האם תוכלו לעזור לי למצוא את

[יערה היחיד]

../images/Emo53.gifהאם תוכלו לעזור לי למצוא את

ההגיון האבוד בצבא? ועכשו אסביר: בני הוזמן היום לבדיקה כלשהי בבסיס בו הוא נמצא. התור נקבע לו לפני כחודש. התוצאה של הבדיקה מאוד חשובה מטעמים אישיים. והנה הוא הולך היום לבדיקה וכשהוא מגיע יושבת שם חיילת חמורת סבר ואומרת לו היית צריך להגיע אתמול... בני מראה לה את ההזמנה להיום! ואז היא אומרת לו ניסינו להתקשר אליך אבל לא ענית לטלפון... מאחר ובני לא השאיר את ההגיון שלו בשערי הבקו"ם ענה לה ואמר מדוע לא השארתם לי הודעה? מדוע לא התקשרתם למפקדים שלי? על שאלה זו הוא כמובן לא קיבל תשובה... ענין מסובך... התשובה שהוא קיבל : שהמפקדים שלך יקבעו לך תור אחר... התעקש בני ואמר אני מחכה כבר חודש לתורה הזה, הרימה החיילת ידיה ואמרה : מה לעשות זה מה יש... ואני פונה אליכם חברי הווירטואליים בשאלה: האם כך מתנהלים ענייני בריאות בצבא? (חשוב לי לציין שזו לא פעם ראשונה שבני נתקל באטימות בכל הנובע לחובשים, פקידים וכיוצא בזה... ויחד עם זאת הטיפול הרפואי אני חייבת לציין יוצא מן הכלל) חבל רק שכל אותם נותני שירות זוטרים מתנהגים בצורה כזו... אשמח לשמוע מה דעתכם?

 

[עוד בני קוזניץ]

פשוט חוצפה

יערה שלום, את דעתי על הנושא כבר כתבתי בכותרת. לדעתי על בנך לפנות למפקד המרפאה בצורה מסודרת ולהסביר לו את שאירע. תתפלאי איך דברים זזים כשהדרגים הגבוהים יותר יודעים על השטויות שהחיילים שלהם עושים. בברכה, קוזניץ בני, עו"ד

 

[סמדר בנ]

מוכר....

היה לנו מקרה דומה עם הבת שהוזמנה לבדיקה בחר"פ. היא שכחה את ההפניה בסוללה שלה, צלצלה מהדרך ואמרו לה שאין בעיה, שתגיע כי היא ברשימה. כשהגיעה (כאמור מהשטחים...) אמרו לה שבלי הפניה היא לא יכולה להתקבל. מה שעזר בסוף: בעלי צילצל וצעק על הפקידה (פעם יחידה במהלך השירות שהיא הסכימה שנתערב) ובסוף קיבלו אותה. מה שנקרא: מה שלא הולך במוח, הולך בכוח... הגיון? לצערי, לא תמיד תמצאי הגיון. שהבן ינסה אולי לפעול דרך המפקדים שלו.

 

[יערה היחיד]

לצערי הרב בתקופה הכל כך קצרה

שבני בצבא, חודשיים בסך הכל, למדתי שהדרך היחידה שהם מבינים היא כשמרימים את הקול ומדברים בנימה לא כל כך חביבה... והפלא ופלא הדברים מסתדרים... ואני שואלת האם זו השפה היחידה שהם מבינים?

 

[mikmik 1האחת]

גם לנו קרה מקרה דומה עוד טרם הגיוס

וכבר אז הבנתי שבהרבה מקרים בצבא, "יד ימין לא יודעת מה שיד שמאל עושה". צריך המון המון סבלנות, לקחת אוויר ולנסות לא להתרגז, הכל בצבא הולך לאט לאט. ונכונה הצעתו של העו"ד בחבורה. תחזיקו מעמד ובהצלחה בבדיקה.

 

[יערה היחיד]

הכל טוב ויפה,

אני יודעת שיד ימין לא בדיוק יודעת היכן נמצאת יד שמאל, אני יודעת שלא שווה להתרגז, אבל כזה נוגע לענייני בריאות של בני... הדברים הם שונים!

 

[oshiko]

הכל לפי ההקשר והמקרה ...

קשה להכליל - לי היה ניסיון שונה בקשר לסגנון הדיבור האפקטיבי. דווקא כשגייסתי את כל כוחות הסבלנות והנימוס (ויש מצבים שזה ממש קשה ...), והקדשתי קצת מחשבה לניסוח שקט ואפקטיבי, שלא ישקף את רמת ההיסטריה שמתחוללת בתוכי, וייתן את המסר התמציתי והיעיל ביותר לחלון ההזדמנויות הקצר והחולף שניתן לי, דווקא אז - הדברים פעלו יותר טוב. אבל אני חושב שזה תלוי מאד בהקשר, ובעיקר בשאלה למי הדברים מיועדים. ככל שמדברים עם ראש יותר גדול, או לחלופין עם מישהו שאפשר לזהות שהוא מנסה להפעיל ראש גדול, כך לדעתי כדאי יותר ללכת על המסר המאופק והאפקטיבי. אם, לעומת זאת, לפי שני המשפטים הראשונים, אפשר לזהות שמדברים עם אוטומט שיש לו יציקה על הראש, מומלץ לדהור קדימה לראש היותר גדול, מה שיותר מהר ובכל האמצעים; פשוט חבל על הזמן.

 

[יערה היחיד]

אני בהחלט מסכימה עם דבריך אבל..

אולי אתן לך דוגמא קטנה למקרה... בני עבר בדיקה כלשהי שביצע אותה חובש, הבדיקה בוצעה בצורה גרועה ביותר, עד כדי כך שבני התעלף במהלך הבדיקה! התקשרתי למרפאה וביקשתי את שמו של החובש, ענתה לי שם מישהי ואמרה "אני לא יכולה להגיד לך את שם החובש כי הוא חבר שלי! את מבינה את זה נכון...! וכשעניתי לה אני לא מבינה, כי המדובר בבריאותו של בני... היא ענתה לי זו בעיה שלך ... וכאן פקעה סבלנותי! ויש לי הרבה סבלנות!!! זו דוגמא אחת למה שחוויתי בחודשיים האחרונים! האם זה מה שמצפה לנו בהמשך! יחד עם זאת אני חייבת לציין את מפקדיו של בני שלדעתי מבוגרים ממנו בשנה אולי שנתיים, ומתנהגים כאנשים בוגרים אחראיים מבינים ורגישים!

 

[oshiko]

לא יאומן ...

אם הייתי מקבל תשובה כזאת, בהקשר הזה, הייתי מאבד את כל הבלמים, ומשחרר את כל חרצובות לשוני (ואני יודע, הו הו ...). צריך לדעת מתי להיות רע! הוא אשר אמרנו, הכל לפי ההקשר.

 

[יערה היחיד]

ובנתיים סיפרתי רק סיפור אחד ... יש

באמתחתי עוד סיפורים על התנהלות הזוטרים בצבא. אני פשוט מחכה לתשובה סופית לגבי הבדיקות של בני, ואם אכן הכל יהיה בסדר אז אני מתכוונת לשחרר את כל הבלמים... ואני יודעת לעשות את זה...

 

[mikmik 1האחת]

את צודקת, גם אצלינו זה היה ענייני

בריאות והגיע למצב שהתייאשתי ולקחתי אותו לבדיקה באופן עצמאי ועל חשבוני בבי"ח ושלחתי להם תשובה בפקס. הם לא הסכימה להחזיר התשלום וזה התנדנד בין קופ"ח לצבא וכל אחד "זרק" את חובת התשלום על השני. בסוף לא קיבלתי שום החזר אבל זה זניח, העיקר הבריאות והבדיקה שהיתה בסדר גמור, רק לא מספיקה בשביל היחידה שאליה התקבל ובסוף לא התקבל בגלל הבדיקה. שיהיה לכם בהצלחה.

 

[יערה היחיד]

אני ביקשתי לקחת את בני לרופא

פרטי אמרו לי שהם לא יוכלו להתחשב במה שהרופא הפרטי יכתוב, דבר שנראה לי לגיטימי, הסברתי שאני רוצה ללכת לרופא שאני מכירה ומאמינה בו, והייתה הסכמה, שוב של המפקדים הבכירים שבהחלט גילו הבנה ורגישות. לשמחתי כשבני חזר עם המכתב מהרופא הפרטי בהחלט התייחסו לכך. הטענה שלי היא לא לסגל הבכיר אלא לזוטרים, שגם מהם אני מצפה שיעשו את המוטל עליהם בצורה הטובה ביותר!

 

[mikmik 1האחת]

והכי מרגיז.....

לפני שהלכנו לרופא הפרטי, הם זימנו אותו לבדיקה בחיפה (אנחנו בי-ם), נתנו תאריך ושעה. הוא נסע לשם ביום חורפי וגשום במיוחד. כאשר הגיע, אמרו לו "למה הגעת, לא הייתי צריך לבוא", אני צעקתי על מי ששלחה אותו שנעתקו לה המילים מהפה, אבל תשובה הגיונית לא היתה לה. ועוד יותר מרגיז שבזמן הגיבוש ערכו לבני את הבדיקה המדוברת, ובסוף היום קיבל תשובה חיובית וחזר הביתה עליז ושמח. רק אחרי שבועיים החל מסע הבדיקות מחדש שבסופו אחרי חודש וחצי מורטי עצבים הוא קיבל את התשובה השלילית. כאן אני כועסת: למה נותנים לחייל תשובה חיובית לפני שבודקים עד הסוף, מה עוד שהבדיקה כן נערכה לו במעמד הגיבוש. סתם גורמים לצעירים עוגמת נפש. זה ממש הוריד לו את המוטיבציה וכבר לא רצה כלום, רק חיפש תירוצים איך להוריד פרופיל וכו'. עם הזמן הוא נרגע וזה עבר לו, אבל עבר ואנחנו איתו תקופה לא קלה. כל הדיבורים שלנו לא יעזרו, הצבא לא ישתנה וישגעו כך את כל המתגייסים לאורך השנים וחבל.

 

[יערה היחיד]

מדבריך אני מבינה שיש איזו שהיא

הסכמה עם מה שקורה "כל הדיבורים שלנו לא יעזרו, הצבא לא ישתנה ויגעו כך את כל המתגייסים לאורך השנים וחבל" אני חושבת שחבל שאנחנו ההורים שבהחלט מהווים כוח, מוכנים לקבל את המצב הבלתי נסבל הזה. אם ניקח לדוגמא את בתי הספר שהופכים היום להיות שקופים, להורים יש כוח שם, והדברים נשמעים, אולי הם לא מטופלים לשביעות רצון כל הצדדים, אבל אני בהחלט חושבת שיש שינוי לעומת השנים שעברו. גם בצבא היה צריך כל חייל זוטר שלא עושה את מלאכתו נאמנה להעמיד אותו על טעותו בדרך כזו או אחרת למען יראו ויראו!!! עם הסיפור של בני אני מתכוונת להמשיך הלאה... כי אני לא מתכוונת לעבור בשתיקה על התנהגות כזו, אני רק מחכה לתשובות של הבדיקות...

 

[רוני61]

אני מאוד מבינה את הכעס

השאלה היא האם אי אפשר לפנות ישירות למפקד, הרי היום להורים יש גישה ישירה למפקדים בצבא. כמו כן אפשר לקבול רק שקבילה לא תקדם את העיניין באופן מהיר רק תטפל במחדלים לבדרך... ולסיום- אני מאוד מקווה שאת לא באמת רוצה שהצבא יהפוך לבתי הספר כי מה שקרה לבתי הספר בעיקבות התערבות של הורים זה סירוס טוטאלי, מעורבות הפכה להתערבות וכל המערכת היא (מסיבות נוספות לא רק מהסיבה הזאת)בלתי מתפקדת לחלוטין... מאחלת לכם בהצלחה

 

[רוני61]

שבדרך *

 

[יערה היחיד]

אני מצפה מגוף כל כך גדול כמו צה"ל

שיבקר את עצמו, ויקבל את הענין של מעורבות הורים! מעניין שדווקא בדרגים הגבוהים יש להורים אוזן קשבת. ואני בהחלט מעריכה זאת. הבעיה הנזקים שגורמים החיילים הזוטרים... קבילה אומנם לא תעזור באופן ישיר לי, אבל אם הצלחתי למנוע לילות ללא שינה מהורים אחרים, זה שכרי! אני מחכה לעוד תשובה אחת...