חזרנו
- פותח הנושא J92
- פורסם בתאריך
פלייליסט:
לא היה פלייליסט משהו אבל עדיין זה אינפקציה...(לא ממש לפי הסדר) בקבוק עלי(בלי הקטע הכבד) מה לאכול (סולו מרגש...) ורד מסעדות אלטעזאכן אציטון ככה מפנקים זכוכיות(בביצוע מהיר ומרגש של טרטר) אם הדרך היוםן שלנו סרט של סקס זה עושה לי שמח זה היה ביתי נמר ולמרות הכל(x2) יפן אין לי התגעגעתי הדרן: you are so beautiful(גיא שמי מלך...) פולנים אציטון המגפיים של ברוך לצלילי "חלום מתוק"...
לא היה פלייליסט משהו אבל עדיין זה אינפקציה...(לא ממש לפי הסדר) בקבוק עלי(בלי הקטע הכבד) מה לאכול (סולו מרגש...) ורד מסעדות אלטעזאכן אציטון ככה מפנקים זכוכיות(בביצוע מהיר ומרגש של טרטר) אם הדרך היוםן שלנו סרט של סקס זה עושה לי שמח זה היה ביתי נמר ולמרות הכל(x2) יפן אין לי התגעגעתי הדרן: you are so beautiful(גיא שמי מלך...) פולנים אציטון המגפיים של ברוך לצלילי "חלום מתוק"...
שירלי והרודנרס
New member
הייתה הופעה מעולה! מאד נהנתי
לכל מי שיש תמונות, אשמח אם תפרסמו..
לכל מי שיש תמונות, אשמח אם תפרסמו..
The legendary DuDe
New member
שמחים שנהנתם
לבן גוריון יש חור בראש...
...(ולנו יש בתחת) או: אינפקציה – "בארבי", תל אביב: 19 באוגוסט, 2006 אני עדיין זוכרת את ההלם שהיכה בי ובחברתי הטובה כשהסתיימה ההופעה הראשונה של אינפקציה שנכחנו בה בשנה שעברה. אני הגעתי "מצויידת" בכמה שירים בודדים שהכרתי, חברתי ביותר בודדים אך גם שעות (וימים, ושבועות ואף חודשים) אחרי אותה ההופעה לא הפסקנו לצרוח אחת לשניה שורות רנדומליות מהשירים, לתת לאלבום "בכיף" להתנגן במערכת של האוטו בכל נסיעה אפשרית ולהציף את המחשבים שלנו בקריקטורות של ניר טרטר, אליל הסקס התורן. בכלל, אני חושבת שמגיע לאותה החברה צל"ש – היא הצליחה לעשות את מה שרבים נכשלו בו עד היום; להשאיר את טרטר ספיצ'לס לכמה רגעים אחרי שניגשה אליו וזרקה לו, "תעשה לי פגז תאורה!" ואז לברוח לפני שיענה לה בתגובה הולמת. בחור בקהל: "ניר טרטר, תעשה לי ילד!" טרטר: "תראה איך אתה נראה!" לא מעט אנשים טוענים שבשביל לאהוב את אינפקציה, צריך להיות "ילדים קטנים" או סתם בעלי חוש הומור רדוד מאוד. בפעם האחרונה שבדקתי, לא מצאתי שום פגמים בחוש ההומור שלי, אך ממרום שנותיי נדמה היה באמת שהייתי מבין המבוגרים שבקהל – מה שדי מאשר את התיאוריה הראשונה, ולפעמים אף בצדק. במשך כל ההופעה היו כמה נודניקים שניתקו שוב ושוב את הקלידים של ניר מהחשמל; בפעם הראשונה זה מצחיק, בפעם השנייה עוד מבליגים, אך כשזה קורה שוב ושוב, רוצים רק לצעוק להם שיתבגרו כבר. גם ניכר שהג'ינג'י עצמו היה מיואש מהסיפור ("אתה מוכן לא לגעת בחשמל? בפעם הבאה אני ארביץ לך. באמת, זה לא יפה. אני אהיה ברוגז") ואף דאג להעביר בעצמו את החיבורים לצד השני של הבמה. חוץ מזה שטרטר הוא טיפוס כשלעצמו – הג'ינג'י האולטימטיבי של הרוק הישראלי ("'ג'ינג'י טיפש' תקרא לסבתא שלך, יא מניאק!") - אינפקציה הם לא פחות מלהקת סופרגרופ, מוזיקאים מצויינים אחד-אחד (את גיא בן-שטרית הגיטריסט תוכלו למצוא – ביחד עם עומרי הנגבי המתופף – גם ב"אטליז", את גיא שמי "גיטריסט חרא" ב"דה גילרז", ירון שראל כחלק מלהקתה של סיון שביט וכו'). עד שניר טרטר לא פותח את הפה וצורח – ואלוהים ישמור, הבן-אדם יודע לצרוח! – אפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר בכל להקת רוק מן המניין; אך תראו לי עוד להקה שתקונן על עיר הבית שלה (פתח תקווה, כמובן) או תקדיש שיר אהבה נוגע ללב לשלי יחימוביץ'? "היי, בלי בדיחות שואה. יש פה יהודים!" הפעם, לא יכולתי לחשוב על מלווה טוב יותר מאשר חבר טוב אחר, שלא רק נהייה המלווה הקבוע שלי להופעות בזמן האחרון, אלא גם מחזיק בתואר הנשגב של "בעל הצחוק המתגלגל הטוב ביותר בעולם" מבחינתי. הכנתי את עצמי לשעתיים של צחוק, ואם אינפקציה לא יעשו את זה כמו שצריך הפעם, הייתי בטוחה שהוא יספק את הסחורה בעצמו. החגיגה מתחילה (ואיתה גם הפוגו) כשהלהקה עולה בדרמטיות לבמה, ניר – כהרגלו – מצוייד במשקפי שמש ואחר-כך מוסיף אקססוריז כגון עניבה אדומה שנזרקה לו מהקהל או טישירט לבנה בתור כפייה ("פיי, זה מסריח!", ואז הוא זורק אותה בחזרה לקהל). אחרי ברכות ואיחולים לבחור מהקהל שחגג יום הולדת ("מזל טוב, חיים. שתגדל להיות הומו קטן!") נכנסים לאטרף, והחבר שאיתי נכנס להתקפי צחוק בלתי נשלטים. כמו שצריך. מסקנות מהשטח? – גם בהופעה של מוניקה סקס לא תשמעו קריאות "יהלי סובול!" שכאלו; והפעם לא נצפו בקבוקים מעופפים ב"בקבוק עליי" שפתח את הסט (אלא רק באיחור של כמה שירים). מה שכן, נקלטו מספר לא מועט של בחורים שעלו על הבמה וקפצו חזרה אל תוך הקהל, במטרה לעשות crowd surfing – אך נחלו כישלון מר מאוד כששוב ושוב נפלו על הריצפה במקום זה... "לבן גוריון יש חור בראש חור בראש, חור בראש לבן גוריון יש חור בראש ולנו יש בתחת! לבן גוריון יש קדילאק..." הפעם גם חדר לטרטר איזה באג לראש – כנראה שפעת העופות – והוא נכנס לקריזת "שיר הציפורים", כששוב ושוב הוא מנגן אותו על הקלידים ואז בפזמון מצטרף לגיא שמי לסיבובי מעגלים יד ביד. זוג האוהבים, שרבו שוב ושוב במהלך ההופעה (הטריגר היה כאשר שמי קרא לשני "משעמם"), אך השלימו בדואט קורע לב בצורת "You Are So Beautiful" (ריי צ'ארלס) שפתח את ההדרן; ואם זה לא מספיק, הבית הראשון של "אם הדרך" הוחלף ב"הכוכבים דולקים על אש קטנה" של משינה. איזה בלאגן! כשהלהקה מנגנת את "Another Brick In The Wall" וטרטר מכריז, "פינק פלויד זו חרא להקה!", אני מתעצבנת ונשבעת שאני אישית אנקום בג'ינג'י על החוצפה שלו, ולא סתם – אלא אכתוב ביקורת זועמת וקוטלת על ההופעה (מואהאהאהאה...) – מי שמלכלך על פינק פלויד, יש לו עסק אישי איתי! אך הזעם מיד נעלם, ואני מוצאת את עצמי שוב מתרככת ומבליגה אפילו על זה. חלשת אופי שכמוני. ההופעה מסתיימת עם הגירסא ההזויה של אינפקציה ל"חלום מתוק" של מושיק עפיה – בתוספת כובע טורקי על הראש של ניר, איך לא. אנחנו יוצאים מהבארבי שבעי-רצון, עם חיוך רחב על הפנים, וזזים "הביתה לישון, כי עוד מעט כבר יום ראשון, צריך לחזור לעבודה". אז סך-הכל, כל "ההומור הרדוד", המילים שלא משאירות שום ספק בנוגע לילדות העשוקה של חברי הלהקה, הצהרות כגון "יש לי שנורקל וציידנית, עכשיו אני יכול לכבוש את העולם!" והסקס אפיל המטורף של טרטר (באמת כישרון מבוזבז) –– כן ירבו, ושימותו הקנאים; זה עושה לי שמח. על הכיפאק!
...(ולנו יש בתחת) או: אינפקציה – "בארבי", תל אביב: 19 באוגוסט, 2006 אני עדיין זוכרת את ההלם שהיכה בי ובחברתי הטובה כשהסתיימה ההופעה הראשונה של אינפקציה שנכחנו בה בשנה שעברה. אני הגעתי "מצויידת" בכמה שירים בודדים שהכרתי, חברתי ביותר בודדים אך גם שעות (וימים, ושבועות ואף חודשים) אחרי אותה ההופעה לא הפסקנו לצרוח אחת לשניה שורות רנדומליות מהשירים, לתת לאלבום "בכיף" להתנגן במערכת של האוטו בכל נסיעה אפשרית ולהציף את המחשבים שלנו בקריקטורות של ניר טרטר, אליל הסקס התורן. בכלל, אני חושבת שמגיע לאותה החברה צל"ש – היא הצליחה לעשות את מה שרבים נכשלו בו עד היום; להשאיר את טרטר ספיצ'לס לכמה רגעים אחרי שניגשה אליו וזרקה לו, "תעשה לי פגז תאורה!" ואז לברוח לפני שיענה לה בתגובה הולמת. בחור בקהל: "ניר טרטר, תעשה לי ילד!" טרטר: "תראה איך אתה נראה!" לא מעט אנשים טוענים שבשביל לאהוב את אינפקציה, צריך להיות "ילדים קטנים" או סתם בעלי חוש הומור רדוד מאוד. בפעם האחרונה שבדקתי, לא מצאתי שום פגמים בחוש ההומור שלי, אך ממרום שנותיי נדמה היה באמת שהייתי מבין המבוגרים שבקהל – מה שדי מאשר את התיאוריה הראשונה, ולפעמים אף בצדק. במשך כל ההופעה היו כמה נודניקים שניתקו שוב ושוב את הקלידים של ניר מהחשמל; בפעם הראשונה זה מצחיק, בפעם השנייה עוד מבליגים, אך כשזה קורה שוב ושוב, רוצים רק לצעוק להם שיתבגרו כבר. גם ניכר שהג'ינג'י עצמו היה מיואש מהסיפור ("אתה מוכן לא לגעת בחשמל? בפעם הבאה אני ארביץ לך. באמת, זה לא יפה. אני אהיה ברוגז") ואף דאג להעביר בעצמו את החיבורים לצד השני של הבמה. חוץ מזה שטרטר הוא טיפוס כשלעצמו – הג'ינג'י האולטימטיבי של הרוק הישראלי ("'ג'ינג'י טיפש' תקרא לסבתא שלך, יא מניאק!") - אינפקציה הם לא פחות מלהקת סופרגרופ, מוזיקאים מצויינים אחד-אחד (את גיא בן-שטרית הגיטריסט תוכלו למצוא – ביחד עם עומרי הנגבי המתופף – גם ב"אטליז", את גיא שמי "גיטריסט חרא" ב"דה גילרז", ירון שראל כחלק מלהקתה של סיון שביט וכו'). עד שניר טרטר לא פותח את הפה וצורח – ואלוהים ישמור, הבן-אדם יודע לצרוח! – אפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר בכל להקת רוק מן המניין; אך תראו לי עוד להקה שתקונן על עיר הבית שלה (פתח תקווה, כמובן) או תקדיש שיר אהבה נוגע ללב לשלי יחימוביץ'? "היי, בלי בדיחות שואה. יש פה יהודים!" הפעם, לא יכולתי לחשוב על מלווה טוב יותר מאשר חבר טוב אחר, שלא רק נהייה המלווה הקבוע שלי להופעות בזמן האחרון, אלא גם מחזיק בתואר הנשגב של "בעל הצחוק המתגלגל הטוב ביותר בעולם" מבחינתי. הכנתי את עצמי לשעתיים של צחוק, ואם אינפקציה לא יעשו את זה כמו שצריך הפעם, הייתי בטוחה שהוא יספק את הסחורה בעצמו. החגיגה מתחילה (ואיתה גם הפוגו) כשהלהקה עולה בדרמטיות לבמה, ניר – כהרגלו – מצוייד במשקפי שמש ואחר-כך מוסיף אקססוריז כגון עניבה אדומה שנזרקה לו מהקהל או טישירט לבנה בתור כפייה ("פיי, זה מסריח!", ואז הוא זורק אותה בחזרה לקהל). אחרי ברכות ואיחולים לבחור מהקהל שחגג יום הולדת ("מזל טוב, חיים. שתגדל להיות הומו קטן!") נכנסים לאטרף, והחבר שאיתי נכנס להתקפי צחוק בלתי נשלטים. כמו שצריך. מסקנות מהשטח? – גם בהופעה של מוניקה סקס לא תשמעו קריאות "יהלי סובול!" שכאלו; והפעם לא נצפו בקבוקים מעופפים ב"בקבוק עליי" שפתח את הסט (אלא רק באיחור של כמה שירים). מה שכן, נקלטו מספר לא מועט של בחורים שעלו על הבמה וקפצו חזרה אל תוך הקהל, במטרה לעשות crowd surfing – אך נחלו כישלון מר מאוד כששוב ושוב נפלו על הריצפה במקום זה... "לבן גוריון יש חור בראש חור בראש, חור בראש לבן גוריון יש חור בראש ולנו יש בתחת! לבן גוריון יש קדילאק..." הפעם גם חדר לטרטר איזה באג לראש – כנראה שפעת העופות – והוא נכנס לקריזת "שיר הציפורים", כששוב ושוב הוא מנגן אותו על הקלידים ואז בפזמון מצטרף לגיא שמי לסיבובי מעגלים יד ביד. זוג האוהבים, שרבו שוב ושוב במהלך ההופעה (הטריגר היה כאשר שמי קרא לשני "משעמם"), אך השלימו בדואט קורע לב בצורת "You Are So Beautiful" (ריי צ'ארלס) שפתח את ההדרן; ואם זה לא מספיק, הבית הראשון של "אם הדרך" הוחלף ב"הכוכבים דולקים על אש קטנה" של משינה. איזה בלאגן! כשהלהקה מנגנת את "Another Brick In The Wall" וטרטר מכריז, "פינק פלויד זו חרא להקה!", אני מתעצבנת ונשבעת שאני אישית אנקום בג'ינג'י על החוצפה שלו, ולא סתם – אלא אכתוב ביקורת זועמת וקוטלת על ההופעה (מואהאהאהאה...) – מי שמלכלך על פינק פלויד, יש לו עסק אישי איתי! אך הזעם מיד נעלם, ואני מוצאת את עצמי שוב מתרככת ומבליגה אפילו על זה. חלשת אופי שכמוני. ההופעה מסתיימת עם הגירסא ההזויה של אינפקציה ל"חלום מתוק" של מושיק עפיה – בתוספת כובע טורקי על הראש של ניר, איך לא. אנחנו יוצאים מהבארבי שבעי-רצון, עם חיוך רחב על הפנים, וזזים "הביתה לישון, כי עוד מעט כבר יום ראשון, צריך לחזור לעבודה". אז סך-הכל, כל "ההומור הרדוד", המילים שלא משאירות שום ספק בנוגע לילדות העשוקה של חברי הלהקה, הצהרות כגון "יש לי שנורקל וציידנית, עכשיו אני יכול לכבוש את העולם!" והסקס אפיל המטורף של טרטר (באמת כישרון מבוזבז) –– כן ירבו, ושימותו הקנאים; זה עושה לי שמח. על הכיפאק!
juggling guy
New member
"ולנו יש קדחת*"
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.