אנחנו בדילמה

ענתי44

New member
../images/Emo53.gifאנחנו בדילמה

המצב של אמא שלי מחמיר. יש לה קשיים בבליעה.הרופאים לא יודעים אם זה בגלל שבמהלך אישפוזה עברה עוד אירוע קטן או אם המחלה האיצה את התפתחות האלצהיימר. בכל אופן היא לא יכולה לאכול או לשתות ומצבה הכללי מדרדר מיום ליום.ואם לפני שבוע עוד נאחזתי , כאחוז חוטא בקרני המזבח, בתקווה שאחותי ואני נוציא אותה הביתה וביחד נטפל בה ונאכיל אותה אוכל ביתי ובאווירת הבית אזי, זה לא אפשרי בגלל מצבה. בדיקות הדם מראות על מצב לא טוב. לדעת הצוות הרפואי אין מנוס מפג ( צינורית הזנה המוחדרת בבטן). אבל אנחנו חוששים. ראשית האם היא תצליח במצבה לעבור את הניתוח. ועל ההשלכות אחרי. ובכלל לי יש סיוט, כי אבא שלי לא עמד בניתוח כזה (היה לו סרטן והרופאים החדירו לו פג שלא יצטרך זונדה ויוכל למות בבית) והוא לא שרד אותו. אז נכון שהיה עם סרטן ונכון שב16+ שנים שחלפו זה הליך פשוט יותר ובפחות סיבוכים. אבל אני חוששת. מסתובבת כמו סהרורית, בוכה בלילות וממש לא יודעת מה לעשות...
 
ענתי../images/Emo24.gif

מצטערת לשמוע על ההדרדרות במצבה של אמך... תהיי חזקה בשביל אמא! ומה שתחליטו לעשות, אני מחזיקה לכם אצבעות ומקווה לטוב ולשיפור במצבה של אמך! גם לנו היה שבוע לא ממש קל.. סבתא ישבה על הספה וברח לה הקקי והיא לא היתה מוכנה לקום. כל הבית הסריח והמטפלת נאלצה להזעיק אותי ואת אימי שנבוא ונעזור לה...
 
מה קורה עם חיתולים?

אולי הגיע הזמן.... ב"עזר מציון", מסקר שוק שאני ערכתי, מוכרים את החיתולים במחיר הטוב ביותר. מעניין, כשהועלתה השאלה של חיתולים לאבא הוא סרב, בכל תוקף, אפילו במחיר של לא ללכת לארועים או לבקר את הילדים בחגים, להשתמש בהם. אחד האחים שלי טען שלגברים קשה יותר לחזור לחיתולים ואילו לנשים, שבמהלך חייהן נוהגות לשים בתחתונים ריפודים למינהם, מסתגלות מהר יותר. עוד לא הגענו לחיתולים לאמא, (ובע"ה, כולי תפילה שגם לא נגיע) ולכן אין לי דרך לאשר את זה.
 
אנו משתמשים בחיתולים אבל רק בלילה..

תודה על העצה! כי עוד לא היה לנו מצב כזב באמצע היום.. בדר"כ באמצע היום אנחנו כל כמה זמון לוקחים את סבתא.. היא עוד אומרת לנו באיזושהיא צורה שאנחנו מבינים שהיא צריכה לשירותים.. כמו למשל: הפיליפינית ספרה לנו שסבתא ישתא ישבה בכורסא ורגליה ממש זזו ורעדו ופתאום היא אמרה מהר מהר בורח לי והסקנו מכך שהיא צריכה לשירותםי... אבל ברגע שנותנים לה את התה המשלשל אי אפשר לשלוט על זה..
 
איך את מצפה לשמור על נקיון

מאשה חולה שמקבלת חומרים משלשלים? קשה עד בלתי אפשרי. עברו לחיתולים גם ביום. גם אבא היה עם חיתולים, בהתחלה, וכשהוא רצה הוא עדיין המשיך ללכת לשירותים. היום הוא כבר ויתר גם על השירותים....
 
תודה על העצה!

אם המצב ילך ויחמיד לא תהיה לנו ברירה אלא לשים לה גם ביום.. בתקווה שזה יעזור כי כבר יש מצבים שאפילו החיתול לא עוזר. לילה אחד המטפלת כמה וראתה את סבתא שהיא כולה מרוחה בקקי (היה על סבתא חיתול) הכל התלכלך והיה ריח נורא בבית.. תודה לאל שהחיתולים עדיין עוזרים לה ושזה קורה רק מתי שאנחנו נותנים לה את התה המשלשל בשביל שיהיו לה יציאות... שוב תודה על העצה ושבת שלום!
 

ענתי44

New member
מירי יקירה../images/Emo140.gif

הייתי שם, בבריחת צרכים ואכן זה נורא. אמא שלי שהיתה אישה נקייה מאוד סירבה לתת לי לנקות אותה והיתה נוגעת בקקי בידיים. ואני הייתי מתפלצת מזה ממש ומתרגזת עליה... ואז למדתי לקבל את זה בשיוויון נפש. לעצור את הבחילה בתוכי ולדבר אליה רכות. אם כי היו פעמים ששוב הכעס השתלט עליי ואני לא גאה בעצמי על זה... ליבי איתך ועם אמא.
 
לא יודעת מה להגיד לך....

אם קיימת אפשרות להאכיל אותה מה שנקרא "תזונה רכה", כמו גרבר, דייסות ואינשור, תוותרי על הניתוח. מאידך, אם אין דרך כזאת, נראה לי שמוות מרעב הוא מוות די אכזרי. אל תחפזי להחליט, בדקי את כל האפשרויות ותראי איזו הכי מתאימה לכם. בכל מקרה, כולנו מודעים לכך, זה טיפול תומך, לא מרפא.
 

ענתי44

New member
ניסינו

היא כבר שלושה שבועות על כלכלה רכה בבית חולים. אני מוסיפה לה גרבר אבל אמא לא מצליחה לאכול כמעט כלום בימים האחרונים.ישר מקיאה.עכשיו אחותי פה והכינה לאמא מרק ביתי אותו טחנה בבלנדר והוסיפה טחינה להעשרתו. היא חוזרת לאמא ותנסה להאכיל. הוצאה לנו הצעה לדחות בשבוע את הניתוח ולנסות לחזק את אמא. אנחנו אמורות לרשום כל מה שהיא אוכלת ואם זה לא יהיה מספיק תהיה התערבות רפואית לחיזוקה. בהתחלה אמא הצליחה ללגום מהאינשור שזה תוסף מזון להשלמת כלכלה אבל בשלושה ימים אחרונים גם זה לא.
 

zs1957

New member
החלטה משותפת של כל האחים

היי ענתי , הדילמה היא קשה מאד.ההחלטה היא שלך ושל אחייך. החשוב ביותר שאמא לא תסבול וגם אתם לא תסבלו. לא בטוח שתשרוד את הניתוח בשל מצבה הרפואי הירוד. וכן ההשלכות אחרי.איזה איכות חיים תהיה לה? אולי תתיעצו עם רופא שהוא נוירוכירורג ,או נוירוגריאטר. אתם תקבלו את הייעוץ הרפואי ,אבלה החלטה הסופית תהיה שלכם. אני לא יכולה לתת לך עצות כי זה אינדיווידואלי. אני שולחת לך חיבוק גדול מלא אהבה ומקווה שאמא תבריא במהרה. שבת שלום, זהבה שחם
 

justme007

New member
ענתי היקרה../images/Emo24.gif

מאוד עצוב לי לשמוע את מה שכתבת ואני מאוד רוצה לעזור לך ולעודד אותך, אבל אני מפחדת לומר משהו שישמע אחרת כי אני לא ככ מבינה במצבים כאלו, אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך כי אלו החלטות קשות, אני רק יכולה לומר לך שאם זאת הייתה אמא שלי אז הייתי מנסה לעשות את מה שהרופאים הכי ממליצים מבלי לגרום לה סבל. אם את צריכה משהו אז אני פה בפורום וגם במסנג'ר. שיהיה לכם שבת שלום
 

פנטזי1

New member
ענתי שלום

צר לי לשמוע על מצבה של אימך,קשה לתת עצות במצבים כאלה ,הכי חשוב לדאוג שהיא תקבל את הטיפול שיגרום לה הכי פחות סבל. חזקי ואמצי בתקוה שהמצב ישתפר.
 

ענתי44

New member
תודה מקרב ../images/Emo23.gif לכולם

אתם מהווים עבורי קרש הצלה באוקינוס סוער.
 

ronnyw

New member
ענתי, ליבי איתך...

כבר קודמי אמרו: קשה לייעץ לך. אבל אולי דווקא הריחוק שלי כן מאפשר לי לאמר כמה מילים, שהן יותר רציונליות ופחות רגשיות: א. אל תתני לרופאים להחליט בשבילך (כמו שאמרו כמה מקודמי). הם במודע לא מוכנים לקחת על עצמם את ההחלטה (לך זאת אימא אחת, יחידה ואהובה, הם רואים עשרות ומאות כאלה. הם נאמנים לאתיקה שלהם, לפחד מתביעות, לחשש מהיסחפות). זו רק החלטה של המשפחה. מה שכן - היום, יותר מפעם, הרופאים מוכנים ללכת "עם המשפחה", אבל אף פעם לא במקומה. ב. הטעון הקבוע שלי, שכבר שמעת לא פעם: התחשבי ברצון אימא א' שלך !! מה אימך היתה אומרת, לו יצאה לרגע מגופה, חזרה להיות מה שהיתה, וצפתה באותה אימא ב', איכות חייה, איכות חיי ילדיה והמשפחה הקרובה... אולי זה טפשי, אבל לי זה נראה טיעון מנצח. אימא שלי היתה אישה כל כך חכמה, רציונאלית, דעתנית, שדעתה היתה תמיד חשובה לי בכל הנושאים. אז למה לא בזה? ג. עד מתי? מה התוחלת? הרי הפתרון הדחוק הזה שמוצע לך לא יעשה נפלאות. הוא אפילו לא "פיתרון". הוא פשוט ידחה את הקץ, יאריך את הסבל אבל לא ישפר איכות חיים. ענתי, כתבתי את הטקסט הזה אמש, אבל התלבטתי אם לשלוח. החלטתי שכן, כי גם אני נמצאת בהליך קבלת החלטה קשה אחרת (אם להוציא את אימא למוסד או לא) ואני יודעת שאשמח לשמוע מיגוון דעות, כי זה עוזר לסדר את הראש. עוד מילה: אני מאוד ממליצה להילחם עם הרופאים כמה שאפשר על איכות החיים (בניגוד לאריכות החיים). שיתנו לה חומרים מרגיעים, שיקלו עליה, שימנעו מימנה תחושות כאב, רעב או כל תחושה פיזית לא נעימה. אני יודעת, זה עושה אסוציאציה של סמים, של זומבי. הכל נכון - אבל זה נותן לחולים שקט ושלווה, וזה הכי חשוב במצבם. שולחת חיבוק וכל האמפטיה שבעולם
 

פנטזי1

New member
מסכימה עם רוני לכל מילה

ולרוני מכיוון שאת נמצאת במצב של התלבטות האם להוציא את אימך מהבית או לא אז אני יכולה לספר לך מנסיוני בחודש האחרון.כפי שאת יודעת כבר הכנסתי את אבי לפני שבועיים למוסד לאחר תקופה ארוכה של התלבטויות, כחצי שנה של בדיקת מקומות שונים ומלחמה עם המצפון שלי ,ולבסוף החלטנו ואני לא מצטערת על כך אף על פי שהמצפון עדין לא שקט ותמיד מתעוררת השאלה האם עשינו נכון או לא.אבל ממה שאני רואה אבי די רגוע אמנם בהתחלה היו שעות יותר קשות שהוא טען שהוא צריך ללכת כי מחכים לו אבל לאט לאט הוא נרגע ,הוא משתף פעולה עם הצוות,משתתף בכל הפעילויות במשך היום וישן טוב בלילה,הוא לא סובל וכשהוא רואה אותנו הוא לא מבקש ללכת הביתה בכלל.נראה שלבית כבר אין שום משמעות בשבילו,הזמן עובר שם יותר טוב מכיוון שרוב היום הם עסוקים בפעילות שלהם ונראה ששם אין לו את ההתפרצויות שהיו בבית, מקוה שתצליחו לקבל את ההחלטה הכי נכונה בשבילכם.
 

ronnyw

New member
פנטזי, תודה !!

את יודעת, יש את החלוקה לשני סוגי אנשים: אלה ששמחים עם כל החלטה שלהם, ואלה שלא. למה הכוונה: נניח שאדם מתלבט בין מכונית מזדה לטויוטה (אירילה, סתם בשביל הדוגמא... לא ממליצה על כלום !!) האדם שואל, לומד ומחליט על אחת מהן. נניח מזדה. אז ישנם אלה, שכל טויוטה שתעבור בכביש תצבוט להם את הלב בבחינת "אולי היינו צריכים להחליט טויוטה", וישנם אלו שכל טויוטה שתעבור תיתן להם תחושת נהדרת " מזל שלא החלטתי טויוטה...". אני חושבת שאני שייכת לסוג השני. החלטתי משהו - זהו, הולכת הלאה. הפעם נראה לי, שבהחלטה הספציפית הזו, מוסד או לא מוסד, אני מתנהגת כמו הסוג השני: שוקלת את כל הנתונים, מתייעצת ומחליטה באופן הכי מושכל ונבון שאני יודעת. חמש דקות אחר כך - אני חוזרת בי. מעבירה בראש שוב את כל הפרמטרים היבשים, משקללת את תחושת הבטן ואת דעת כל בני המשפחה, ומחליטה שוב. ועובר עוד זמן - ושוב הכל מתערבל לי. זה לא שאני אוספת נתונים חדשים, אלא שכשהמאזניים שקולים, כל שביב מחשבה מטה את הכף. אני גם פוחדת מה"אי החלטה". זה הקל ביותר, כי לגורם הזמן יש פה חלק. ככל שעובר הזמן, ייתכן שכבר לא יהיה צורך להחליט... ואז אולי אצטער שלא עשיתי משהו כדי שהסיום יהיה יותר קל/נוח/הולם.... בקיצור, הראש שלי כמרקחה.
 

פנטזי1

New member
אני מזדהה עם כל מה שאת מרגישה

זו בדיוק היתה ההרגשה שלי ,הייתי מחליטה שזהו זה חייבים לעשות את הצעד הנורא הזה אבל פתאום נסיגה ,אולי נחכה עוד קצת ונראה,אבל היום אני רוצה להגיד לך שיש לי הקלה מסוימת גם בגלל שראיתי שתגובתו של אבי לא היתה קשה כל כך וגם מעצם הידיעה שהוא מטופל כמו שצריך ומקבל כל מה שהוא צריך,נמצא בהשגחה 24 שעות ביממה ,והוא אפילו נהנה מתעסוקה במשך היום .
 

lalt

New member
בקשר לבעיות הבליעה

גם לנו הרופא המליץ להתקין פג. אנחנו לא הסכמנו, לפחות לא עכשיו. בינתיים הגענו למרפאת בליעה בתוך מרפאת אף אוזן גרון שבבית חולים וולפסון, שם עשו לאימי אנדוסקופיה דרך האף ובדקו את הביעה ואמרו שאין צורך בפג. ונתנו הרבה עצות לשיפור הבליעה. אולי כדאי לנסות?
 

ענתי44

New member
תודה מכל הלב

אני אברר את האופציה הזו וגם אנחנו ביטלנו את הניתוח שנועד לרביעי ובוחנים דרכים חלופיות.אני ממש מודה.
 
למעלה