גם לי יש טראומת ילדות
אבל מכדורים.. (ללה - את כבר שמעת את זה.. את לא חייבת לקרוא שוב..) כשהייתי בכיתה א' הלכתי בהפסקה בחצר של בי"ס, והבנים שיחקו אז כדורגל והכדור שלהם עף ופגע בי בבטן.. לא יכולתי לנשום, ואז מישהי מכיתה גדולה יותר (שמכירה אותי מחוץ לבי"ס) לקחה אותי לצד והרגיעה אותי עד שהצלחתי לנשום שוב.. מאז אני פוחדת ממשחקי כדור. והמורה שלי לספורט מהיסודי תמיד התעללה בי.. פעם אחת ישבתי בצד כשהכיתה שיחקה בכדור, אז היא באה אלי עם כדור ואמרה לי: "בינתיים קחי את הכדור הזה, תחזיקי אותו, ותראי שהוא לא כל כך מפחיד..." (כאילו שאני פוחדת מכדורים.. אהבלה.. אני פוחדת רק כשהם באוויר) ופעם אחת, בכיתה ה' או משו כזה, שיחקנו "21" לאורך המגרש, שלשות שלשות, והיא הכריחה אותי להשתתף למרות שאני לא יודעת איך זורקים ותופסים כדור (מהסיבה הפשוטה שאף פעם לא ממש ניסיתי..) ואז אחרי כמה דקות שעמדתי בלי לעשות כמעט כלום, היא עצרה את כולם, נתנה לי כדור, ואמרה: "עכשיו נראה איך תמר זורקת!" ולמרות שהתחננתי בפניה שלא תעשה לי את זה, היא לא הקשיבה לי. כמובן שלא הצלחתי לזרוק טוב, אבל למזלי היתה לי כיתה מדהימה שאף פעם לא צוחקת על בנות בכיתה שלה, במיוחד לא בגלל דברים כאלו (מה גם ששנאנו את המורה הזו.. אחרי 100 דורות של לימוד ואלפי תלמידים ששונאים אותה עד עצם היום הזה ולא מפסיקים לקלל אותה, הקללות התגשמו - ולפני כמה שנים, בדיוק כשעזבתי את היסודי - היא נפלה ושברה את האגן.. כולנו אמרנו שהקללות התקיימו..)
וזו בערך הפעם האחרונה שהחזקתי כדור ביד... (חוץ מהמקרים הנ"ל ועוד כמה מקרים בודדים - כמו להחזיר את הכדור של אחיינים שלי למקום..)