אנחנו .............................
עבר שבועיים מההצעה, (אם אפשר לקרוא לזה כך, אנחנו או יותר נכון אני הצעתי שנתחתן, החלטנו שזמן יותר טוב מזה לא יהיה, עם כל התירוצים שתמיד נמצא, נעשה את זה וזהו) עד שסיפרנו להורים, כי חשבנו לעשות הפתעה לסבתא שלי ליום הולדת שלה, היא הזמינה גם את ההורים שלו, ככה היינו יכולים להודיע לכולם ביחד... בנתיים התחלנו לארגן את האירוע לבד, הזמנו כבר מקום, צלם ואז נשברנו ולא יכולנו להתאפק יותר...היום הולדת של סבתא הייתה עוד רחוקה (בעוד חודש) למרות שהתיכנון המקורי היה להכין כבר את הכל וביום ההולדת לחלק לכולם הזמנות ולהחכות עד שהם יקלטו, אבל זה לא יצא... אז ביום חתימת החוזה עם המקום, זה היה יום שישי, התקשרנו לאחותי והזמנו אותם למסעדה, הראתי להם את הטבעת שקנינו כמה שעות לפני והם נורא שמחו בשבילנו, אחותי לא הפסיקה לבכות, בשבת נסענו לסבתא שלי, שהיא בכלל כמעט התעלפה מרוב ההתרגשות... עם ההורים שלו לא הצלחנו להפגש במשך כל השבוע, כי הם היו עסוקים, למרות שהסברנו להם שזה חשוב לנו שנפגש... ביום שישי הזמנו גם אותם למסעדה, התגובה הראשונית שלהם הייתה מזל טוב קר (ללא חיוך מצורף לברכה), אז התחיל כל הבלאגן, הם לא רצו חתונה כי לדעתם זה ביזבוז של כסף, הויכוח נמשך במסעדה תוך כדי צעקות בינם לבין בעלי. עד שאמרתי שהבנו את עמדתם, אנחנו לא מבקשים מהם שום השקעה כספית בחתונה, ושההחלטה היא שלנו... עזבנו את המסעדה במבוכה רבה, אני ובעלי לפחות (ומעולם לא חזרנו לשם)... טוב, ההמשך כבר ידוע ....
