צמח בר אביבי
New member
../images/Emo52.gif../images/Emo52.gifכואבת ודואבת...
מרגישה צורך לחלוק עם מישהו ומכיון שכבר ביקרתי פה לא פעם וקראתי כל מילה שנאמרה פה. הירגשתי צורך לפרוק מעט ולספר על הימים הנוראים שבאו עלינו. אז ככה אבי ,חלה במחלה הארורה ואיתו גם אחותו ואחיו הצעירים ממנו מעט. כשהיה בתחילת דרכו והציעו לו את התרופות אימי סירבה לתת לו בתואנה שזה רק יכול להביא עליו צרות -קראה את העלון המצורף ואת הסכנות הכרוכות בטיפול הזה. אז לא נתנו לו ומצבו הידרדר כרגע הוא לא מזהה אותנו בקושי פותח את הפה לאכול, ואיננו עצמאי בשום פעולה. ויש לו טיטולים. צר לי ,אבל יש לי תחושה שאימי על סף היתמוטטות אך אחי שחי איתם (רווק בן 38) מסרב להוציא אותו מהבית וניראה לי שאבי איננו מקבל את מה שהיה מגיע לו. הוא איננו אוכל כמו שצריך וירד הרבה במשקל. לאימי זה לא ממש מפריע להיפך היא טוענת שיותר קל לטפל בו כשהוא שוקל מעט. אבל הוא רזה עד כדי עור על עצמות. יש לי הרגשה שזה לא הולך להיגמר טוב.התחושות שלי מאוד לא ברורות ואמביוולנטיות. מצד אחד אני רואה בצער כל מה שקורה לאבי, מצד שני אני חושבת על אימי שכבר 12 שנים מתמודדת עם מצבים לא קלים וככה באמצע נימצא אחי הרווק המסור שבכלל לא יוצא ולא מבלה ורק מגיע מהעבודה ומיד מטפל בו. החיים קשים ועצוב לי בנשמה. אין לי מושג מה אני צריכה לעשות? אבי האומלל מה יהיה איתו? בערב החג הוא ישב והירכין את ראשו על השולחן -זה האבא שהיחזיק את כל המשפחה , זה האבא שאי אפשר היה לתאר את ערב החג ללא נוכחותו , הברכות ושימחת החיים הגדולה שלו ומי הבא בתור? האם גם אני והאחים שלי ניהיה במצבו בעוד כמה זמן? ריבונו של עולם מישהו צריך להאיץ בהם להגדיל את המשאבים למחקרים בנושא לפני שהמצב יגיע לידי מגפה עולמית יותר ממה שהיא היום מישהו צריך להעלות את מצבם של החולים ולהביא למודעות גדולה פי כמה כמו שחולי הסרטן היגיעו אליו. המחלה הזו לא פחותה מאיידס ולא פחותה מסרטן אולי אפילו גרועה הימנה.
מרגישה צורך לחלוק עם מישהו ומכיון שכבר ביקרתי פה לא פעם וקראתי כל מילה שנאמרה פה. הירגשתי צורך לפרוק מעט ולספר על הימים הנוראים שבאו עלינו. אז ככה אבי ,חלה במחלה הארורה ואיתו גם אחותו ואחיו הצעירים ממנו מעט. כשהיה בתחילת דרכו והציעו לו את התרופות אימי סירבה לתת לו בתואנה שזה רק יכול להביא עליו צרות -קראה את העלון המצורף ואת הסכנות הכרוכות בטיפול הזה. אז לא נתנו לו ומצבו הידרדר כרגע הוא לא מזהה אותנו בקושי פותח את הפה לאכול, ואיננו עצמאי בשום פעולה. ויש לו טיטולים. צר לי ,אבל יש לי תחושה שאימי על סף היתמוטטות אך אחי שחי איתם (רווק בן 38) מסרב להוציא אותו מהבית וניראה לי שאבי איננו מקבל את מה שהיה מגיע לו. הוא איננו אוכל כמו שצריך וירד הרבה במשקל. לאימי זה לא ממש מפריע להיפך היא טוענת שיותר קל לטפל בו כשהוא שוקל מעט. אבל הוא רזה עד כדי עור על עצמות. יש לי הרגשה שזה לא הולך להיגמר טוב.התחושות שלי מאוד לא ברורות ואמביוולנטיות. מצד אחד אני רואה בצער כל מה שקורה לאבי, מצד שני אני חושבת על אימי שכבר 12 שנים מתמודדת עם מצבים לא קלים וככה באמצע נימצא אחי הרווק המסור שבכלל לא יוצא ולא מבלה ורק מגיע מהעבודה ומיד מטפל בו. החיים קשים ועצוב לי בנשמה. אין לי מושג מה אני צריכה לעשות? אבי האומלל מה יהיה איתו? בערב החג הוא ישב והירכין את ראשו על השולחן -זה האבא שהיחזיק את כל המשפחה , זה האבא שאי אפשר היה לתאר את ערב החג ללא נוכחותו , הברכות ושימחת החיים הגדולה שלו ומי הבא בתור? האם גם אני והאחים שלי ניהיה במצבו בעוד כמה זמן? ריבונו של עולם מישהו צריך להאיץ בהם להגדיל את המשאבים למחקרים בנושא לפני שהמצב יגיע לידי מגפה עולמית יותר ממה שהיא היום מישהו צריך להעלות את מצבם של החולים ולהביא למודעות גדולה פי כמה כמו שחולי הסרטן היגיעו אליו. המחלה הזו לא פחותה מאיידס ולא פחותה מסרטן אולי אפילו גרועה הימנה.
