טוב, אז ככה...
הדיסק של שרון לא היה. פשוט לא היה על המדף. -סיפור קטן: גם כשרציתי לקנות את הדיסק הוא לא היה, והמוכרת רצתה לתת לי דיסק שמישהו ביקש שישמרו לו, אבל אני, נחמדה שכמוני, אמרתי לה שתשאיר לו ואני אבוא בפעם אחרת. באמת באתי בפעם אחרת. (שאני אמנע ממישהו לקנות את הדיסק?!)- אז חיכיתי, חיכיתי וחיכיתי. בינתיים הסתכלתי הרבה על הדיסקים של עוזי חיטמן. (חיטמן זה קרוב להולצמן, אז יכולתי להשקיף אם מישהו מחפש את הולצמן.) לאחר כ10 דקות ראיתי את הודיה באה לקראתי. איתה היתה עוד מישהי. אמרתי שלום! ואז הכרתי גם את ליבי. היה ויכוח קטן אם לרדת במעלית או במדרגות, אבל עברנו את זה בדיוק כמו שעברנו את פרעה. לפני זה היה ויכוח קטן יותר אם לעלות או לרדת. גם את זה עברנו כמו ששמתם לב. אילת הגיע אחרי הרבה זמן. עם חברה. רוב השיחה היתה על שירות לאומי, האייקונים לשירים של ליבי, חתימות של הודיה (שזכורות לטוב עוד מהמפגש הקודם) -נרשמה התרגשות קלה בעניין חתימותיו הלא ברורות של גבסו-,יוהולדתו של חבר של אילת ומתנות שיזכה לקבל, ועוד כמה דברים שבטח שכחתי כמו הגיוס של ליבי. לאחר מכן אילת ושני חברתה נטשו לטובת הרכבת, אני נטשתי לטובת האוטובוס, הודיה נטשה לטובת אנשים שהיא כל כך רצתה לראות ולא נתנו לה, וליבי הלכה לקנות גומיות שחורות לשיער. רציתי להגיד עוד הרבה דברים אני חושבת אבל אח שלי בא והשאר נמחק מראשי. אל תבהלו פשוט היה לי יום עמוס ביותר וצורת הכתיבה שלי כעת נובעת ממצב הרוח הבלתי ניתן להגדרה שהשתלט עלי. בימים כתיקונם לא הייתי כותבת כלום. ישר כוח אם קראתם, אני אפילו לא עוברת לראות אם יש טעויות מה שבטוח יש. נגה, את לא היית אמורה לבוא?! ציפיתי לך! מאי וכל השאר (כולל נגה, עדי שנעלמה...), חסרתם לנו
מקווה לראותכם במפגש הבא. וואו. זה היה ארוך. אני חושבת שזה אחד הדברים הכי ארוכים שכתבתי אי פעם. בעצם, זה הדבר הכי ארוך שכתבתי אי פעם! ממש בא לי למחוק הכל. אבל לא, אני אתגבר ואלחץ שלח...