תודה זהבה../images/Emo24.gif
אלוהים אדירים כל כך שמחתי כשחזרנו הביתה... ואמא דיברה קצת עכם אחותה ונראה שחוזרים לסדר היום אבל מאז עברתי ערב קשה, כל הזמן טלפונים, וחברה נפלאה שנמצאת במשבר ומתקשרת בהסטריה כשאני חסרת אונים ובכל זה אמא שיש לה נסיגה איומה בתפקוד. כאילו היא חשה בבית כזרה. כאילו בית החולים הוא הבית שלה והיא בסביבה זרה ולא מוכרת. היא לא מצליחה לעשות כלום וכל דבר שאני מנסה לעשות כמו להלביש לה כותונת היא מגיבה בפחד כאילו אני הולכת להכאיב לה, כאילו לא מבינה מה אני עושה לה, כאילו אני איזה זר מאיים עליה. כאילו החליפו לי בטעות את אמא בבית חולים. אני ממש נכנסתי לדאון.