soul to soul we'll always be
דיויד ברוזה שר טאונז ואן זאנט ניסיתי לבחור שורה שתבטא את רגשותי לחוויה, להופעה ול20- ומשהו שנה שדיויד והמוזיקה שלו מעצבים את חיי. אולי זו השורה. בהמשך הערב הבנתי שרצף השירים באלבום הוא בעצם רק ה"תירוץ" לרצועה האחרונה, בה דיויד מסכם את כל האוירה שנוצרה במהלך האלבום כולו, ואם עוד לא ישבתם לקרוא את מילות השירים, אז עצרו כאן, קראו, וחזרו בהמשך. כשאהבה ומוות מתחברים, יצירה כמו too old to die young יכולה להיכתב. זה בשתי מילים על האלבום
שבהמשך עוד אכתוב רשמים ממנו. GE סמית' היה בן זוגו של דיויד לערב זה, ואם יש זוגיות מושלמת מאז ימי "דוד ויונתן" זוהי של דיויד וGE על הבמה. סמית' אשר שותף מלא ביצירות באלבום משלים את דיויד ומפרגן לו בצורה שרק מוזיקאי ותיק, מקצועי ומנוסה כמוהו יכול, ואני כל פעם מתפעלת מחדש מהבחירות הקפדניות של דיויד את נגני הליווי שלו.
האלבום הזה, וכך גם ציינתי בפני הצלם שראיין אותי לסרט
שתיעד את סיבוב ההופעות הזה, הוא הטוב ביותר של דיויד ברוזה עד היום וכך גם ההופעה. לדעתי כמובן. דיויד במיטבו, השירים שהמתינו לדיויד בנקודה זו בחייו, ומצאו אותו בשל לבצע אותם בצורה המושלמת יצרו מצב של אלבום והופעה מעניינים מאד, פשוטים, צנועים, ומטפלים בנושאים כמו אהבה ומוות שסך הכל כולם שרים עליהם, אבל דיויד הצליח לקחת את הפואטיקה של טאונז ואן זאנט ולהלביש עליה את הלחנים והעיבודים המושלמים כדי להעביר את התחושות שהמשורר יכל להעביר ב"משמרת הלילה שלו" (השיר השלישי באלבום).הליווי של גדי סרי, אלון נדל,אמיר פינטו, וטניה וינוקור השלימו את המשימה. (אני תמיד בעד הרבה פרקשן)
לגבי ההופעה עצמה, -ובכן, היה כיף לראות שהפורום כבש כל פינה באולם, היתה נציגות מכובדת גם בשורה הראשונה, (אני החלטתי לוותר הפעם אחרי שכל ההופעה "ההיא" במצדה ראיתי בעיקר את הישבן של צלם הסטדיקאם) את מרכז המדרגה השניה כבשנו דור הביניים ונציגת הדור החדש-בטי וחברותיה, מאחורינו התכבדנו עם איתן קמפבל-מנהל אתר מצדה, לשמאלי בשורה ישב הבן ברוזה ג'וניור ולמד עוד שיעור מאבא , דני סנדרסון גם הגיח מאי שם, וגם axa הותיקה, שהפתיעה אותי בביקור מספרד ומאד שמחתי לראותה, ובקומה העליונה (מרגיש כמו דירה להשכיר...חח) ישבו "הזוג המוזר" שלא היתה מאושר ממני לראותם יחדיו-גיל ועופרה, והדס שהתפנתה מניהול משחק הדו קרב שירים באה לראות מה נישתנה.. הילה נשארה להשקיף מרחוק כי צריך גם מישהו שישמור עלינו מהבית, אבל דרשה וקיבלה עידכון ממני על הבוקר, וצה"ל שומר עלינו ממרחקים ותכף יקרא פה את הדיווח. וכרגיל, עם פתיחת ההדרן הרביצה חנית את משפט המחץ שלה "דיויד, עכשיו מהתחלה!" וכשהיא אומרת, היא מתכוונת. כשדיויד שר את "יהיה טוב", אחרי שלא שמעתי אותו בלייב כמה חודשים, מצאתי את עצמי דומעת. בחודשים האלה שכל חיי השתנו, ואיתם הרבה טוב, אך גם קשיים ופחדים, בא השיר הזה ושלף אותי היישר אל האופטימיות. זהו, יקיריי. אלה דברי, ועם האופטימיות הזו אני אומרת: חברים, החיים קצרים, המוות יכול לתפוס אותנו בכל רגע. בואו נשאיר את כל השטויות בצד ונתרכז בדברים החשובים באמת. אהבה, למשל. ואם היה פרט שהשמטתי, זה כי נראה לי שחפרתי מספיק
שבת מקסימה לכולם