../images/Emo51.gif לכולם על התמיכה והעידוד ../images/Emo23.gif
הנה סיפור הניתוח של בר של בר
ארוך אבל אופטימי
אתמול בבוקר צלצל המנתח, שהוא רופא אא"ג שלנו והמלאך החדש של בר, דר' אבי וילדר
, ביקש שנקדים להגיע לביה"ח. בצהריים עלינו לבי"ח אלישע בחיפה, הקליטה היתה מהירה ואדיבה, התבקשנו לעלות למח' אישפוז בקומה השלישית, עד עכשיו אני לא יודעת אם היה לנו יותר מזל משכל
או שה
יטמין P עשה את שלו אבל....אושפזנו במחלקה פרטית שנקראת "KING DAVID" כשמה כן היא, מחלקת אישפוז פרטית בביה"ח שמתפקדת בעצם כבית מלון, במקום פקידות קבלה יש אחיות, המחלקה נראית כבית מלון וכמובן גם החדרים, התנאים והפסיליטיז.....בר קיבל חדר פרטי עם נוף לים, טלויזיה,מיני-בר,חדר מקלחת...בבית אין לנו מקלחת כזו גדולה
(ויש לנו שני חדרי אמבטיה בבית
) קיבל שקית עם פאזלים ספרים ומשחק הרכבה, גולן אמר בצחוק לאחות שקלטה אותנו "כמה עולה פה חדר ללילה?" והיא סיפרה לנו שהתמזל מזלינו כי אנשים משלמים בסביבות 2000! שקלים ללילה כדי להיות מאושפזים ומטופלים במחלקה הזו (אנחנו שילמנו על הניתוח 451 שקלים דרך ההסדר של כללית מושלם). הכל היה טוב ונפלא לברי עד שנשלח הסניטר כדי להוריד אותנו לחדר הניתוח....אז התחילה סאגת בכי קורעת לב , בסוף ביקשנו מהסניטר שיחכה לנו למטה בחדר הניתוח ואנחנו נרד לבד עם ברי, אבל הסאגה לא הסתיימה....היינו צריכים להלביש את ברי בחלוק להשכיב אותו במיטה ולשכנע אותו לבלוע את חומרי הטשטוש והסוטול....(אני כמעט ביקשתי חומר כזה כדי להתמסטל ולהירגע מהמתח שהייתי שרוייה בו בגלל הטראומות הכירורגיות שלי בשנתיים האחרונות) אוקצור....בסופו של דבר המשימה הושלמה , כעבור זמן (אין לי מושג כמה,הייתי בסרטים משלי) בר התחיל להיות בהיי רציני, מבודח משועשע ובספארות קצת אחרות משלנו, השיא היה כאשר אחת האחיות הסתובבה שם עם מסכה על הפה ובר נכנס לעטראף צחוקים מוטרפים, אז כבר ידעתי שביום שיהיה שוב משועשע ככה אדע שהוא עישן ג'ויינט
, אז הגיע הרופא המנתח שלנו,ישב איתנו דיבר והסביר , אחד מאיתנו הורשה להתלוות עם ברי לחדר הניתוח , ומהכרותי את עצמי ואת פחדיי, נתתי לגולן לעשות את זה....בר התחיל לבכות , נישקתי אותו וכשנסגרה הדלת נפתחו אצלי ברזי הדמעות.....יצאתי החוצה לחדר ההמתנה, כעבור כמה דקות גולן יצא גם , זהו ברי בחדר ניתוח, ואז עברה עלי השעה הכי ארוכה בחיים שלי, עד שבסביבות 16:50 הורשתי להיכנס כי בר הועבר לחדר התאוששות, מחובר לאינפוזיה ולמכשירים, הפנים שלו נפוחות, סימני דם מהאף וניכר עליו שקשה וכואב לו, הוא עוד היה מסטול ומתוך נמנום ניסה בכח להוציא את הברנולה של האינפוזיה מהיד, ישבתי ליטפתי נישקתי אותו דיברתי אליו , אין לי מושג כמה הוא שמע והבין. כעבור כשעה נוספת הועלנו לחדר שלו למעלה, הוא בכה נורא, דימם מהאף ומהגרון, נפוח כולו, מבוהל,כואב ומתקשה לנשום (גם בגלל הצינור שהיה לו בגרון לכל אורך הניתוח), כמובן שהיה עוד תחת כל חומרי ההרדמה+תרופות לשיכוח כאבים. ואז כל פעם התעורר, בכה,דימם,נרגע ונרדם קלות. חברתי היקרה
שרה
מייד הגיעה וישבה איתנו בזמן שהכי בעולם הייתי צריכה אותה , אתנחתא קלה של שפיות ושיחה ובעיקר תמיכה ,שרה אין לי מספיק מילים כדי להודות
.יותר מאוחר עוד הגיעו דודים שלי להביא לנו משהו לאכול ולשתות, אח"כ גולן נסע לאסוף את רזי מההורים שלי והביתה. הלילה היה מאודדדדד קשה, ברי התעורר לאט לאט , האינפוזיה הציקה לו, השפעת החומרים והתרופות התחילו להתפוגג, הוא סבל נורא בכה נורא , הצלחתי לשכנע אותו לעשות פיפי , אחת האינדיקציות שהוא חוזר לעצמו זה מתן שתן, מה אומר ומה אגיד....היה לי לילה ארוך קשה מתיש מתסכל כואב ומעייף אחרי יום מאוד קשה.הוא התעורר ובכה לסרוגין כל הלילה ,וקיבל כל כמה שעות משכחים,מידי פעם הצלחתי לגרום לו ללגום כמה טיפות מים. ב 6:30 הבוקר הגיע הרופא שלנו , ואז בפעם הראשונה בר קם בכוחות עצמו חיבק ונישק את הרופא, ואמר לו "שלום חבר שלי ", הרופא יש לומר התרגש ואמר שבכל שנותיו מעולם לא קיבל כזו קבלת פנים על הבוקר, פייר....היה מרגש ומפתיע מאוד,אחרי הלילה המתיש, ברגע שהוצאה מגופו האינפוזיה ברי הצליח לישון בערך שעה וחצי, עד שגולן הגיע. חיכינו לשחרור המיוחל, ואז עלה לבר החום, השחרור היה כבר בספק , אחרי התייעצות עם הרופא הוחלט שבר ישוחרר על תנאי...יען כי אם החום מגיע ל38.5 לעלות מייד למיון, ובכל מקרה להיות איתו (עם הרופא שלנו) בקשר טלפוני, אוקצור לפנה"צ קיבלנו את מכתב השחרור המיוחל, והתארגנו לתזוזה לכיוון הבית, בדרך עוד עברנו בטבעון שההורים שלי וסבתא שלי יראו אותו וירגעו גם הם. ברי בבית
, אחה"צ היה עם חום וקיבל נורופן, הוא לא מסכים לאכול כלום (מאז אתמול בבוקר שנכנס לצום) מתקשה לשתות ולבלוע רוק, אחה"צ לגם טיפל'ה שוקו קר וזה ממש התיש אותו , בערב אכל כמה כפיות של מילקי וזה ממש היה שיא המאמץ מבחינתו, מידי פעם הוא שותה מים ומגלגל את המים בגרון עד שבולע, שותה מבקבוק או ממזרק, מאוד עייף תשוש ומותש, בקושי מצליח לדבר, הוא החליט שהוא מדבר רק בשפת סימנים, קשה לו לדבר ולבלוע רוק, הוא הסכים לדבר רק עם אח שלי בטלפון ולהגיד "ערן אני אוהב אותך ואת קרני" (קרני-גיסתי לעתיד), עכשיו הוא שוכב פה במיטה ליידי, בלילות הקרובים הרופא ביקש שישן עם אחד מאיתנו ולהשגיח עליו כל הזמן. (הנה עוד לילה ללא שינה בדרך אלי) תודה לאל ובעיקר תודה לרופא מנתח היקר שלנו...זה מאחורינו, ההחלמה תהיה לא קלה בימים ובלילות הקרובים, יש לנו ביקורת ביום שני, בכל מקרה בכל בעיה ליצור קשר עם הרופא ולעלות למיון. מקווה ומאחלת שמחר הכל יהיה כבר יותר טוב
סליחה על האורך, רציתי קצת לשתף וכנראה גם הרבה לשחרר, אני עכשיו בנפילת מתח רצינית - פיזית ונפשית כאחד. המון
לכולם, התמיכה והעידוד שלכם עזרו לי המון . אני חושבת שמתנת יום ההולדת הכי טובה שאוכל לקבל ביום שישי, זה לראות את בר מאושש יותר בריא יותר , חייכן ומאושר.
לחברות יקרות פה
שעזרו לי לשמוא על שפיות יחסית - שרה עדן אלו'ש שרית תודה על הטלפונים והSMSים. בריאות לקטנים שלנו לגדולים שלנו ולנו
עכשיו אנסה לישון קצת עד כמה שברי יתן לי... אוהבת דפי
הנה סיפור הניתוח של בר של בר
