כשאין את זה רוצים את זה כשיש....
את זה לא רוצים את זה... אני לא יכולה יותר הם מוציאים אותי מדעתי. נימאס לי. אני לא יכולה איתם, הם לא עוזבים אותי במנוחה. "רעות לכי ליתלות כביסה" "רעות למה הקיור מלא כלים" "רעות תיסתכלי על החשבון של הפלאפון שלך ותגידי לי אם זה מוצדק" "רעות למה הסלון בלאגן?" "מהיום את לא מקבלת ממני שקל" "מחר אני שולחת את אבא שינתק לך את הפלאפון" "מחר אני מיתקשרת שינתקו את האינטרנט" "אני יותר לא מתקן את המחשב" "תסדרי מהר את כל החדר שלך" "למה יש בלאגן כזה בארון" "מחר את לא יוצאת לשום מקום, את שומרת על אחיך הקטן" "מחר את לא כמה שוב בצהריים, אני עושה לך השקמה ב-9" "תגידי לחברים שלך שלא יתקשרו בשעות מאוחרות בלילה" על הבוקר, עוד לא היתעוררתי הם מיתקשרים אליי לפלאפון: "עוד לא קמת?" "קומי המכונת כביסה מחכה לך" "קומי לסדר את הבית" "שחכת את מה שאת צריכה לעשות היום?" "קומי לישמור על אחיך הקטן" ובקיצור, הם משגעים לי את השכל יום יום עם הניג´וסים שלהם, דיייי נימאס לי כבר. אין לי כח אלייהם, שמישהו יקח אותי מהם כבר. רעות.
