[ritosh]

../images/Emo53.gif

שמח לי בבית. מיום שבת הבת שלי לא מדברת איתי. היא שולחת לי מסרים מאנשים קרובים שאני החלטתי שהיא חולה! היא טוענת שאני גורמת לה לחשוב שהיא חולה ושאני בשמירה אישית לוחצת עליה. מפריע לה שאני שואלת האם אכלת, שתית, נחת וכדו´. מאוד מפריע לה שאני בפורום הזה!!! היא לא חושבת שהיא חולה אבל היא נזהרת מהשמש, ועוד דברים שהיא עושה שסותרים את עצמם. אני מטבעי אמא מעט לחוצה ודאגנית. יכול להיות שאני דואגת לה יותר ומראה את זה. אבל במיוחד איתה אני הייתי כזו מתמיד כי היא לא היתה ילדה בריאה מאז שנולדה. היא מסרבת ללכת לשיחות. היא הודיעה לי אתמול שמעכשיו היא הולכת לרופאים שלה לבד ושמבחינתה לא תהיה מעורבות שלי לגמרי. אני לא יודעת מה לעשות.

 

[ל3]

ריטוש´

אולי כדאי שתעזבי את העניין לפרק זמן מסוים. הכוונה היא שאולי כדאי שלא תדברו על זה בבית הרבה ושתתני לה להרגיש שהיא עצמאית ואדון לגופה ולכן גם אחראית עליו. נסי לא להגיד לה מה לאכול ומתי ואני בטוחה שבשלב מסוים הדאגה הזו שלך וההערות יחסרו לה והיא אפילו תרצה שתעירי לה. ריטה,כבר אמרתי לך שלפי דעתי תגובותיה הם מעין מנגנון הגנה שהיא מפעילה. היא מסתתרת מאחורי הכחשה אבל במוקדם או מאוחר היא תצטרך להכיר בכך. תני לה את הזמן והמרחב שלה. אל תתיאשי היא צריכה אותך כמו שאת צריכה אותה. שולחת לך חיבוקים ונשיקות

 

[gaia20]

אני חושבת ש...

ריטה יקירתי, את אמא מדהימה, זה דבר ראשון. דבר שני- תראי הבת שלך נמצאת במצב קשה, היא צעירה, היא בגיל ה"בילויים" וה"לעשות מה שבא לי"... קשה לה לקבל את העובדה שמשהו לא בסדר בגוף שלה וצריך לטפל בו, קשה לה לקבל את העובדה שמנסים לעזור לה (את, כמובן

)... בסה"כ, היא נמצאת, בדיוק כמו שאמרת, בהכחשה מוחלטת.... זה קורה להרבה אנשים, אני מבטיחה לך שהיא לא היחידה. עכשיו, מה עושים? אני מסכימה עם שירי, חלקית, בכך שאולי צריך לתת לה את הזמן שלה לעכל את הדברים ולקבל אותם... אבל לדעתי לא צריך לתת לה להיות אדון לגופה כי היא עלולה להזיק לעצמה. במיוחד בקטע של האוכל- הבנתי ממך שהיא מאוד רזה. אני דווקא חושבת שצריך להיות נוקשים בקטעים כאלה, את יודעת, גוף שלא אוכל הוא גוף חלש- לא מתמודד טוב עם הלופוס. אז יש קטעים שאני במקומך, היתי מציבה עובדות, לא אפשרויות בחירה, כלומר- להציב עובדה שברגע זה היא אוכלת, בלי קונצים ובלי שטויות כאלה. להציב עובדה שהיא חולה להציב עובדה שברגע זה היא הולכת לבדיקות את אמא שלה, לדעתי את לא צריכה להתחנן בשביל שהיא תעשה את כל הדברים האלו. עוד דבר חשוב- אמרת שהיא מתעצבנת על זה שאת נכנסת לכאן ובכלל לא מדברת איתך- תני לה להתעצבן, אל תרגישי אשמה על זה שאת רוצה לדעת על הלופוס שיש לבת שלך, לאוצרית שלך.... מותר ואפילו רצוי שתיהי כאן, אולי דרך כאן גם את תתמודדי עם זה יותר טוב וגם תדעי מה לעשות איתה. בבקשה עדכני אותנו מה קורה איתה.... תמסרי לה ממני חיבוק חזק....

 

[ל3]

גיאוש´

הדברים שאת אומרת נשמעים נכונים והגיוניים אבל יש בהם בעיתיות מסוימת. קשה להגיד לאדם בגילאי ה 20 מה לעשות איך לאכול ומתי. גיל ה 20 ( עד גיל 30) הוא עדיין נחשב כתקופת גיל הנעורים, שבה הילדים מורדים ובוחנים את גבולות ההורים. בלי שום קשר ללופוס, יכול להיות שהבת שלה כועסת עליה כי נראה לה שהיא מתערבת באצמעותה ( וריטה, כמובן שאת עושה זו מתוך דאגה ורצון טוב- בזה אין ספק) יכול כמובן מאוד להיות שבגללל ההתבגרות, מחלת הלופוס והמגבלות שהכעס של ביתה הוא רב יותר ובעוצמה גדולה יותר ואז היא מוצאת כל מיני מקומות לשחרר את אותה אגרסיה כדוגמאת האוכל. אני חושבת בהחלט שריטה צריכה להיות עם האצבע על הדופק, אבל לתת לה להחליט החלטות כדי שהיא תרגיש טוב עם עצמה כמו לדוגמה לתת לה להחליט מה אוכלים היום, אולי לתת לה להכין את הארוחה ולשבח אותה על זה. דברים שיגרמו לה להרגיש טוב עם עצמה. לגבי הרופא, אפשר להציע לה ללכת לבד ולבקש ממנה שתעדכן אותך אחר כך- אפילו להגיד לה- אני סומכת עלייך אבל בבקשה תעדכני אותי כי אני דואגת. ריטה, כל אלה הם בגדר המלצות בלבד ואלי קל יותר להגיד מלעשות אבל בכול מקרה אני סומכת עלייך שתעשי את הדבר הנכון ואל תתיאשי. אני בטוחה שבסוף הכול יבוא על מקומו בשלום. כל סערה סופה ברגיעה

 

[gaia20]

נכון, יש בעייתיות מסויימת, אבל

היא תחלוף או תפחת כאשר ריטה תעמוד על שלה ולא תוותר.... אני בהחלט מסכימה איתך שאם ריטה תבקש מביתה להצטרף אליה להכנת הארוחה זה מאוד יקל עליה... או שהיא תלך לבדיקות לבדה עם מחשבה ש"אמא נתנה לי ללכת לבד כי היא סומכת עלי"... כל אלו, יכולים בהחלט לעזור ולשפר את היחסים הכועסים שיש כרגע. אבל, שוב, לדעתי עם כל אלו, חייבים להציב לה גבולות ועובדות. כלומר, יש לך במידה מסויימת את החופש שלך ואת ההחלטות שלך ועם זאת, יש לך חובות כלפי הגוף שלך ואת צריכה לעמוד בחובות האלו, בשביל עצמך, חשוב להדגיש שליטל (ריטה, מקווה שזכרוני לא הטעה אותי ולא טעיתי בשם של ביתך)עושה את הדברים האלו בשביל עצמה ולא בשביל ריטה. ריטה, לדעתי, צריך לתפוס אותה ברגע של "לבד", כלומר שהיא בחדר שלה או ששתיכן לבד בבית, ופשוט לבקש ממנה (לא לדרוש) כמה דקות כדי לדבר איתה. להבהיר לה שאת עושה הכל מתוך דאגה טהורה בלבד ולא מתוך לעשות לה רע. כמו כן, להבהיר את העובדה שהכל נעשה בשביל עצמה "תעשי בשביל עצמך ולא בשבילי", כבר אחרי המשפט הזה , לפחות לדעתי, הדברים יקבלו יותר משקל כי עכשיו היא עושה את זה בשביל עצמה, ולא בשבילך כמו שזה נראה לה מקודם. עכשיו זה "יותר נחשב".... לדעתי, הכל תלוי באיך את נגשת אליה ובעקשנות שלך, צריך להיות עקשניים.

 

[ritosh]

../images/Emo51.gif !אני לא יכולה להגיב עכשיו.

 

[כוכי רוזנבאום]

ריטה יקרה,סיפור מוכר מהצד השני...

הי ריטה את יודעת, אני הייתי בצד השני של המטבע. כאדם בוגר, בביתי, כל בני הבית שמרו עלי כאילו הייתי עשוייה מזכוכית. בשלב מסויים זה התחיל לשגע אותי, והמצב הפך כמעט לבלתי נסבל. כמובן, שזה שונה מהמצב אצלך, כי אני לא הייתי בהכחשה, שמרתי על עצמי, אבל הם תמיד הרגישו, שגם הם צריכים להראות לי שהם דואגים לי. קשה לי לייעץ לך, איך להתייחס לבת שלך, אני רק חושבת שמלחמות לא יעזרו. אולי תלכי את לכמה שיחות ייעוץ, כדי לקבל הדרכה איך להתמודד עם הבעיה. שכן, יש כאן בעיה... כמו שאת אומרת. ריטה יקרה, החזיקי מעמד, והמשיכי לשפוך את ליבך כאן.

 

[Dawn19]

בת כמה היא?

נראה לי שעדיף שתתני לה ללכת לרופאים לבד. הרי לא תוכלי ללוות אותה לנצח והיא צריכה להתחיל להיות עצמאית מתישהוא.

 

[ritosh]

תודה לכולם! אסף ברוך הבא.../images/Emo140.gif

הבת שלי בת 20. אני מודה לכל אנשי הפורום הנפלאים. אין לכם מושג כמה התעודדתי מהתגובות שלכם! מצטערת שלא יכולתי להגיב מוקדם יותר. אתמול בלילה היתה מריבת כאסאח נוראית בבית שלנו. הבת שלי התפרצה עלי שוב ונתתי לה לצעוק ולבכות כמעט שעה. מצד אחד זה טוב להוציא את כל הכעס שהיה בה אבל אני ממש נבהלתי. האגרסיות והבכי היו נוראים וממש פחדתי שיקרה לה משהו. זה נשמע מבחינתה כאילו אניהחלטתי שיש לה לופוס ולא הרופא שמטפל בה. בעלי ואני החלטנו אתמול להניח לה לנפשה. שפשוט תעשה מה שבא לה. כמובן שעם השגחה שלנו.אני חושבת שהיא לחוצה בגלל שהפסיכומטרי מתקרב. מאחר והיא מאוד מאוד הישגית היא לחוצה. טוב, מספיק לקטר. שוב תודה!

ריטה.

 

[ritosh]

סליחה!! אסף=שחר.

 

[lupland]

ריטה

תודה לך ריטה.רציתי לשאול בתוך ים ההודעות פה אולי לא שמתי לב אבל אתן הייתן בכנס שלשום? מצטער על מה שעובר עליכם .היו חזקים ו...שנה טובה

 

[ritosh]

הייתי עם שירי בלי הבת שלי.

 

[ritosh]

וגם לדניאל ברוך הבא!../images/Emo140.gif

 

[ilush]

ריטה יקרה

הי ריטה, כל כך מבינה את הבת שלך, הייתי שם.. (עד לא מזמן) יש כל כך הרבה שלבים בדרך לקבלה ולהשלמה- זה יכול לקחת שנים.. אירועים שונים במהלך הזמן נותנים פרספקטיבה שונה לדברים ומאפשרים להתמודד בצורה טובה יותר. ריטה, הבת שלך רק בת 20, כל כך לגיטימי שזאת תהיה התגובה שלה. היא מזכירה לי את עצמי בגיל הזה- ההכחשה מצד אחד והבכי והריבים מצד שני היו מנת חלקי שנים רבות. ההורים שלי לקחו חלק פעיל ביותר בעמותה - השתתפו בכנסים, עזרו בארגון והכירו את כל הנפשות הפועלות. אני הייתי בצד- מתעניינת לא מתעניינת- לא השתתפתי בכנסים אך קראתי בשקיקה את החומר שאמי רשמה בהרצאות.. וכך עברו להן השנים... לפני כמה שנים הגעתי בפעם הראשונה לכנס (בעיקר בגלל הנושא- סדנאות ברפואה אלטרנטיבית) עם אחותי. אבי ואמי היו בין המארגנים. ושוב- הפסקה של מס´ כנסים (מסיבות אלו ואחרות...). בכנס האחרון הגעתי עם אבי. בהמשך- מי יודע? בשורה התחתונה- התהליך ארוך ומייגע והקצב מאוד אינדיבידואלי. מנסיון- תני לה לעשות הכל בדרך שלה ! נסי להשאר בתמונה והיי מעודכנת במצב הרפואי אך אל תלחצי- אין טעם... ריטה, אני מבינה גם אותך, אני יודעת מה עבר על אמי בזמנו, ואני שולחת לך חיבוק גדול ומעודד (אותו חיבוק שלא נתתי לאמי בזמנו)- סבלנות..יהיה בסדר ! תהיי חזקה, אילנית.

 

[ritosh]

אילנית../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif|../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif