אין לי יותר כוחחחחחחחחחחחחח

[ענתי44]

../images/Emo53.gif אין לי יותר כוחחחחחחחחחחחחח

אני לא יכולה יותר. יצא לי פרונקל בבית השחי ואני מתה מכאבים ובקושי מזיזה את היד. מתחתי את השריר ברגל ואני צולעת. ואז בוקר שהתחיל נעים הפך קשה. השמש ציחקקה אליי מבין עיניה של אמא, ואז פתאום כאילו סערה פתאומית הופיעה והיא התנגדה לי. לא נתנה לי להחליף את הטיטול הרטוב ולא להוריד את החולצה הרטובה משתן. ואני לא יכולה לוותר לה. איך אשאיר אותה ככה? בקיצור פתאום היא התחילה לצרוח עליי ואני התחלתי לבכות. כבר שעה שאני לא מפסיקה לבכות. אני יודעת שאני מקטרת סתם. אני יודעת שהיו רגעים קשים יותר. שהתפללתי שהיא תגיב אליי ואפילו תצעק עליי, אבל הצירוף של ההרגשה הגופנית שלי והמצב רוח הסוער של אמא שלי גרמו לי להכנס לדיכאון. רק רציתי לפרוק קצת מהגוש השחור משחור שישב לי על הלב.

 

[אסתרס]

../images/Emo67.gifאמא שלך חשה את מצוקתך

והרי אנו יודעים שהתגובות הן הפוכות במצבי סטרס. ולכן היא הגיבה כל-כך חזק. יש להם מין רדאר כזה על-חושי, גם שלמה הבקר קם נינוח, ובאמבטיה חש שדעתי מוסחת והגיב בהתנגדות כמו אמך. ואת רגישה הבקר ולכן קשה לך, תבכי זה משחרר ילדתי. אני ליפעמים יוצאת לחצר וצורחת איזה שתי דקות ואחכ" זה עובר.

 

[נילי41]

ענתי יקירתי../images/Emo24.gif

אני כל כך מצטערת על הבוקר הקשה שעובר עליך. הלוואי והייתי יכולה לעזור. אולי ההרגשה הפיזית הקשה שלך מתבטאת איכשהו ואמא הרגישה את זה. ואולי זה לא את, אולי זה האלצהיימר הארור המתעתע ביקירינו ובנו, המטפלים. תבכי יקירתי, הבכי משחרר... ובקשר לאמא, אולי עדיף לעזוב אותה אם היא מתנגדת ואחרי 5 דקות לנסות שוב, היא הרי לא תזכור שהיא התנגדה קודם, ואולי הסיבה להתנגדות שלה כבר לא תהיה קיימת לגביה... אני שולחת לך חיבוק וירטואלי, ומקווה שבינתיים הסערה כבר חלפה לה ואמא נרגעה וגם את. שתדעי לך שאין כמוך... את לא מקטרת סתם... יש לך את כל הסיבות בעולם. חזרתי עכשיו ממסיבת החנוכה של מרכז היום החדש של בעלי. היה מאוד נחמד, מזג האוויר היה נעים וכולם היו בגינה בחוץ, ישבו בשמש על הדשא, היתה עמדה של הכנת סופגניות במקום, חילקו לביבות, ועוד מיני מאפה שהכל נעשה במקום. היה דוכן של עבודות יד של המטופלים שנמכרו במקום, בקיצור, היה הפנינג... כמובן שבני המשפחות גם הם היו ולכן הכל נראה מאד נורמלי. היתה גם קבוצה גדולה של ילדות, שהן קבוצת הרקדניות שהנעימו לנו אחר כך במופע משלהם. וביניהם היו גם כל המטופלים, חלקם עם הליכונים, חלקם בכסאות גלגלים ורובם על רגליהם. בעלי לא הבין מה קורה, מה פתאום הגעתי עם הבת שלו, הוא שאל, "מה זה, באת לשמור עלי?", אז אמרתי לו שיש מסיבת חנוכה ושקיבלנו הזמנה ובאנו לחגוג איתו. הוא היה מבסוט מהכיבוד, וכל 5 דקות חזר ושאל, לכבוד מה כל זה? ואנחנו ענינו לו בשיר "לכבוד החנוכה". פגשתי שם גם עוד מישהי מקבוצת התמיכה שלנו שגם בעלה מבקר באותו מרכז היום והוא גם התכבד לברך ולהדליק את הנר. והיא סיפרה לי עד כמה בעלה מרוצה מהמקום וחוזר הביתה ומספר לה בכל פעם מה היה באותו יום... היו שירים וריקודים וחלק מהמטופלים רקדו ושרו וקיבלו כלי הקשה והקישו... בקיצור, היה שמח, אבל היה גם עצוב... כי למרות כל המאמץ וההשקעה זו היתה שמחה לרגע. בעוד רגע הם כבר לא יודעים על מה ולמה החגיגה... בעלי רצה לחזור הביתה איתנו, אבל שכנענו אותו שהוא צריך להישאר לארוחת הצהרים במקום ואני אחכה לו כשהוא יחזור הביתה, וכך נפרדנו בנשיקה ועזבנו... הרגשתי עצב נורא. אז ענתי, לכולנו יש את הרגעים שלנו, רגעי האושר והשמחה, וגם רגעי משבר וצער. אבל אנחנו נתגבר, נכון??? חיבוק אמיץ לך ולאמך היקרה.

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifענתי 44

טוב שאת כותבת ומוציאה מהלב זה עוזר תמיד תלכי למחשב לכתוב יש מי שקורא ומחזיר לך תשובה או תגובה חיזקי ואימצי וה' גדול רואה בסיבלך ויעזור לך, גם קריאת תהילים עוזר לשפר את המצב רוח כי יש מי ששומע ואת לא לבד, אשרייך

 

[zs1957]

יש גם ימים כאלה

היי ענתי, אמא שלך חשה את המתח בגופך ולכן היא מתנגדת לך זה בדיוק כמו שתארה אסתר. אני מקווה שאת מטפלת בפרונקל כי זה אכן כואב מאד. הגוף שלך מוציא את כל הפסולת והנה פרח לך פרונקל מעצבן. וכמו שנאמר לא נורא נתגבר. מותר לך לצרוח כמו שספרה אסתר ,ומותר לקטר ולבכות זה משחרר את כל הלחץ. ומה היית עושה בלעדינו חברותייך המסורות והאוהבות? חג שמח ללא תקלות. זהבה שחם

 

[ענתי44]

תודה מכל הלב ../images/Emo140.gif

אמא ואני תמיד היינו קרובות ותקשרנו גם ללא מילים וגם בטלאפתיה. לכן זה יתכן מה שאתן אומרות. המתח אצלי נובע לא רק מכאב של פרונקל אלא כי הייתי במעקב רפואי עם הפצעים בבית השחי, בחשד לסרטן השד. ונכנסתי ללחץ . אם לא יעבור לי אלך לרופא. ובינתיים אני עובדת על עצמי להרגע. ואכן יש דרכים נהדרות להרגע לצעוק בחוץ, ואני עושה את זה ללכת לשבת מול הים לקנות פרחים ולהתענג מהם וכמובן לקרוא תהילים, זה מרגיע אותי. וגם החיזוקים שלכן עוזרים מאוד. תודה

 

[zs1957]

גשי לרופא לבדיקות

ענתי יקירתי, את ממש מפחידה אותי. תגשי מיד להבדק אצל הרופא. לא מזניחים דברים כאלה. את דואגת לכולם חוץ מאשר לעצמך. מקווה ומתפללת שהכל יהיה בסדר. כל טוב והרבה בריאות זהבה שחם

 

[אפס שתיים]

ענתי,

הגוף צועק מתסכול, כי את מתנצלת על זה שאת צועקת. צעקי, צעקי וזעקי עוד ועוד, שוב ושוב. זכית בזה ביושר ובכבוד. אחת לכמה זמן אני עושה אחת משניים, או שמה דיסק עם מוסיקת רוק רועשת בפול ווליום וצורחת יחד איתו, או יוצאת לאיזה מקום נידח וצועקת את נשמתי החוצה. אין לך מושג כמה טוב מרגישים אח"כ.