אבל מה...

viv55

New member
../images/Emo5.gifאבל מה...

אל תתנו לי תשובות קטלניות שיעצרו את ליבי, אבל מה קורה שאתה לא מוצא את האנרגיה המינימלית להשקעה?. לא יודעת אם זה בגלל ההריון או בגלל חלוקת אנרגיה לא נכונה עם הילדה (שבה אני משקיעה המון) אבל רוב הזמן לאחר שהיא הולכת לישון אני פשוט רוצה שיניחו לי לנפשי, רוצה שקט, רוצה לבד (יש לציין שאנחנו חיים כרגע בדירת חדר ללא כל מחיצות ואין ספק שזה מאוד משפיע עלי - אין לאן לברוח, אין שקט). האם כל זה אומר שדי, נגמר? ויו
 

taltalit3

New member
את חייבת !!!

אח"כ יהיה מאוחר מדי ותצטערי. תתחילי לאט לאט , בהתחלה תמצאי כוחות רק פעם אחת בשבוע , באותו יום תנסי להיעזר במשפחה או בשמרטפית שיקלו עליך את העומס בשעות אחה"צ עם הילדה ואת תנוחי שעה שעתיים. בערב תקבעי "דייט" עם בעלך ותעשו את מה שאתם אוהבים לעשות ביחד - , אני בטוחה שיהיה לך כיף וכך רמת המוטיבציה לעוד ערבים מהסוג הזה תעלה. מאוד קל להרוס את הקשר אבל לבנות ולשמור על הקיים זו עבודה שצריך להשקיע בה המון וההשקעה בסופו של דבר משתלמת ! גם את תרוויחי גם בן זוגך וגם ילדייך ! שולחת לך הרבה אנרגיות חיוביות ובהצלחה !
 

viv55

New member
../images/Emo13.gifתודה

תודה תודה תודה. העצות היישומיות משפיעות עלי יותר. שוב, תודה ויו
 
../images/Emo24.gif איך שאני מבינה אותך

אני זוכרת היטב את ההריון השני כשלא היה לי כח לכלום, לפעמים אפילו לא לילד שלי. אסור לך לשפוט את מערכת היחסים שלכם לפי תקופה כל כך רגישה ומיוחדת, שתחלוף. מצד שני גם לשקוע במרה שחורה לא יעזור. וקיבלת עצה נהדרת איך לנסות ולהרים ראש מעל אפיסת הכוחות והנאחס. וגם לבד זה לגיטימי ואפשרי. אם הבעל לוקח את הילדה לבילוי בחוץ או אצל הסבים ואת מנצלת כמה שעות של רגיעה להיות פשוט עם עצמך. אמבטיה חמה, ספר טוב, אפילו לשכב בשקט מול התוכנית החביבה עלייך בטלביזיה.
 
למעלה