כתבתי קודם תשובה מפורטת...
ואני רואה שמשום מה היא לא נקלטה, חבל. אני אנסה לשחזר אותה: כפי שנאמר לך כבר, הדבר נקבע על ידי האוברטונים, הצלילים העיליים. הצלילים העיליים הם סדרה קבועה של צלילים שמופקים ביחד בהתאם לצליל היסודי, והיא מורכבת ממרווחים קבועים: פרימה, אוקטבה, קוינטה זכה, קוורטה זכה, טרצה גדולה, טרצה קטנה, טרצה קטנה וכו'... והמרווחים קטנים ככל שעולים. לדוגמא, אם הצליל הראשון יהיה דו, אזי הצלילים העיליים שלו יהיו, מן הנמוך לגבוה: דו, דו, סול, דו, מי, סול, סי במול וכו'. העיקרון הפיסיקלי העומד מאחורי הדבר הוא שכל גל-קול מחולק בתת-חלוקה לגלי קול קטנים יותר. האוברטון הראשון הוא חלוקה לשניים של הגל המקורי, האוברטון השני חלוקה לשלושה וכו'... זהו עיקרון הגיוני שמשלים את עצמו: כל חזקה של 2 תתן את אותו צליל בדיוק, הכל בהתאם למרווחים לפי מתמטיקה פשוטה. זאת הסיבה שהסולם נקבע כפי שהוא נקבע: מרווח האוקטבה הוא המרווח הראשון והוא מכיל בתוכו את כל הצלילים העיליים הנוספים, והחלוקה ל12 חצאי הטונים היא טבעית בהתאם לצלילים העיליים הראשונים. יש לציין כמובן שבאוזן רגילה כמעט ולא שומעים את הצלילים העיליים. יש "טריקים" בכלי הנגינה השונים להפקת הצלילים העיליים. ישנם עוד עקרונות הרמוניים שנובעים מהצלילים העיליים: למשל האקורדים מז'ור ומינור. אם תסתכל על הסדרה שנתתי כדוגמא תראה שחמשת הצלילים הראשונים מרכיבים אקורד מז'ורי (דו, סול, מי). אם בנה את הסדר בהיפוך, כלומר תתחיל מהצליל הבסיסי ותרד את אותם המרווחים במקום לעלות אותם תקבל אקורד מינורי (דו, פה, לה במול). גם היחס של דומיננטה-טוניקה (ואפילו סוב-דומיננטה) נקבע על-ידי העניין הפיסיקלי של הצלילים העיליים. מקווה שנתתי תשובה מספקת.
