../images/Emo46.gif ../images/Emo46.gif
נורא רציתי שזו תהיה הודעה אופטימית, והתקלקל לי. אתמול, אחרי שבשבת העזנו, ואירחנו כמה זוגות חברים, כולל נקיון מופתי של הבית וכיבוד מושקע שהכנתי לבד, הייתי כ"כ חדורת מוטיבציה שעשיתי מעשה, והתקשרתי לאוני' לברר את הסטטוס שלי לשנה הבאה, ואח"כ- כצעד בונה גם קבעתי ראיון במקום אחר, כדי להבטיח לעצמי כמה שעות לימודים בשבוע ותעודה זו או אחרת בסוף השנה. בערב קיבלתי שפע מחמאות מנ' על ההחלמה המהירה שלי מההריון והלידה, על התפקוד שלי בבית וכאמא וכו'. ממש שמחתי שאני מקבלת סופסופ את ההערכה גם ממנו.
הכל מניפולציה. היום על הבוקר התברר לי למה. נ' רוצה לנסוע לאמשלו בשישי לכל היום. למה? כי היא לא ראתה את אלה מגיל 4 ימים והיא מתגעגעת (והכביש לב"ש הוא חד סיטרי, יש תנועה רק מת"א כנראה) זה שבשבועיים הבאים נבלה איתה לפחות 3 ימים מלאים כי אחותו באה מחו"ל, זה שכשילדתי (לפני כולה 4 שבועות) היא היתה פה 4 ימים מ-ע-י-ק-ים- זה כלום. ועוד בשיא החוצפה היא רוצה שנבוא בשישי (יום הסעפ"ש שלנו), כי בשבת היא צריכה להתארגן לקראת הבת שלה שתבוא ביום א'. כלומר- שוב לכולם יש דרישות מאיתנו, ואנחנו צריכים לא רק לעמוד בכל דרישה, לומשנה כמה היא לא הגיונית או מיותרת, אלא גם להתגמש עם לוחות הזמנים של כולם. די נשבר לי. עמדתי על שלי "לא נוסעת ודי"- ממש עזר לי... מה עושים כשהבעל אומר שהוא יודע שהנסיעה מכבידה, מעיקה ומיותרת אבל חשוב לו בכ"ז? כאילו, יש לי ברירה? ואפילו מאחורי התירוץ של כואב לי ורע לי ואני אחרי לידה אני כבר לא יכולה להתחבא, בטח לא אחרי המחמאות שקיבלתי ממנו אתמול....
נורא רציתי שזו תהיה הודעה אופטימית, והתקלקל לי. אתמול, אחרי שבשבת העזנו, ואירחנו כמה זוגות חברים, כולל נקיון מופתי של הבית וכיבוד מושקע שהכנתי לבד, הייתי כ"כ חדורת מוטיבציה שעשיתי מעשה, והתקשרתי לאוני' לברר את הסטטוס שלי לשנה הבאה, ואח"כ- כצעד בונה גם קבעתי ראיון במקום אחר, כדי להבטיח לעצמי כמה שעות לימודים בשבוע ותעודה זו או אחרת בסוף השנה. בערב קיבלתי שפע מחמאות מנ' על ההחלמה המהירה שלי מההריון והלידה, על התפקוד שלי בבית וכאמא וכו'. ממש שמחתי שאני מקבלת סופסופ את ההערכה גם ממנו.
