../images/Emo5.gif חוששני
אהלן לכל חברי הפורום הנחמדים, מה שלומכם? שמי... אומו. כן, ככה אקרא לעצמי. ואני הולך לבלות איתכם קצת בתקופה הקרובה. מדי מספר שבועות (אם אתם באמת מוצלחים, חודשים) אני מחליף לעצמי את האתר החביב עליי ומשתקע בפורום גייז אחר. היום הגיע תורכם. מזל טוב!!! אז ככה, אני אומו. למרות שמחצית מחבריי יגידו לכם שזה לא נכון, והחצי השני יצחק לאידי (ויכוח סביב חיבתי השרויה במחלוקת לבנות...) ואני סתם נהנה לכתוב הומו בא´ כי אני מצונן הבוקר. אני בן 18 פלוס. סיימתי בית ספר, טרם התחלתי צבא (בקרוב בקרוב), ואין לי מושג איפה אני אהיה בעוד חצי שנה מהיום, אז לא לשאול. האמת היא שהבנתי שאני קצת שונה מכולם כבר בגיל אפס, כשנורא אהבתי לראות סרטים של לייזה מינלי, לענוד צמידים של אימא ולשים לק בציפורניים. היום כשאני משחזר את זה, החוויות המיניות הראשונות שלי עם בנים היו כבר בכיתה ד´ ?! כשאני ואחד מחבריי הטובים באותה תקופה שיחקנו משחקי עירום וליקוק איברים משמעותיים (שאז לא היו כאלה משמעותיים, יהודים, בכל זאת). בגיל 16 יצאתי ברוב שמחה וששון מהארון. אז זהו שלא. רוב חבריי יודעים עליי, והמעגל פשוט מסרב מלהפסיק להתרחב, אבל ההורים שלי לא יודעים, וזה קשה. לאחי סיפרתי, אבל הוא משתמש בזה רק בתור נשק כנגדי. אאוץ´. הנשיקה הראשונה שלי (עם בת!) הייתה מאוד מאוחר. ביום הולדתי ה-16. אבל אין מה לדאוג, מקץ שלושה חודשים אני איבדתי את בתוליי לגבר זר בן 27. מאז, איך אומרים, I HAVE BEEN AROUND, ולא הכי מרוצה מהמצב הנוכחי... לפני שבועיים, בדיוק אפילו הייתי אומר, פגשתי מישהו שעובד במקום העבודה הקודם שלי (סיפור ארוך, אל תשאלו). שמעתי עליו המון, כולל איזה הומו מוכשר הוא, ובפעם הראשונה שנפגשנו הבנתי כמה שאין להם מושג. נפלתי ברשתו והרגשתי כאילו שאני מתחת להריסות של ורסאי והתאומים גם יחד. כבר למחרת כתבתי לו מכתב נורא יפה שאני נורא מבולבל, ואף פעם לא קרה לי כזה דבר, אבל התאהבתי בו. הוא לא ענה לי, אבל הבנתי מחברים משותפים (מקום עבודה משותף לשעבר, יו נואו) שאני מוצא חן בעיניו. שקצת בלבלתי אותו עם הכמתב המאוד כבד הזה והוא צריך קצת זמן לחשוב. בשבת שבאה נפגשנו שוב, לא יצא לנו לדבר הרבה (הוא אמר למישהו אחר שאני נורא יפה, ונורא מיוחד) ובסוף הוא אפילו נתן לי נשיקת לילה טוב ג´נטלמנית על הלחי (נמסתי!). ביום חמישי האחרון נפגשנו שוב, פעם שלישית, הפעם לחצי יום משותף. ישבתי לידו כל הזמן, בארוחה הוא לקח את היד שלי ושם על הכתף שלו, בדרך עצרנו מול חלון ראווה והוא התחכך בי מקדימה בכוונה, והכל נראה מאוד מעודד. הוא עדיין לא נתן שום תגובה על המכתב שלי. בסוף הוא לקח אותי הביתה ברכב שלו, יחד עם עוד שלושה אנשים, שתי אחיות מתוקות שישבו איתי מקדימה, והומו נוסף, מאוד דומיננטי, ישב לידו (הכי מבוגר, נתתי לו כבוד). כל הנסיעה (שעתיים וחצי! כי הגענו בטעות מתל אביב לקריית גת!!!) ההומו השני מחרמן את ההומו שלי, ועושה לו ביד, לפחות עדיין עם הבגדים. כששתי הבנות ירדו, אמרתי להומו השני, הייתי נותן הכל בשביל להיות במקומך עכשיו. ההומו שלי (ככה אני קורא לו. לשניהם קוראים א´, מה לעשות) הסתכל עליי במראה הקדמית במבט של "אוי ואבוי לך אם אתה הורס לי את הזיון של הלילה". ההומו השני שאל אותי לעשות את זה או לא, אז אמרתי לו בטח שכן, בלב שלם? אף פעם לא! אז למה כן? אני רוצה שתהיו מאושרים! ואז ירדתי מהרכב, ואחרי שתי שניות ורבע התחלתי לבכות נורא. היום, שלושה ימים אחריי, כולם אמרו לי שכלום בסוף לא קרה, אבל עדיין קשה לי להאמין. ההומו שלי הסתובב אתמול באגודה עם חבר חדש מוצמד לכתף והפעם "זה רציני". כן בטח. ואני? אין לי מושג מה לעשות עכשיו. איך להסתכל לו בעיניים? איך להפסיק לרצות אותו? איך להמשיך לחיות??? אווווו, הגזמתי עם זה. החיים יפים. ראיתי אתמול את הסרט. שוב... וזהו, אשמח לתגובות, ואני מצפה לראות פה הרבה חיוכים כשאני חוזר. ביי
אהלן לכל חברי הפורום הנחמדים, מה שלומכם? שמי... אומו. כן, ככה אקרא לעצמי. ואני הולך לבלות איתכם קצת בתקופה הקרובה. מדי מספר שבועות (אם אתם באמת מוצלחים, חודשים) אני מחליף לעצמי את האתר החביב עליי ומשתקע בפורום גייז אחר. היום הגיע תורכם. מזל טוב!!! אז ככה, אני אומו. למרות שמחצית מחבריי יגידו לכם שזה לא נכון, והחצי השני יצחק לאידי (ויכוח סביב חיבתי השרויה במחלוקת לבנות...) ואני סתם נהנה לכתוב הומו בא´ כי אני מצונן הבוקר. אני בן 18 פלוס. סיימתי בית ספר, טרם התחלתי צבא (בקרוב בקרוב), ואין לי מושג איפה אני אהיה בעוד חצי שנה מהיום, אז לא לשאול. האמת היא שהבנתי שאני קצת שונה מכולם כבר בגיל אפס, כשנורא אהבתי לראות סרטים של לייזה מינלי, לענוד צמידים של אימא ולשים לק בציפורניים. היום כשאני משחזר את זה, החוויות המיניות הראשונות שלי עם בנים היו כבר בכיתה ד´ ?! כשאני ואחד מחבריי הטובים באותה תקופה שיחקנו משחקי עירום וליקוק איברים משמעותיים (שאז לא היו כאלה משמעותיים, יהודים, בכל זאת). בגיל 16 יצאתי ברוב שמחה וששון מהארון. אז זהו שלא. רוב חבריי יודעים עליי, והמעגל פשוט מסרב מלהפסיק להתרחב, אבל ההורים שלי לא יודעים, וזה קשה. לאחי סיפרתי, אבל הוא משתמש בזה רק בתור נשק כנגדי. אאוץ´. הנשיקה הראשונה שלי (עם בת!) הייתה מאוד מאוחר. ביום הולדתי ה-16. אבל אין מה לדאוג, מקץ שלושה חודשים אני איבדתי את בתוליי לגבר זר בן 27. מאז, איך אומרים, I HAVE BEEN AROUND, ולא הכי מרוצה מהמצב הנוכחי... לפני שבועיים, בדיוק אפילו הייתי אומר, פגשתי מישהו שעובד במקום העבודה הקודם שלי (סיפור ארוך, אל תשאלו). שמעתי עליו המון, כולל איזה הומו מוכשר הוא, ובפעם הראשונה שנפגשנו הבנתי כמה שאין להם מושג. נפלתי ברשתו והרגשתי כאילו שאני מתחת להריסות של ורסאי והתאומים גם יחד. כבר למחרת כתבתי לו מכתב נורא יפה שאני נורא מבולבל, ואף פעם לא קרה לי כזה דבר, אבל התאהבתי בו. הוא לא ענה לי, אבל הבנתי מחברים משותפים (מקום עבודה משותף לשעבר, יו נואו) שאני מוצא חן בעיניו. שקצת בלבלתי אותו עם הכמתב המאוד כבד הזה והוא צריך קצת זמן לחשוב. בשבת שבאה נפגשנו שוב, לא יצא לנו לדבר הרבה (הוא אמר למישהו אחר שאני נורא יפה, ונורא מיוחד) ובסוף הוא אפילו נתן לי נשיקת לילה טוב ג´נטלמנית על הלחי (נמסתי!). ביום חמישי האחרון נפגשנו שוב, פעם שלישית, הפעם לחצי יום משותף. ישבתי לידו כל הזמן, בארוחה הוא לקח את היד שלי ושם על הכתף שלו, בדרך עצרנו מול חלון ראווה והוא התחכך בי מקדימה בכוונה, והכל נראה מאוד מעודד. הוא עדיין לא נתן שום תגובה על המכתב שלי. בסוף הוא לקח אותי הביתה ברכב שלו, יחד עם עוד שלושה אנשים, שתי אחיות מתוקות שישבו איתי מקדימה, והומו נוסף, מאוד דומיננטי, ישב לידו (הכי מבוגר, נתתי לו כבוד). כל הנסיעה (שעתיים וחצי! כי הגענו בטעות מתל אביב לקריית גת!!!) ההומו השני מחרמן את ההומו שלי, ועושה לו ביד, לפחות עדיין עם הבגדים. כששתי הבנות ירדו, אמרתי להומו השני, הייתי נותן הכל בשביל להיות במקומך עכשיו. ההומו שלי (ככה אני קורא לו. לשניהם קוראים א´, מה לעשות) הסתכל עליי במראה הקדמית במבט של "אוי ואבוי לך אם אתה הורס לי את הזיון של הלילה". ההומו השני שאל אותי לעשות את זה או לא, אז אמרתי לו בטח שכן, בלב שלם? אף פעם לא! אז למה כן? אני רוצה שתהיו מאושרים! ואז ירדתי מהרכב, ואחרי שתי שניות ורבע התחלתי לבכות נורא. היום, שלושה ימים אחריי, כולם אמרו לי שכלום בסוף לא קרה, אבל עדיין קשה לי להאמין. ההומו שלי הסתובב אתמול באגודה עם חבר חדש מוצמד לכתף והפעם "זה רציני". כן בטח. ואני? אין לי מושג מה לעשות עכשיו. איך להסתכל לו בעיניים? איך להפסיק לרצות אותו? איך להמשיך לחיות??? אווווו, הגזמתי עם זה. החיים יפים. ראיתי אתמול את הסרט. שוב... וזהו, אשמח לתגובות, ואני מצפה לראות פה הרבה חיוכים כשאני חוזר. ביי
