maxima ושמנה@
New member
../images/Emo57.gif סוף סוף בבית ../images/Emo178.gif ../images/Emo57.gif
וואווווווווווו כמה יש לי לספר לכם..... חזרנו אתמול בערב הביתה לאחר שסגרנו 3 שבועות של אישפוז קשים במיוחד.... אתחיל בתודה אישית לכל מי שטרח לבוא לבקר...להתקשר....לSMS.... להתעניין... תודה על השוקולדים...הבובות....הבלונים....הפירות...הדובונים...נעלי הצמר....המתנות...ה כ ל
אין לי מילים לומר כמה זה חשוב בדיוק ברגעים הקשים האלה..... אז חזרנו עם נכס חדש בביתנו...ושמה בישראל טל היא מקסימונת אמיתית....סובלת מאודדדדדדדדדד מאודדדדדדדדדדד מגזים (רק הגענו אתמול בערב ואולי אולי ישנתי חצי שעה.....קשה מאוד!!!!!!!!!! אבל מי מתלונן)... טוב....בקצרה סיפור ההריון (קצת לפני וקצת אחרי) .... (כל עוד אמא שלי מאכילה אותה עכשיו יש לי כמה דקות
) לאחר הלידה של דידוש...החלטנו שאנחנו רוצים עוד ילד/ה.... לצערי הרב בשנה וחצי חוויתי 3 הפלות רצופות....נפשית הייתי הרוסה...פיזית הרוסה טוטלית.... אבל כשחושבים על הנס הזה לא מרימים ידיים
לאחר שנקלטתי להריון עם טלטוש..... החל משבוע 5 (שזה ממש ממש התחלה) ביליתי פעם בשבוע בתל השומר במחלקה להריון בסיכון גבוה....שם בדקו והחליטו כל מיני החלטות (חלקן היו נכונות וחלקן לא!) במשך 8 חודשים....לאחר שהרופאים החליטו שיש לי קרישתיות יתר בדם וסכרת הריון קשה...התחלתי לקבל 8 זריקות אינסולין כל יום במהלך היום ועוד זריקה אחת לקרישתיות בדם כל יום ביומו בבוקר.... הריון קשה במיוחד.... 4 חודשים הייתי בשמירת הריון...מתחילת יוני....הלכתי לעבודה בהתנדבות פה ושם בשביל לעזור במשרד החדש שהייתי (לא נעים רק התחלתי לעבוד שם וכבר אני בהריון).... במהלך החגים...ראש השנה וסוכות (כשנעלמתי לכם קצת) הייתי מאושפזת שבוע וחצי בתה"ש...בגלל שהגוף פיתח אלרגיה לקלקסן (לזריקת היתר קרישתיות)...חלק מהרופאים פלטו אז שיתכן שלא הייתי צריכה לקחת...וחלק אמרו שבעצם הייתי חלק מניסוי מסויים (כל העניינים האלה עדיין בבדיקות)... והייתי בסכנת חיים או מוות שיתכן שבכל רגע יכול להיווצר קריש דם אצלי או אצל העובר ולהגיע למוח או לריאות ולהסתיים לא טוב.... נגמר האישפוז הזה והמשכנו הלאה... הרופאים החליטו שב 5 לחודש אני מתאשפזת לזירוז בשל כל הסיכונים הם לא מעוניינים לקחת שום סיכון.... הגענו לביה"ח תה"ש מאושרים וחוששים...... הכניסו אותנו לזירוז....(כואבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב) ו6 שעות בערך לאחר ההתחלה ירידות דופק לקטנה ואני איבדתי את ההכרה....תוך 5 דקות היינו בחדר ניתוחים....הרדמה מלאה.... פחדיםםםםםםם....דמעותתתתתתתתת.....פחדתי ממה שיהיה אחרי...חשבתי על זה כל כך הרבה ואכן...בדיוק מה שחשבתי קרה!!! נגמר הניתוח...הועברנו למחלקה....הילדה נולדה בדיוק ב 6/11/2007 בשעה 7:00 בבוקר במשקל 3070 גרם.....(פחות או יותר זו היתה הערכת המשקל).... אני את הילדה ראיתי רק ב 8 בערב (לא נותנים לרדת כל כך מהר לאחר ניתוח בהרדמה מלאה)... החלטתי שאני גיבורה וב 8 בערב ירדתי כמו גדולה בעזרת אחות...והתחלתי לצעוד למרות הכאבים כי כולם תמיד אמרו לי....את חייבת ללכת ללכת ללכת ללכתתתתתתתתתתתתתתת........ אז אם אומרים מי אני שלא אעשה זאת??? הכל היה טוב ויפה....יומיים וחצי לאחר הניתוח התחלתי פתאום להרגיש את שרירי הבטן (מזיזים אותם בניתוח) בחייםםםם לא חשבתי שזה יכול לכאוב כך....כאב אדיר.....בקושי אפשר לקום....לזוז...לישון (עד היום לא יודעת מה זה!) ובטח לא להשתין או לנגב את הת**
....אבל נותנים לזה את הזמן וגם זה לאט לאט משתפר....עם הימים.... הגיע היום ה 6 לניתוח....מורידים סיכות....ואופס....לצערי הרב ביותררררררררררררררררררררר הניתוח לא התאחה..... כולו פתוח.....גם ה
וגם אחותי שראו את החתך אמרו ראבק זה נורא! אפשר לקחת תינוק להכניס ולהוציא בלי לפתוח בכלל...ואכן הכאבים מאשרים את זה!!!!!!!!! וכך אני עם פצע פתוח....ומתחילה דלקת (זה היה ברור!!!!!!!!!!!) למזלי הרע גופי עמיד בפני אנטיביוטיקה אז צריך לתת לו להחלים לבד..... טיפולים של 3-4 פעמים ביום ניקוזים והחלפת תחבושות שכל פעם זה סיוט בפני עצמו.... ואז מחליטים לנתח שוב לפתוח ולנקז כמויות אדירות.....יושבים הרופאים ומחליטים...פותחים 3 פתחי ניקוז...וכך החיים ממשיכים שם כואבים....פיזית....כואבים נפשית....ונפשית כבר לא מסוגלת להיות שם...למרות שקיבלתי חדר לבד לבד...אחיות מקסימות שטיפלו בי...הילדה לצידי (לא מסוגלת אפילו להרים אותה בימים מסויימים) אבל כלום לא עוזר לנפש שרוצה להיות במקום אחר!!!!!!!!!!!! (שלא לדבר על הכאבים). נכון להיום....יקח לפצע להגליד אולי תוך חודשיים.....כל צעד או תזוזה אומרת את שלה....הכאבים איומים..... ממשיכה במעקב בתה"ש במרפאת הפצע...שם דואגים להחליט איך לטפל (מחר שם!!!
) מגיעה אלי הביתה אחות פעמיים ביום לעשות לי טיפולי פצע..... (זה לא מספיק אבל זה מה קופ"ח נותנים)..... מאחלת לי ולכולם רק בריאות ובשבילי שהסיוט הזה יגמר!
זהו סיפור חיי לאחרונה...מודה שהכל היה מלווה בהמון סבל...כאב...משהו שונה מהפעם הראשונה.... אבל כל אחד והצרות שלו. אומנם לא כתבתי בפורום שחור על גבי לבן שאני הרה....מסיבות מסויימות..... אך במפגש הפורום שנשאלתי אם אכן אני בהריון מעולם לא אמרתי לא ונהפוך הוא! עידכנתי תמיד את מי שהתעניין... תודה על התמיכה של חלק מהחברים כאן..... מי שלא החזרתי לו טלפון אני מתנצלת....היו רגעים וזמנים שלא יכולתי לדבר ולראות אף אחד.....זה לא אישית..... לנוני יקירתי..... למרות שדיברנו...מאחלת לך שפע של מזל טוב ואושר ונחת ותהנו מהבנות המדהימות
כרגע אני אצל הוריי לתקופה עד שאוכל לתפקד בעצמי ולחזור לחיי היום יום.....כשאחזור אעלה תמונות ... שוב פעם תודה תודה תודה (לא מציינת שמות בשביל לא לפספס אף אחד
)
ואין כמו להיות בבית... אוהבת שלכם מקסי
וואווווווווווו כמה יש לי לספר לכם..... חזרנו אתמול בערב הביתה לאחר שסגרנו 3 שבועות של אישפוז קשים במיוחד.... אתחיל בתודה אישית לכל מי שטרח לבוא לבקר...להתקשר....לSMS.... להתעניין... תודה על השוקולדים...הבובות....הבלונים....הפירות...הדובונים...נעלי הצמר....המתנות...ה כ ל
