../images/Emo54.gif חוויות חתולים / CATS בבית צבי ../images/Emo108.gif
השבוע, בשעה טובה, סוף סוף זכיתי גם אני לצפות בהפקה המדוברת. אמנם נשארו כרטיסים בצד (הכי בצד שישבתי אי פעם) אבל הגעתי למסקנה שזה עדיף על כלום, ואני לא אסלח לעצמי אם אחמיץ. צדקתי. עוד באמצע ההצגה שאלתי את חברתי אם היא רוצה ללכת שוב... אתחיל בתיאום ציפיות קצר: זה לא לונדון, משום בחינה שהיא. אלה שחקנים וזמרים מנוסים פחות (רובם), רובם לא רקדנים (ורואים את זה), התלבושות, התפאורה והאיפור מושקעים פחות (מן הסתם התקציב קטן בהרבה) ורואים את זה, הבמה קטנה יותר, אין תזמורת חיה ועוד ועוד. אבל לא ציפיתי שזה יהיה לונדון. הם שרו טוב, הם רקדו טוב בהרבה מהמצופה (על אחת כמה וכמה שהם לא רקדנים, זה היה מרשים מאד!), ובפרט, לעשות את שתי הפעולות בו זמנית דורש קואורדינציה וכושר, והם עמדו (יותר נכון רקדו
בכך בכבוד.
התלבושות והאיפור היו אמנם יפים פחות, אבל עדיין מרשימים, ונאמנים ככל האפשר למה שהיכרתי, מה שהיה נחמד ביותר, כיוון שיכולתי לזהות את רוב החתולים לפי המראה. הפלייבק היה מושקע ונשמע מצויין, וגם ההגברה היתה טובה. שני יתרונות בולטים שהיו לטובת ההפקה הישראלית: א. היא היתה קצרה בהרבה, וטוב שכך. הרומן שלי עם CATS החל כשהקצינה שלי בצבא הביאה קלטת (אודיו) של שירים נבחרים מהגרסה האמריקנית. בהתחלה לא התחברתי, אבל אחרי שהיא טחנה לנו אותה במשרד כמה ימים, התחלתי כבר לשיר אותם בעצמי... בעקבות זה רכשתי את אותן הקלטות בדיוק בדיסק (Selections from CATS, US cast recordings). ב-99' טסנו ללונדון, ואני הודעתי להוריי שחייבים לראות את CATS. הם אמרו שכבר ראו ולא נלהבו לצפות בו שוב, ואמרו שעדיף עלובי החיים (צדקו). בסופו של דבר, אחי ואני נשלחנו לצפות במחזמר לבד, וביום אחר הלכנו יחד כולם ל"עלובי החיים" (מה שהחל את הרומן שלי עם המחזמר, שהפך במהרה למחזמר האולטימטיבי עבורי, מאז ועד היום). ההפקה הלונדונית הרשימה אותי מאד, וגיליתי שהדיסק שאני מכירה שונה ממה שראיתי על הבמה. שני הבדלים בולטים: בשיר של סקימבלשנקס חסר הבית השלישי, והשיר על מנגוג'רי ורמפלטיזר מושר בגוף שלישי ע"י חתול אחר. לצערי גיליתי בה משהו נוסף: היו בה המון שירים מיותרים... פתאום צצו להם שירים על חתולים שלאף אחד לא אכפת מהם... באסטר למשל. איזה שיר מיותר!או אפילו גאס, חתול התאטרון (שיר שדווקא מופיע בדיסק) שהוא בלדה נעימה כזו, אבל הוא ארוך, טרחני ונטול קליימקס. למי יש כוח? השירים האלה נתקעו בדרך לשירים שאני אוהבת. מובן שבכל זאת נהניתי מאד וקניתי את הוידאו (בזבוז כסף, הוא שודר כאן בטלוויזיה זמן קצר לאחר מכן... ומאז כבר קניתי את ה-DVD בכל מקרה) וחרשתי עליו שוב ושוב (תוך דילוג על השירים המשעממים). והנה באו בית צבי, ועשו את המעשה החכם: העלו גרסה של להיטים בלבד. ביי ביי באסטר, שלום ולא להתראות! השיר היחיד שחסר לי בגרסה העברית היה The Ad Dressing of Cats שהוא אמנם לא להיט, אבל הוא שיר נחמד מאד בעיני, וחשוב מזה: הוא שיר סיום, והוא מסכם יפה, וחבל שלא בוצע. היה חסר לי ה"קלוז'ר" כמו שאומרים. ב. יוליה איגלניק. גאון מי שהביא אותה למחזמר. אני מאוהבת בה עוד מ"נולד לרקוד 2" (תוכנית שבה צפיתי באדיקות, וברוב הריקודים של יוליה הרבה יותר מפעם אחת. או פעמיים. טוב, בואו נודה בזה: חרשתי על אתר האינטרנט של קשת). הנה בחורה שהתפקיד של ויקטוריה תפור עליה, כיוון שבהשוואה לחתולה אמיתית, באמת לא ברור מי מהשתיים גמישה יותר. חתולים מנקים לעצמם את האוזן עם הרגל? אז מה, אני בטוחה שגם יוליה יכולה... ריקוד הסולו שלה בתחילת המחזמר היה מוצלח הרבה יותר משל זו שרוקדת ב-DVD. כשבאתי הביתה וצפיתי בו שוב ב-DVD, הוא נראה חיוור ולא מרשים במיוחד. רוב הזמן היא רקדה מקדימה (ובצדק...) והעיניים שלי התמגנטו אליה. מבחינתי זה תענוג לראות אותה רוקדת, לא משנה מה, ולראות אותה ב-CATS זה תענוג כפול ומכופל. בדיעבד גיליתי שגם אנטון לפידוס השתתף, אני מהמרת שבתפקיד מיסטופליס. לצערי לא היתה לי דרך לדעת בוודאות, כיוון שחלו שינויים פרסונליים שלא תוכננו כנראה במקור ולכן לא צויינו בתכנייה. כמו כן לא חולק איזה דף מצולם שאומר מיהו מי, כמקובל בחו"ל, ואפילו בלוח הגדול בכניסה היו תמונות עם שם השחקנים, אבל לא ניתן לדעת מי משחק באיזה תפקיד, כיוון ש... הם לא כתובים כלל בתכנייה. חבל.
לקראת הסוף הייתי בטוחה שאני מזהה מבעד לאיפור את עידו רוזנברג, ומייד בדקתי בתכנייה, והתאכזבתי לגלות שהוא לא שם; רק כשיצאנו החוצה ראיתי שהתמונה שלו מופיעה על הלוח. אגב תכנייה, היא היתה מעט מאכזבת מבחינת התוכן, ובעיקר חסר לי מידע על שחקנים נוספים. ארבעה זכו לכבוד (אחת מהן בכלל לא הופיעה הפעם), אבל מה עם השאר? רציתי לדעת מיהו מי בהופעה המסוימת שראיתי, והייתי צריכה לנחש. עד עכשיו למשל אין לי מושג אם שחר ישי הופיע או לא, כי בתכנייה הוא כתוב לצד שחקן אחר (ובכלל, התפקיד של גריזבלה כתובות שתי שחקניות שאף אחת מהן לא הופיעה...) ומי זה בכלל מאנקוסטראפ? אני מודה שזה לא חתול שאני מכירה בשם. יכול להיות שהוא החתול ששר על מיסטופוליס? כי ב-DVD הראם טאם טאגר שר אותו, והפעם זה היה חתול אחר. נקודה שחורה לתכנייה: סחתיין על הרעיון לנקד את השמות, מבורך ביותר. אבל נראה שמי שניקד יצא לידי חובה, ואין לי מושג אמיתי בכללי הניקוד (אולי יש לו מושג והוא לא נתן לו להפריע לו במלאכה...
). עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם "שמות לועזיים, נו, למי אכפת!" או "מי בכלל שם לב ויודע שזה לא נכון". נכון, מעטים האנשים שידעו להבחין שזה לא נכון, וזו עדיין לא סיבה טובה מספיק לזלזל. אם היו טועים באיות של שם או מילה, זה היה מעצבן. ניקוד זה כמו איות: אם לא יודעים, בודקים. או נותנים לאיש מקצוע לעשות את זה. אם לא יודעים מה עושים, עדיף לא לעשות בכלל, בעיני. אני שונאת שסתם תוקעים נקודות וקוראים לזה "ניקוד". זה לא עובד ככה, זו גישה חובבנית שמקוממת אותי.
שינוי פרסונלי שאהבתי מאד, היה ברייני פירסטנברג בתפקיד גריזבלה. דווקא השירה שלה לא הלהיבה אותי במיוחד הפעם, אבל לא היה אכפת לי (מעולם לא אהבתי את Memory, תמיד חשבתי שהוא בלדה קיטשית מנג'סת, והצטערתי מאד לגלות שהוא מ-CATS... בעיני היה עדיף שיישאר בדיסק של ברברה סטרייסנד וזהו). אהבתי את המשחק שלה, ובעיקר את העובדה שליהקו אישה לא כ"כ צעירה לתפקיד, כי זה מתאים וכך צריך להיות, ואהבתי מאד את המשחק שלה. המשך
השבוע, בשעה טובה, סוף סוף זכיתי גם אני לצפות בהפקה המדוברת. אמנם נשארו כרטיסים בצד (הכי בצד שישבתי אי פעם) אבל הגעתי למסקנה שזה עדיף על כלום, ואני לא אסלח לעצמי אם אחמיץ. צדקתי. עוד באמצע ההצגה שאלתי את חברתי אם היא רוצה ללכת שוב... אתחיל בתיאום ציפיות קצר: זה לא לונדון, משום בחינה שהיא. אלה שחקנים וזמרים מנוסים פחות (רובם), רובם לא רקדנים (ורואים את זה), התלבושות, התפאורה והאיפור מושקעים פחות (מן הסתם התקציב קטן בהרבה) ורואים את זה, הבמה קטנה יותר, אין תזמורת חיה ועוד ועוד. אבל לא ציפיתי שזה יהיה לונדון. הם שרו טוב, הם רקדו טוב בהרבה מהמצופה (על אחת כמה וכמה שהם לא רקדנים, זה היה מרשים מאד!), ובפרט, לעשות את שתי הפעולות בו זמנית דורש קואורדינציה וכושר, והם עמדו (יותר נכון רקדו
) ואגב, אם אני לא טועה את ממוריז במקור עושה בטי בוקולי ולא ברברה סטרייסנד, נכון?