רחלילי, זו תגובה לשתי ההודעות שלך:
קודם כל - שלא תביני לא נכון, אני לא ממעיטה ולו לשניה מהקושי שיש לאשה להגיש תלונה ומכל הקשיים שהיא צריכה לעבור, מה שאני מנסה להגיד הוא שלמרבה הצער, לאור העובדה שזה הפך לנושא "פופולרי" ורגיש מאוד, אז מאוד בקלות אפשר להטות אותו גם לכיוון השני, לספר עלילות שווא שיהרסו למישהו את החיים, וחבל. אני מניחה שאכן יתכן שהמשטרה לא תמיד מטפלת באותה מידה של רצינות בתלונות, אבל מה שאותי יותר הטריד זה האצבע המאשימה שתמיד שולחים בתקשורת כלפי המשטרה במקרים שמישהי התלוננה ובכל זאת קרו דברים - נניח למשל שהמשטרה פעלה והוציאו צו הרחקה, ואפילו הגישו כתב אישום, הרי למי שהוא עבריין ולא מהסס לרצוח, גם לא צריכה להיות בעיה להפר צו הרחקה של בית משפט! ומן הסתם המשטרה לא יכולה להגן על כל אחד או אחת שאי פעם התלוננו, גם אם במצב אידיאלי היינו רוצים שכן תהיה יכולת כזו. לגבי מה שכתבת בהודעה השניה - אני מסכימה איתך לחלוטין שהכל מתחיל בחינוך, ויש משהו לקוי מהיסוד בענין זה, אגב, לדעתי לא רק במדינת ישראל אלא גם במקומות אחרים. כאן זה יותר בולט, בגלל לשון המאזניים הרציני שיש לנו ולא מאפשר לקבל שום החלטה פרודוקטיבית. אני ממש פוחדת להביא ילדים לעולם הזה ולשלוח אותם לבתי הספר שהופכים להיות אלימים יותר ויותר - זה מצד אחד, ומצד שני ממש כואב לראות איזה משכורות מגוחכות משלמים למורים, ובעקבות זאת אין ספק שרמתם של לפחות חלק מהמורים ירדה, כי אנשים טובים מהססים לפנות למקצוע הזה שעד כמה שהוא מקצוע של שליחות הוא מאוד לא מתגמל מבחינה כלכלית (הנה בעלי למשל חלם להיות מורה, אבל מבחינתו זו תהיה ירידה דרסטית ביותר במשכורת ואנחנו פשוט לא יכולים להרשות את זה לעצמנו). במדינה מתוקנת צריך לתגמל אנשים שהולכים למקצוע ההוראה כמו שצריך ולהעביר תקציבים נורמליים לבתי הספר, כי מה שאף אחד עוד לא הבין זה שהחינוך הוא באמת העתיד של המדינה, וזו לא קלישאה.