי מאד מאד נגד. זה מוציא את כל הרעיון מהספרים ולילדים בגיל הזה יש מספיק ספרים "באורך מלא" שהם יכולים לקרא ולהנות מהם מאד. אני יכולה לומר על עצמי שבגילאים מסוימים קראתי גירסאות מקוצרות שלספרים וזה לא-ממש גרם לי לחשק לקרא את הספר אחר-כך, כשגדלתי. אבל בתאוריה, יש בזה נקודות טובות-אולי יש ילדים שזה יגרום להם לחשק להכיר את הספרים ו/או הסופרים טוב יותר בעתיד. זה תלוי, אני מניחה..

 

[חוטהשני]

זה מאד תלוי בהרבה גורמים.. מצד אחד עיבוד לנוער של ספר קלסיקה זה הורס את הקריאה של הספר הקלסי עצמו - אבל מצד שני אני יודעת (מנסיון) שילדים שבחיים לא היו מגיעים לאותם ספרים קלסיים נתקלו בהם גם כי הם במדור הנוער, וגם בגלל הכתב הגדול שלהם (אני חושבת שיש גם רווח גדול וכך הקריאה יותר קלה..) - אז חוץ מזה שזה עבורם רווח נקי - מי יודע אולי בעוד כמה שנים הם יתקלו בספר הקלסי ויחליטו לנסות לקרוא אותו ../images/Emo23.gif

 

[Rivendell]

דיי נגד

אני מבינה שיש ילדים שזה הכי קרוב שיגיעו לקלאסיקה, אבל אני לא בטוחה שזה שווה את המחיר. תקציר כזה, עיבוד, הוא לא דומה לקריאת הספר ה"אמיתי", הרבה מאוד אובד כשלוקחים ספר ומפשיטים ממנו חלקים. מה שנשאר הוא בעיקר סיפור העלילה הבסיסי, ובספרות ה"איך" חשוב לא פחות מה"מה".

 

[חוטהשני]

אבל.... איך תעודדי ילד עם בעיות קריאה לגשת לספר ../images/Emo35.gif איך תעודדי את המכורים לספרי "הג'אנק" לקרוא ספרים יותר טובים - אני כאמור רואה את ספרי הקלסיקה המעובדים כדרך להביא יותר ילדים לקרא ספרים - וגם זה דבר חשוב, ביחוד בדורנו.

 

[Rivendell]

דרך טובה, מניסיוני

היא לספר לו בשתי מילים את התחלת הסיפור - אבל בדרך שתגרה את דמיונו. זה עדיף על גרסה מקוצרת, כי אם נותנים לך משהו קצר וקל, תמיד תעדיף את הסיפוק המיידי על פני המאמץ. הרעיון הוא לגרום לילד להבין שהמאמץ הזה משתלם. תקציר לא עושה את זה - כי הילד חושב שכבר קיבל מה שהיה לקבל מהספר. לספר לילד, בעל פה, בכמה מילים, זה יותר יעיל. כי זה מסקרן ומעורר חשק. וכמובן, אפשר לקרוא איתו בהתחלה, כדי להקל עליו.

 

[fogy day 14]

אני כמעט בת 14

וכל חיי, מאז שהתחלתי לקרוא ספרים, לא קראתי את הגרסה המקוצרת אם הייתי יכולה לקרוא את הגרסה המלאה של הספר. כמו ג'יין אייר, תמונתו של דוריאן גריי, שלושה בסירה אחת ועוד. זה נורא כיף לקרוא, ואני חושבת שבאמת חבל שיש ילדים שמעדיפים לקרוא את ה''תקציר'' במקום את מה שכתב הסופר.

 

[חוטהשני]

אני עדיין מקשה וחוזרת על הנקודה שהדגשתי - מה עושה ילד שיש לו בעית דיסלקציה חמורה - שיודע שהוא לעולם לא יוכל להתמודד עם ספר קלאסי ששפתו גבוהה מאד - אבל מאד חפץ לקרא את העלילה... לדעתי גם בספר מקוצר, הוא יכול להכנס לעלילה ולהבין אותה. ואולי (כמובן בתיווך של משהו מבוגר/ספרנית/הורה/מחנך..) אפשר בעקבות ההנאה שלו מהספר המקוצר לעודד אותו לקרא את הספר המלא - לנסות להראות לו (ויש באמת לא מעט נקודות שחסרות בספרים המקוצרים) מה יש בספר המלא שאין בתקצירים. וכן, אולי בעקבות ספר אחד כזה - הוא ימשך לספרות הקלאסית שהוא לא היה כלל נחשף לה אם לא היתה לו גישה לאותן ספרים מעובדים..

 

[Rivendell]

אני חושבת

שדיסלקציה היא לא תירוץ לוותר אלא להפך - סיבה לעבוד קשה יותר. ילד כזה ללא ספק יצטרך להתאמת יותר, אבל אני חושבת שעם עידוד וסיוע של סביבתו הקרובה (משפחה ובית-ספר בעיקר) זה אפשרי בהחלט. כך שזו לא דוגמה טובה.

 

[חוטהשני]

אבל יש מקרים בהם בגלל בעיות קריאה אנשים בכלל לא קוראים.. בעיקר בגלל שהספרים הקלסיים מאיימים על אותם קוראים, לכן אני חושבת שזה חא ממש רע לקחת ספר שקצת מעובד - כדי שאותם נערים/נערות 'יטעמו' קצת ספרות קלאסית - ואולי בהמשך לעודד אותם לקרא את הספר הלקסי המקורי.

 

[Rivendell]

כאן הבעיה יותר בסיסית

הגישה היום בארץ שגוייה לטעמי. לקויי למידה מקבלים הקלות מאוד רציניות במקום לקבל מה שהם צריכים - עוד חיזוק, עוד שיעורים של אחד-על-אחד, עבודה אישית והשקעה. מאוד הגיוני שאם תוותרי לילד הוא גם יוותר לעצמו. רק לפני כמה חודשים הייתה כתבה מזעזעת על זה שבאיזורים עשירים ילדים משלמים כדי לקבל אבחון של "לקויי למידה" (אפילו אם הם לא) כדי לזכות באותן הקלות, כדי שיקבלו ציונים גבוהים יותר. בקיצור - אני לא חושבת שלעגל פינות זה התהליך. הרי הספרות הקלאסית לא קלאסית רק בגלל העלילות, אלא גם בגלל השפה, התיאורים וכו'. אם את מקצרת ומקצצת בפרטים, את משטיחה את העלילה ומאבדת את הטעם.

 

[סנדרין]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif מסכימה עם כל מילה!!

 

[דרקונית מזל]

גם אני מסכימה!../images/Emo45.gif

 

[שתיים עשרה 19]

גמני גמני ../images/Emo60.gif

אל תשני את התוכן אל תשני את העלילה אל תשני את הטקסט גם לא את השפה אבל תשני את האריזה תשני את הכריכה תשני את הפונט את סדר העמוד את רווח השורות ועוד ועוד רעיונות והיריעה קצרה... ובכל זאת - תשני את הפורמט ואולי לאט אט תחזירי גם את את אותם פוחזים אל עולם קסום שהלך ואבד

 

[הגברת האפורה]

../images/Emo31.gifנגד... ../images/Emo57.gif

ככה מוציאים גרסה מקוצרת, אומרים "הו, וול, יש גרסה מקוצרת, כולם יקראו אותה וזהו כי הילדים של היום לא קוראים ספר אז אלו שיקוראים-שיקראו מעט. למה להם כשיש טלוויזיה, בעצם?" ומפסיקים להוציא את הגרסה המלאה. זה מאוד מאוד מבאס

ועכשיו אני, שהולכת לחפש גרסה מלאה של כלמיני דברים, לא מוצאת בגלל כל המקוצרות האלו. חוץ מזה שהעיבודים מורידים המון מהסיפור. זה כמו תקציר בשביל שתוכל להגיד "קראתי". ארג.

 

[דרקונית מזל]

בגדול נגד אבל

לא חד משמעית.אני לא אוהבת את העיבודים המעוקרים מתוכן אבל יש לי כאן 2 הסתיגויות -יש עיבודים לילדים ממש קטנים שרק נותנים מושג על היצירה הגדולה והשלמה.אני בעדם ברמת ההשכלה הכללית ונכסי צאן ברזל-למשל להכיר את עליסה כדמות,ארנב ממהר,חתול מחייך,קלפים,מסיבת תה וכו' בגיל הרך ולקרוא את היצירה המלאה בגיל מאוחר יותר.ככה אני עשיתי בילדותי,והגעתי ליצירות המלאות ולאחרונה כשילדה בת 6 וחצי של חברה שלי קראה אצלי קיצורים שכאלה לעליסה ופיטר פן אמרתי לה שהם בעצם ספרים ארוכים לגדולים וכשהיא תגדל אתן לה לקרוא אותם. הסתייגות שנייה-אני נגד קיצורים מעקרים אבל בעד עריכה מושכלת-למשל העריכה שעשו ל"אני וטלי בארץ הלמה"-ברגישות ובזהירות,כי אמנם אישית חבל לי על כל מילה שהולכת לאיבוד מהמקור אבל אם ככה באמת ילדים יקראו ויאהבו זה שווה את בליעת הצפרדע.

 

[תות עץ]

בתוך ה'נגד' יש גם מעט בעד

אם ניקח בחשבון שרבים מאותם ילדים בלאו הכי לא היו מגיעים לקריאת הטקסט המלא. ההתנגדות שלי (הקלושה, צריך לומר) נובעת מכך שלעתים קרובות העיבודים הללו עושים עוול למקור.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

אני יותר בעד מאשר נגד

בתור מי שעוסקת בספרים מעל הראש והרבה גם בתחום של ספרי ילדים, אני מברכת על כל יוזמה שגורמת לילד לקרוא. גרסאות מקוצרות יפות, טובות, עשירות, רהוטות ומנוסחות היטב, הן לפעמים הדרך היחידה שבה ילד ייחשף ליצירה נהדרת שאולי לא היה נחשף אליה בדרך אחרת. יש ילדים שיקראו את המקוצר ויילכו בעקבותיו למורחב ולמקורי ויש ילדים שיישארו בגרסה המקוצרת אבל כך יתוודעו לסופרים גדולים. בעבר, ערכתי סדרה של אוסקר ויילד לילדים ונוער וכן סדרה של מחזות שייקספיר לילדים ונוער וגם סיפורי רודיארד קיפלינג. נהניתי מזה מאוד. יש לי את כל הסדרות האלה בבית ואז, בתי שהייתה בת עשר (לפני שנתיים) קראה הכול בשקיקה וכל כך נהנתה. לימים, היא הלכה לחפש את המקור של רומיאו ויוליה וקראה את כולו. היא גם מסוגלת לצטט חלק מהדיאלוגים. כך שזה כל כך אינדבידואלי וזה בהחלט חיובי יותר מאשר שלילי, בעיניי לפחות.

 

[שתיים עשרה 19]

חזרתי מאוחר, אכתוב מחר ../images/Emo29.gif

 

[שתיים עשרה 19]

על ספרים ומספרים

או על היצע וביקוש (וכל השאר קשקוש בסוגיה זו יש לדעתי להתייחס לנקודת המוצא, לפיה רבים מספרי הקלאסיקה לילדים שוכתבו עובדו ואף הלכו לאבדון. אבל אם נאפשר לפרט ויהיה זה ילד/ה נער/ה את כל ההיצע הקיים של כותר מסויים, לבחון אותו, לעיין ולדפדף בו, ולהחליט בעצמו מהי הגרסה / עיבוד המועדף עליו, הרי שזו ושוב דעתי בלבד, האופציה האופטימלית. אם יחליט לבחור בגרסת "נכס צאן הברזל" הרי ששנינו הן הקורא והן חובב הקלאסיקה באשר הוא, יצאנו נשכרים. אם יחליט לבחור בגרסה מעובדת, משוכתבת קלה וקלילה שהיא לעיתים גם מסורסת וגם עקרה, הרי שלפחות זה האחרון יצא נשכר, וגם חובב הקלאסיקה לא ירד מנכסיו אלא הפסיד חלק מהונו. וכפי שכבר ציינו כאן חלק מן הכותבים, יתכן שחובב זה עוד ישיב את נכסיו אליו, כאשר הקורא ישוב לקרוא ולנכס את גרסת המקור, לאחר שלא הסתפק או שמא "התפתה" לקרוא את הגרסה המלאה. ואם יחליט הקורא לפסוח על הכותר בשלל גרסותיו אזי שנינו נרד מנכסנו, הקורא מכיון שפספס כותר באשר הוא, וחובב הקלאסיקה כיון שנותר עם כל הגרסאות של אותו כותר באשר הוא. ועודבר הגרסאות החדשות ממלאות היום שתי פונקציות שיווקיות: האחת, הפשטה ולעיתים קרובת גם השטחה של הטקסט המקורי, השניה טמונה בצד הויזואלי של הטקסט, כאשר הוא מוגש באריזה נעימה וידידותית יותר לקורא (סדר עמוד, פונט, רווח שורות כריכה "מפתה" וכיו"ב) יתר על כן המראה הפיזי שלו מתוקף הכרונולוגיה, גוזר עליו מראה חברותי שאינו מאיים ואף מקרב. אז כן, הקנקן הוא חלק משיקול הבחירה, למרות שזה עלול להישמע בכי רע, אבל כך היה תמיד, וכיום הקנקן הזה תופס הרבה יותר מקום... הפורמט של הטקסט הוא חלק בלתי נפרד ממנו ויתכן שעלינו להיפרד מהקוספט של טקסטקסטקסט וכל השאר בבחינת מיותר. ולפני שהפורמט ימיט עלינו "מט"... אולי פשוט רצוי, לשנות את המצוי, ולהוציא מהדורות חדשות ומחודשות של הטקסטים המקוריים רק עם אי אילו שינויי קוסמטיקה ומתיחת פנים? |קצהמזלג|