../images/Emo58.gif"האשה השניה","החידה השישית"
1. די התאכזבתי מהספר, ציפיתי להמשכיות מהספר הקודם עם הרומן היפה שהיה לו עם האמא שפנתה אליו, ההתעלמות מזה היא חלק מרכזי בתחושה שלי שהספר קצת שטחי, וסיבה נוספת לכך היא שלא התברר שום קשר בין שתי העלילות המרכזיות. 2. מה שכן אהבתי זה שאלמנט האנדרדוג/אנטי-גיבור בדמות של ג'וש הודגש כאן אפילו יותר מבעבר. זה בלט לכל אורך הספר, והעובדה שבסוף הוא התחיל יחסים עם אקס-פרוצה ממש סימלה את זה. 3. ההומור בספר היה בעיני אלמנט מוצלח נוסף שאפילו השתבח מהספרים הקודמים. מאוד דומה לסגנון של הטורים. 4. הרעיון (בדיוני לחלוטין?) לעלילה שמשלבת פשע ופיגועים על רקע מדיני, הוא מוצלח ומשקף את ההתבוננות האקטואלית המפותחת של יאיר. זה מה שנקרא "לקרוא את המפה" שהפכה את רוזנשטיין לכוכב תקשורת. 5. הסוף הרע בסיפור מהווה מעין מסר של קונפורמיזם. לא חדש שליאיר יש את היכולת המופלאה להפוך את הקונפורמיסטי לחינני..
1. די התאכזבתי מהספר, ציפיתי להמשכיות מהספר הקודם עם הרומן היפה שהיה לו עם האמא שפנתה אליו, ההתעלמות מזה היא חלק מרכזי בתחושה שלי שהספר קצת שטחי, וסיבה נוספת לכך היא שלא התברר שום קשר בין שתי העלילות המרכזיות. 2. מה שכן אהבתי זה שאלמנט האנדרדוג/אנטי-גיבור בדמות של ג'וש הודגש כאן אפילו יותר מבעבר. זה בלט לכל אורך הספר, והעובדה שבסוף הוא התחיל יחסים עם אקס-פרוצה ממש סימלה את זה. 3. ההומור בספר היה בעיני אלמנט מוצלח נוסף שאפילו השתבח מהספרים הקודמים. מאוד דומה לסגנון של הטורים. 4. הרעיון (בדיוני לחלוטין?) לעלילה שמשלבת פשע ופיגועים על רקע מדיני, הוא מוצלח ומשקף את ההתבוננות האקטואלית המפותחת של יאיר. זה מה שנקרא "לקרוא את המפה" שהפכה את רוזנשטיין לכוכב תקשורת. 5. הסוף הרע בסיפור מהווה מעין מסר של קונפורמיזם. לא חדש שליאיר יש את היכולת המופלאה להפוך את הקונפורמיסטי לחינני..
