טוב אז חזרתי אליך
קודם כל שאלת שאלות
גדולות מאד וכמו שהבנת לבד אין מנוס מעבודה עצמית של מחקר וטוב שיש לך זמן עד מרץ [יש עוד זמן !! אני לא רוצה כבר להתקרב בעוד שנה להחלפת קידומת אז מצידי מרץ יגיע עוד מלא זמן
] בנוסף אני חושבת שהמגוון עצום מבחינת הסוגים השונים של פנימיות/מוסדות [חינוכית, שיקומית, טיפולית, פוסט-אישפוזית קהילתית ועוד] וגם מבחינת הסיווגים השונים של ילדים ונוער שחוסים בפנימיות מסיבות שונות. אני אסביר על קצה המזלג על סוג הפנימייה שאני מכירה טוב ואולי אחרים ישתפו לגבי מה שהם מכירים ועדיין אני מקווה שהקישורים שנאספו בדף הקישורים ישרתו אותך להמשך המחקר [
דוגמא אחת].
פנימייה קהילתית- היא פנימייה שכשמה כן היא ממקומת בתוך הקהילה של הילדים, והם ממשיכים ללמוד בבתי הספר שבהם למדו , ולהיות באותה סביבת חיים שלהם, הקשר עם ההורים הוא אינטנסיבי למדי והם מעורבים מאד בחיי הילד בפנימייה [ביקורים שלוש פעמים בשבוע, פעילויות משותפות, קבוצות טיפול להורים וגם משותפות לילדים ולהורים]. בראש ובראשונה המטרה של הפנימייה הזאת היא שילוב הילד בחזרה במשפחתו תוך מספר שנים. במהלך השנים האלו ניתן טיפול מערכתי לילד ולמשפחתו מתוך מחשבה שהדבר הכי טוב שאפשר לעשות עבורו הוא לטפל בכל המערך המשפחתי שהוא חי בו ולא רק לטפל בו ולעזור לו ואז להחזיר אותו למערכת משפחתית שנשארה אותו דבר. במסגרת הצוות הישיר שלו , אם בית ומדריכים ובליווי של עובדות סוציאליות ומטפלות שונות [טיפול באמנות, פסיכולוג וכיו"ב] בונים לילד תוכנית על מנת להקנות לו כלים להתמודדות וכישורי חיים שונים וגם לשפר את הקשר שלו עם ההורים בצורה שתאפשר להם בהמשך להחזירו הביתה. הקשיים בפנימייה הזאת מתחילים ונגמרים בהתאמה של המשפחה והילד לפנימייה מסוג כזה. העבודה היא לא רק עם הילדים במידה רבה אתה עובד עם הורים ומולם. ההורים נדרשים לשיתוף פעולה רב וזה לא קל להם מן הסתם. וגם לנו כמדריכים שמנסים לבנות קשר עם הילד לא קל להיות בקשר כל כך אינטנסיבי עם ההורים כי פעמים רבות זה מקשה על ההשתלבות וההתפתחות של הילד בפנימייה אבל במקרים שההורים משתפים פעולה ולומדים לנצל את הכלים שהמקום נותן להם אז עולים יתרונות רבים. היתרונות בין היתר הם שהילד נשאר בסביבה שבה הוא גדל [שאליה הוא אמור לחזור כך שבעצם אין פה את הניתוק והצורך להשתלב מחדש בעתיד] ,מעודדים אותו לשמור על קשר עם חבריו מהכיתה מהתקופה שלפני שנכנס לפנימייה ואף מזמינים אותם לימי הולדת ואירועים, את השכונה הוא מכיר והוא משתלב בה בחוגים ופעילויות אחרות. והיתרון הבולט ביותר הוא למשפחות שמצליחות לעשות שינוי עם הילד ולהחזיר אותו הביתה למקום חזק יותר ובעל כלים טובים יותר לחיים -אין את הניתוק הזה ביציאה מהבית לגמרי לפנימיה רחוקה שבה ההורים פוגשים את הילד פעם בשבועיים. בשורה תחתונה זה יותר אידיאל ממציאות, הקונספט הזה עדיין בחיתוליו ומהמקום שאני מכירה אישית אני יכולה לומר לך שמעטים המקרים שילדים חזרו הביתה למרות התיכנון בפועל חלקם הגדול נשאר בפנימייה שנים רבות ואף המשיך למסגרות אחרות בבגרותו אבל אולי עם הזמן ירבו מקרי ההצלחה של פנימיות כאלו. צירפתי לך קובץ מעניין מאד שמצאתי שבו יש גם בין היתר טבלה המפרטת סוגים שונים של פנימיות והבחנה בסיסית ביניהן על פי סיווג בעיותיהם של הילדים השוהים בהן.
לעוזרים ולעוזרות
