לחיי אבא מסור אוהב דואג ושות

[עלמה עלמה]

../images/Emo48.gif לחיי אבא מסור אוהב דואג ושות

אבא ארגן טיול ג'יפים שישבת לבניו האהובים לשבת הקרובה, והנחית את ההודעה אתמול. הגדול כבר הודיע אתמול שהוא מאד מתלבט אם לצאת עם אבא לטיול כי יש לו מסיבת יומולדת של חבר טוב, והיום הודיע סופית שהוא לא רוצה טיול. מה עם אבא? צלצל לודא עם אמא שזה בסדר שהילד ישאר השבת בניגוד לצפוי עם אמא כי אבא יוצא לטיול ג'יפים. אמא אמרה אין בעיה.אמהמה, הקטן גם הוא בישל תוכנית משלו החצוף. החליט להתמזג היום עם איזה וירוס מדביק אסלה. אמא הודיעה לאבא שיש לה רושם שגם הקטן לא הולך לבלות בטיול ג'יפים, אז אבא אמר "אוי חבל, טוב אני מקווה שעד מחר הוא ירגיש טוב". ואם אתם שואלים אותי? (אתם שואלים אתם שואלים) אבא לא הולך לוותר על הטיול הזה גם אם אף ילד לא יצטרף אליו, וממש לא משנה לו שהם אמורים להיות איתו השבת. זה רק מתחבר למה שקרה אתמול-הם היו אמורים להיות איתו אחה"צ, הבן הגדול היה אצל חבר, והקטן הוחזר אחר כבוד בשעה היעודה ע"י זוגת אביו, ולשאלתי את הבן- איפה אבא? נענתי ב- אבא הלך מזמן לחדר כושר. אז בשביל מה הוא לוקח אותם בכלל? אבא עאלק.

 

[noa128]

לחיי אמא שילדיה עומדים (תמיד) בראש

ולחיי ילדים נבונים שגדלים ועושים לעצמם את סדר העדיפויות שלהם.. וכבר אמרנו עלמתי, שהיופי אצל ילדים טמון בכנות מעשיהם. הרי החבר'ה שלך מכירים את אבא שלהם, וכמו שראית את את זוגתו מחזירה את הילד מ"הבילוי אצל אבא" (עם דגש על "אצל"), כך רואים את זה הילדים שלך. אז זה בעניין הילדים. ועם הכעס שלך קשה שלא להזדהות, עם כל הבנתנו ש"ככה הוא" - לא פר ששבת אבא שלך תתבטל לה ככה סתם, והוא אבא שלהם גם כשהם חולים, וגם כשיש להם תוכניות שלא מתאימות לשלו - בדיוק כמוך...השאלה היא מה תעשי עם זה (אחרי שתקחי כמובן אויר ותשתי משהו לשיפור מצבהרוח..) ובינתיים קבלי

(הנה אייקון שהיה חסר לנו...) איתך לאורך כל הדרך, נועה.

 

[עלמה עלמה]

למרבה הפלא

מה אני אעשה עם זה כבר לא מהווה שאלה בכלל, נכנסתי לפינת הפולניה, אין לי חשק להכניס אותו בכלל למערכת העניינים שלי השבת, ואני באמת מוצאת את עצמי נינוחה לגמרי עם זה שהילדים יהיו בבית. את זה שהוא אבא שלהם גם כשהם חולים וגם כשיש להם רצונות חברתיים הוא לא ידע אף פעם אז למה בעצם עכשיו? ולמה לצפות שוב? לא לא, אני אשכרה רגועה ונינוחה. סתם בזה לו מרחוק. ומי יודע אולי בכלל הוא עוד יפתיע (סתומה?) , אבל את יודעת מה, זה ממש לא משנה כבר מה הוא יעשה עכשיו, הבוז עומד איתן. ובעניין מה שהילדים רואים, אני לא יודעת אם יצא לך פעם לראות את המהלך האבסורדי הזה שבו הילדים לא מעיזים לחוש משהו שלילי על אבא. הם לא כועסים ולא באים בטענות, ואפילו דואגים לשמור ולהגן עליו. זו מין פסיכולוגיסטיקה כזו של ילד אל הורהו הלא משמורן. תודה

 

[פילאטוס]

הפער

בינך ובינו מחרפן, עלמונת. יש אצלו כנראה איזו הנחה מוקדמת שהשבת שלו עם הילדים לא קשורה אלייך בכלל, וגם לא ממש אליהם. או שהם ישתלבו בשבת שלו, או שלא, ואם לא, האופציה השנייה, את, מובנת מאליה, וגם מובן מאליו שהוא קודם להם, מבחינתו. האינסטינקט הראשון שלי (וכבר שמעת אותו ממני לא פעם) הוא להגיד לך שוב להציב מולו גבול ברור ואלים: השבת של הילדים אצלך היא עניינך מתחילתה ועד סופה, חולים או בריאים, נענים לך או מסרבים, אני לא אופציה אלא במקרי קטסטרופה. מצד שני, ברור לי שהילדים באמצע, ומול השדר המבאס הזה מאבא שלהם, הביטחון שאת מעניקה בנוכחות שלך, ובזה שהם קודמים אצלך לחשקייך, היא קריטית לבריאות הנפשית שלהם. הלוואי שהיתה לי מלת קסם. אז באין אחת כזאת, קחי חיבוק.

 

[עלמה עלמה]

מעבר למוגבלות האינט' הרגשית שלו

המשולה להיפו שעבר חליטה, יש לו גם עקרון בסיס ש-אני לא מהווה שום שיקול בחייו,בטח ובטח לא כשאנחנו גרושים. זה שהוא קודם להם זה גם ברור לגמרי (למרות שאם תשאלי אותו הוא ממש לא יבין איך הגעת למסקנה "המגוחכת" הזו) כי בעצם אין בעולם הזה כלום שקודם לו מבחינתו.אבל עם מודעות אפס. יודעת שהעצה של להציב גבולות ברורים היא המתאימה אבל אני מוצאת את עצמי ממקום של לשמור על עצמי כרגע, כמו שכתבתי לנועה- לא בא לי להכניס אותו לענייני השבת שלי, רוצה רגוע ונקי. זה נשמע נורא כנוע? אכן רוצה שהילדים יוכלו לחוש קרקע יציבה בכל סיטואציה ולכן אני משתדלת לשמור על תקשורת חסויה (עם אביהם) בעניינים כגון אלו. אבל אני גם יודעת שבאויר יש זרימות שאין לי עליהן שליטה. תודה

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo45.gif

 

[בילהה במישעולים]

שוין

משום מה לא הצלחתי להכנס אתמול אחרי זיטה וקלוני (אחלה סרט דרך אגב.) הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לך עלמה עלמה עלמה יקרה יקרה שאין ברירה אלא להתייחס למצב כאל - אבא עזב את הבית. נקודה. זה אחד הדברים שאני אומרת לעצמי כששוב הוא לא לוקח ושוב הוא לא מבין את חשיבות הלינה של הילד אצלו וכו'. זה נורא מבאס ואני כל כך צריכה ערבים פנויים לעצמי ושעות פנויות וכו' וכשהתיסכול מתחיל לבעבע אני פשוט אומרת לעצמי - או. קי. ככה זה עם ילדים. יש לך ילד (טוב, לך שניים) וזה הבית שלו. אין לו עוד בית למרות שאולי היה עדיף בשבילו, זה הבית שלו, אני/את הבית שלו. אני מנסה לחשוב שככה זה, וככה זה היה מתנהל אם לא היינו מתגרשים. הילד לא היה הולך בסופי שבוע ולא היה הולך באחר צהריימים וכן, היה לי עזר כנגדי אולי אבל גם אולי לא (שעות עבודה של גברינו מוכרים לנו כבר, לא?) וזהו. ואני לא מתווכחת עם זה יותר מאותו רגע. לא מתעסקת בפייריות וכלום. אין ברירה, לא? מה שכן, לצרוח, לכתוש, לבעוט ולקלל אותו שוב ושוב במבחר קללות יצירתיות. הוא באמת תחת לא נורמלי. פכס. וחיבוק. אוי, סליחה, חכי שניה, תני להוציא לך את השיבולת שנתקעה לך בשיער.... זהו.... אני מיישרת את הגלבייה והולכת לשתות קפה תקופתי. שלום.

 

[עלמה עלמה]

כן, כנראה שזה היחס הרצוי

למרות שבתקופה האחרונה חשבתי שדוקא הוא הבין, הפנים ויישם את מחוייבותו ההורית. התברר כנאדה. זה מה יש ועם זה כנראה ננצח. וטוב שבאת עם המלצות כי הסרט הזה ברשימה שלי. אין לי כוח לכתישות ובעיתות היום, נראה ,אולי מחר זה יבוא לי. ובבקשה לא לישר סתם, לגהץ לגהץ, מי יודע אולי יעבור איזה בועז בדרך תודה

 

[בילהה במישעולים]

בועזים יקירתי

לא מצליחים להבחין אצלי בכלום מעבר לאיזור החזה והוא ברוך השם עדיין לא מקומט... נו, באמת! שמעת פעם על גבר ששם לב אם הבגד מקומט או לא? ותלכי לסרט הספציפי הזה עם המצב רוח הספציפי הזה, הוא עוד יותר ישעשע אותך. נשיקות. הממושעלת.

 

[עלמה עלמה]

סיום ארוע

אך אך אך גאון, אני אומרת לכם גאון האיש. מצא פתרון פלא. התקשר, שאל מה שלומו, התבסר שמקורקע כרגע, ואמר- "את יודעת מה, בואי נחליף שבתות, הם ישארו איתך השבת ואני אקח אותם שבת הבאה" גאון, כבר אמרתי? אני חושבת שהוא היה בהלם מתשובתי הלקונית- "אין בעיה". להתעקש לפחות על סמנטיקה? זה לא החלפות, זה דילוג. ואת המצב רוח שלי לסרטים אני אשמור לשבוע הבא (בתקווה שאף אחד לא יקלקל לו שום תוכנית נוספת).

 

[noa128]

והנה יצאת גדולה מהחיים...

ואם את ממש חייבת, אפשר אולי לסדר איזה תוכנית לילדים לשבוע הבא , ולא לספר לו עליה על לרגע שהוא כבר מעמיס את התיקים על הג'יפ - או יותר עדיף - כבר חייב את הכרטיס... גוט שאבעס נועה.

 

[עלמה עלמה]

לא הבנת ממי

עם פלטינות, בלי רגולז'-ברקס, עם פלגים, בלי ילדים....האיש יצא לטיול ג'יפים היום !!!. והאמת ? חשבתי על איזה אירגון לשבוע הבא, אבל אחליט על זה סופית על פי מצב מריטת העצבים שלי מרוב "אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאא". שבת שלום.

 

[פּרפרית]

די, לא נכון....

בתור אחת ש"העדיפה" שהילדים לא ישנו אצלו מכיוון שאם כבר ישנו אז חזרו בשבע בבוקר בשבת- ש-ב-ע! אני חושבת שאפילו הציפורים ישנות בשעה כזאת בשבת. הדבר היחיד שהקפדתי עליו היה ששתי שבתות בחודש הבנים אצלי! מה הוא עושה בשאר השבתות היה נתון לשיקולו...אני לא יכולה לאמר שלא היו זמנים שחשבתי לאמץ מישהו שיקח אותם מידי פעם לסוף שבוע ארוך, אבל מה אני אגיד לך עלמה, לבנים שלי יש בית ואני לא יכולה לגיד להם מתי לבוא בו ומתי לא. אני יודעת שזה קשה, אבל אני לא הייתי מנסה "להחזיר" לו. בשביל מה? וברוך שובך אלינו, יקירתי

חסרת לי.

 

[עלמה עלמה]

אם עלתה המחשבה להחזיר לו

זה רק בגלל הדחף הרגעי שלי לתת לו להבין (שוב) שהזמן שלי יקר בדיוק כמו שלו. אבל עזבי עברתי את זה כבר ביחד עם חוסר הרצון לסחוב את זה איתי במהלך סוף השבוע. ועיקר העניין פה הוא באמת לא אני. זה הילדים. ואכן זה לא אחר להגיע, הבן הקטן מירר הערב בבכי שהוא מתגעגע לאבא ושהוא לא רוצה לדבר איתו בטלפון, הוא רוצה לראות אותו. נו...אז מה אני אגיד לו- אבא העדיף טיול על לראות אותך? אז אירגנתי לו מחר על הבוקר הסעה של אבא מהבית לבית ספר (מרחק של 50 מ').

 

[noa128]

אהבתי ../images/Emo9.gif בעיקר כי זה 50 מטר

מהבית שלך, וקצת יותר מהבית של אבא שצריך לקום מוקדם ולבצע את העניין, למרות שמשאר הסופ"ש הוא חשב שהוא הצליח להתחמק... נ.

 

[עלמה עלמה]

וזה מבחינתו פיצוי הולם למהדרין

 

[1הופ]

פשוט מדהים

באמת מדהים האקס הזה שלך. תגידי, הוא היה ככה גם כשהייתם נשואים? באמת שאין מה להגיד יותר. ויום אחד יורשי העצר יבינו הכל וילמדו לחיות עם זה.

 

[עלמה עלמה]

כשהיינו נשואים

לא נתתי לעצמי להבין. היו שם דברים אחרים שהייתי זקוקה להם, והכל היה מחופה. פרופורציות ורציונליזציות את יודעת, עושות הבדל גדול. בשנותינו האחרונות הדברים כבר צרמו לי מאד, ולא הסרתי תחושתי יותר מהם.

 

[לא ליטה]

ואני לא יכולה שלא לחשוב

על מה שיקרה בעוד כך וכך זמן, כשהזוגיות החדשה שלו תישא פרי (כזה שבוכה בלילה וגם בשבת בבוקר). את חושבת שגם את הילד החדש הוא יעביר אלייך בשבת כדי שיתפנה לטיול ג'יפים?

ואני, צר לי לומר (או שלא), חושבת שהילדים אמנם לומדים למה לצפות ממי, איפה יתקבלו תמיד בברכה ואיפה הם "על תנאי", אבל זה ממש לא אומר שהם "יחזירו לו" אי פעם, אלא רק שהם ממשיכים להיות עסוקים בלהדחיק את העלבון ולגונן על אבא. כמו שגם אנחנו עשינו פעם, עד שנמאס.

 

[עלמה עלמה]

חחחחח

הרגת אותי עם עניין התינוק/ות שיגיעו. ובעניין הדחקת העלבון, אני בדיוק חוזרת עכשיו מחיטוט עם הבן הקטן (משהו שנקבע כבר מזמן) ואלא יוסטור כמה שאני נרעדת כל פעם מחדש שהפסיכו מסבירה את המנגנון הזה, זה אפילו לא נקרא להדחיק בשפת הפסיכולוגים, באמת בכלל אין שם כעס. יש כאב אבל הוא לא מתורגם לכעס, ואנחנו כרגע בתחילתו של תהליך קטנטן, אז כשאבין איך זה (אם אבין) אוכל להחכים גם אותכם.