../images/Emo58.gifכל האמת ורק האמת../images/Emo58.gif
...אודות האמת ...מתוך סיפורי מסעותיו של נוירון. פרק I : חופש הבחירה פרולוג בראשית ...טוב נו, אני לא אהיה כל-כך דרמטי- לפני שנים רבות מאוד, קרוב לפני השטח של שלולית מים מאוד מאוד גדולה, חי לו יצור חד-תאי שהיווה את פאר היצירה של הטבע באותה נקודת זמן. בשונה מעמיתיו שהיו נתונים לחסדי הסביבה והיו נכחדים בכל פעם שמידת המליחות בחלקת השלולית בה הם חיים הייתה משתנה, ידידינו הקטן ידע לנוע אל אותן נקודות בשלולית בהן המליחות לא הייתה הרסנית עבורו. צופה נאיבי עשוי היה לחשוד שלאותו ברנש קטן יש מידה של תבונה: כי הרי הוא מבחין בין טוב ורע. הוא יודע להימנע ממה שרע עבורו ולהסתתר במחוזות שהמליחות בהם נעימה לו... ...הוא חושב ואז הוא בוחר! יש לו את האפשרות לבחור בין מוות וחיים והוא בוחר בחיים! אך המציאות הייתה פשוטה יותר- אותו יצור חד-תאי היה לא יותר מאשר תוצר מיקרי, של הטבע. תא ככל התאים עם טוויסט קטן כך שכל יחודו הוא בממברנה שהייתה מעט שונה כך שהיא נדחית ממים מליחים למים מליחים פחות. לאותו יצור חד-תאי לא הייתה ממש אפשרות לבחור- הוא פשוט נולד לעולם עם תכונות פיסיקליות נתונות וכל שנותר לו לעשות בהמשך חייו זה להיות נתון למניפולציות של סביבה משתנה. נעמה התעוררה בבהלה. היא הביטה על השעון שהראה את השעה 01:01. זה הלילה השלישי ברציפות שהיא נרדמת על מחברות הקורס "האבולוציה של יצורים חד-תאיים" אותו היא לקחה כקורס בחירה במסגרת לימודי התואר הראשון שלה לביולוגיה. היא נרשמה לקורס רק בגלל שההרשמה לקורס בחירה אחר אותו היא העדיפה, "התפתחות מערכת העצבים בפרימאטים", נסגרה עוד טרם הספיקה להירשם אליו. זה הסמסטר האחרון שלה בתואר והיא צריכה לתת דחיפה אחרונה בכדי לשפר את סיכויי הקבלה שלה לתואר השני. נותרו לה רק עוד יומיים עד המבחן בקורס והמלאכה עדיין רבה. בקושי רב, לאחר עצירה קצרה בשירותים, נעמה גררה עצמה למיטה. היא הרגישה אומללה עם אופן התנהלות המחצית השניה של שנות העשרים לחייה, ולא סבלה את העובדה שהלימודים החלו במהלך החודשים האחרונים להשתלט אפילו על חלומותיה. נעמה עצמה עיניים ונרדמה מיד... ...נעמה התעוררה לקול צלצול הטלפון. זה היה הבוקר שלמחרת יום המבחן, ונעמה סיננה קללה על כך שגם כעת, כשאין לה מחויבויות אקדמיות, היא לא מצליחה לזכות ב"שינת היופי" שלה. נעמה הרימה את השפופרת "מי זה?" היא שאלה בקול חצי רדום. "זה השטן" השיב הקול מהצד השני של הקו. "מי? מי?!" הגיבה נעמה בבלבול. "השטן! השטן! , la-Diablo, the Satan ...השטן ב"ה" הידיעה... למה לעזאזל אתם תמיד עושים את זה קשה" השיב בחוסר סבלנות הקול מעברו השני של הקו. "תקשיב ערן, כבר הסברתי לך שלא יהיה כלום בינינו, אז תפסיק לנדנד!" השיבה נעמה בכעס ועמדה לנתק. "ערן???" שאל הקול מעברו השני של הקו. "כן! כן! ערן ברקוביץ' ...נו באמת אתה חשבת שאני לא אזהה" ענתה נעמה ברוגז. "ערן ברקוביץ'? מוזר..." השיב הקול "הוא אפילו לא מופיע אצלי ברשומות אבל אני אדאג לתקן את זה. בכל אופן לעניינינו יקירתי, את נבחרת על ידי היועצים שלי בכדי למלא איזו משימה. בימים הקרובים אני אשלח אליך את אחד הנציגים שלי שינחה אותך. בחור שאני די מחבב, אומנם לא ממושמע במיוחד אבל עבור השכר המתאים הוא ממלא כל משימה. קוראים לו נוירון, ולא יהיה לך קשה לזהות אותו כשהוא יופיע מולך, הוא חדש כאן ועדיין מתלהב מאמצעי הפירוטכניקה שיש לנו בארסנל". השיחה נותקה. נעמה נותרה מבולבלת רק לדקה קצרה אך מיד חזרה לשגרת היום. כבר למחרת אותו יום, בשעות הערב המאוחרות, עבדכם הנאמן נוירון התייצב למשימתו בדירתה הקטנה של נעמה שבשיכון בבלי בואך צפון תל-אביב. בחרתי בעיתוי בו ידעתי שנעמה תהיה נוכחת אך ששותפתה לדירה תיעדר. הכניסה שלי לדירתה של נעמה הייתה לא דרמטית במיוחד אך כזו שנחשבת במקומותינו לאפקטיבית- הופעה פתאומית מתוך פיצוץ קטן. קצת אש, קצת עשן, קצת רעש ...שום דבר מיוחד אבל עדיין- קלאסיקה. הופעתי ישירות לתוך הסלון בו נעמה ישבה וצפתה בתוכנית על המפץ הגדול בערוץ דיסקברי. הפירוטכניקה שלי נתגמדה ביחס לאפקטים שהופיע על מרקע הטלביזיה, אך בכל זאת נעמה הסבה את ראשה לכיווני ורצה בבהלה לכבות את הוילון שבער מאחורי. התבוננתי משועשע בנעמה כשהיא מנסה לכבות את הוילון ושוב הרהרתי לעצמי אם כניסה שכזו היא המתאימה ביותר כשמדובר בדירות מגורים צפופות... ...הוילון התכלה ונעמה סוף סוף התפנתה אלי. "מי אתה?! מה אתה עושה כאן?! איך נכנסת לכאן?!" שאלה נעמה כשהיא נרגשת ומבולבלת. "אני נוירון, אני כאן בשליחות להנחות אותך כפי שכבר היו צריכים להבהיר לך ...ואיך נכנסתי לכאן? את רוצה להגיד לי שפספסת את זה?! שאני אעשה את זה שוב?" נעמה רצה לכיוון הטלפון וחייגה 100 למשטרה. המוקדנית ענתה לה "משטרת ישראל שלום, כאן דיקלה . האם נוכל לעניין אותך במבצע החדש שלנו- אם את מזמינה ניידת משפחתית ובקבוק קולה אנחנו שולחים לך גם חבלן וגלידה של "האגן-דאז" בחינם..." הפרעתי לשיחה ואמרתי לנעמה "תמסרי ד"ש לדיקלה" . נעמה התבוננה מופתעת, ניתקה את הטלפון ושאלה "איך ידעת שלמוקדנית קוראים..." "תשמעי, אומנם מהמקום ממנו אני בא אנחנו לא בוחנים לב וכליות, אבל כשזה מגיע לציטוט לטלפונים..." אמרתי כשאני מחייך. "בואי נעשה את זה קצר" אמרתי לנעמה "המשימה שלי כאן היא די פשוטה. אנחנו מנסים כעת לאתר מספר אנשים מתאימים, לשכנע אותם להבין שהם רק בובות אימפוטנטיות במשחק שהם לא מסוגלים להבין ולהסתייע בהם בכדי להעביר הלאה את זו הבשורה ...התקווה היא שנצליח לעורר מרד שישנה סדרי עולם". "נו באמת!" ענתה נעמה תוך שהיא שומטת מידיה פיסת וילון חרוכה "מה אתה מנסה לעשות? למכור לי כרטיסים לסרט מאטריקס? אתה כאילו מתכוון לשכנע אותי שאני בעצם חייה מציאות אחרת בתוך עולם וירטואלי? ...נו בחייך!" היא המשיכה בנימת זלזול. "לא, לא ממש, אני לא מתכוון לזה שאת חייה בעולם וירטואלי" עניתי "...טוב נו, אולי רק באותם הפעמים שאת מתחברת מאוחר בלילה לצ'אטים ומזהה את עצמך כ"סוזי מלכת ערב" ...אבל לא זה העניין. הכוונה שלי היא שהעולם, אותה ממשות פיסית אותה את חווה בכל יום, תוכנן על ידי אלוהים כך שאין לך בעצם שום אפשרות של ממש לבחור..." נעמה קטעה אותי: "אני לא תורמת כסף לאף אחד ובטח שלא לתנועה של תמהונים חצופים שמנסים להקים איזו כת חדשה!". "לעזאזל, זה הולך להיות קשה" הרהרתי לעצמי. "מה דעתך שאסדר לך פגישה עם הבוס עצמו? אני בטוח שהפגישה איתו תאפשר לך להעריך את היכולות שלנו ואת כנות כוונותינו. השטן הוא אומנם בחור מאוד עסוק אבל הוא גם יודע ליהנות מדי פעם ממגע בלתי אמצעי עם בני אנוש" הצעתי לנעמה. נעמה התבוננה בי ממושכות במבט מלא ספק ואז היא פנתה אלי ואמרה "נו מילא, שיהיה... אני צריכה ללבוש משהו מיוחד?" "הבוס היה מעדיף אותך לא לבושה בכלל" מלמלתי בשקט. "מה אמרת?" שאלה נעמה. "תלבשי משהו קל ונוח, חם שם" השבתי. "אני מקווה שיש לך דרך יותר אלגנטית להגיע לשם מאשר זו שהגעת אלי" אמרה נעמה "אחרת אין סיכוי שאני מצטרפת אליך". "הדרכים האחרות עשויות לקחת לא מעט זמן" הסברתי... ...נעמה התעקשה. המשך יופיע מיד
...אודות האמת ...מתוך סיפורי מסעותיו של נוירון. פרק I : חופש הבחירה פרולוג בראשית ...טוב נו, אני לא אהיה כל-כך דרמטי- לפני שנים רבות מאוד, קרוב לפני השטח של שלולית מים מאוד מאוד גדולה, חי לו יצור חד-תאי שהיווה את פאר היצירה של הטבע באותה נקודת זמן. בשונה מעמיתיו שהיו נתונים לחסדי הסביבה והיו נכחדים בכל פעם שמידת המליחות בחלקת השלולית בה הם חיים הייתה משתנה, ידידינו הקטן ידע לנוע אל אותן נקודות בשלולית בהן המליחות לא הייתה הרסנית עבורו. צופה נאיבי עשוי היה לחשוד שלאותו ברנש קטן יש מידה של תבונה: כי הרי הוא מבחין בין טוב ורע. הוא יודע להימנע ממה שרע עבורו ולהסתתר במחוזות שהמליחות בהם נעימה לו... ...הוא חושב ואז הוא בוחר! יש לו את האפשרות לבחור בין מוות וחיים והוא בוחר בחיים! אך המציאות הייתה פשוטה יותר- אותו יצור חד-תאי היה לא יותר מאשר תוצר מיקרי, של הטבע. תא ככל התאים עם טוויסט קטן כך שכל יחודו הוא בממברנה שהייתה מעט שונה כך שהיא נדחית ממים מליחים למים מליחים פחות. לאותו יצור חד-תאי לא הייתה ממש אפשרות לבחור- הוא פשוט נולד לעולם עם תכונות פיסיקליות נתונות וכל שנותר לו לעשות בהמשך חייו זה להיות נתון למניפולציות של סביבה משתנה. נעמה התעוררה בבהלה. היא הביטה על השעון שהראה את השעה 01:01. זה הלילה השלישי ברציפות שהיא נרדמת על מחברות הקורס "האבולוציה של יצורים חד-תאיים" אותו היא לקחה כקורס בחירה במסגרת לימודי התואר הראשון שלה לביולוגיה. היא נרשמה לקורס רק בגלל שההרשמה לקורס בחירה אחר אותו היא העדיפה, "התפתחות מערכת העצבים בפרימאטים", נסגרה עוד טרם הספיקה להירשם אליו. זה הסמסטר האחרון שלה בתואר והיא צריכה לתת דחיפה אחרונה בכדי לשפר את סיכויי הקבלה שלה לתואר השני. נותרו לה רק עוד יומיים עד המבחן בקורס והמלאכה עדיין רבה. בקושי רב, לאחר עצירה קצרה בשירותים, נעמה גררה עצמה למיטה. היא הרגישה אומללה עם אופן התנהלות המחצית השניה של שנות העשרים לחייה, ולא סבלה את העובדה שהלימודים החלו במהלך החודשים האחרונים להשתלט אפילו על חלומותיה. נעמה עצמה עיניים ונרדמה מיד... ...נעמה התעוררה לקול צלצול הטלפון. זה היה הבוקר שלמחרת יום המבחן, ונעמה סיננה קללה על כך שגם כעת, כשאין לה מחויבויות אקדמיות, היא לא מצליחה לזכות ב"שינת היופי" שלה. נעמה הרימה את השפופרת "מי זה?" היא שאלה בקול חצי רדום. "זה השטן" השיב הקול מהצד השני של הקו. "מי? מי?!" הגיבה נעמה בבלבול. "השטן! השטן! , la-Diablo, the Satan ...השטן ב"ה" הידיעה... למה לעזאזל אתם תמיד עושים את זה קשה" השיב בחוסר סבלנות הקול מעברו השני של הקו. "תקשיב ערן, כבר הסברתי לך שלא יהיה כלום בינינו, אז תפסיק לנדנד!" השיבה נעמה בכעס ועמדה לנתק. "ערן???" שאל הקול מעברו השני של הקו. "כן! כן! ערן ברקוביץ' ...נו באמת אתה חשבת שאני לא אזהה" ענתה נעמה ברוגז. "ערן ברקוביץ'? מוזר..." השיב הקול "הוא אפילו לא מופיע אצלי ברשומות אבל אני אדאג לתקן את זה. בכל אופן לעניינינו יקירתי, את נבחרת על ידי היועצים שלי בכדי למלא איזו משימה. בימים הקרובים אני אשלח אליך את אחד הנציגים שלי שינחה אותך. בחור שאני די מחבב, אומנם לא ממושמע במיוחד אבל עבור השכר המתאים הוא ממלא כל משימה. קוראים לו נוירון, ולא יהיה לך קשה לזהות אותו כשהוא יופיע מולך, הוא חדש כאן ועדיין מתלהב מאמצעי הפירוטכניקה שיש לנו בארסנל". השיחה נותקה. נעמה נותרה מבולבלת רק לדקה קצרה אך מיד חזרה לשגרת היום. כבר למחרת אותו יום, בשעות הערב המאוחרות, עבדכם הנאמן נוירון התייצב למשימתו בדירתה הקטנה של נעמה שבשיכון בבלי בואך צפון תל-אביב. בחרתי בעיתוי בו ידעתי שנעמה תהיה נוכחת אך ששותפתה לדירה תיעדר. הכניסה שלי לדירתה של נעמה הייתה לא דרמטית במיוחד אך כזו שנחשבת במקומותינו לאפקטיבית- הופעה פתאומית מתוך פיצוץ קטן. קצת אש, קצת עשן, קצת רעש ...שום דבר מיוחד אבל עדיין- קלאסיקה. הופעתי ישירות לתוך הסלון בו נעמה ישבה וצפתה בתוכנית על המפץ הגדול בערוץ דיסקברי. הפירוטכניקה שלי נתגמדה ביחס לאפקטים שהופיע על מרקע הטלביזיה, אך בכל זאת נעמה הסבה את ראשה לכיווני ורצה בבהלה לכבות את הוילון שבער מאחורי. התבוננתי משועשע בנעמה כשהיא מנסה לכבות את הוילון ושוב הרהרתי לעצמי אם כניסה שכזו היא המתאימה ביותר כשמדובר בדירות מגורים צפופות... ...הוילון התכלה ונעמה סוף סוף התפנתה אלי. "מי אתה?! מה אתה עושה כאן?! איך נכנסת לכאן?!" שאלה נעמה כשהיא נרגשת ומבולבלת. "אני נוירון, אני כאן בשליחות להנחות אותך כפי שכבר היו צריכים להבהיר לך ...ואיך נכנסתי לכאן? את רוצה להגיד לי שפספסת את זה?! שאני אעשה את זה שוב?" נעמה רצה לכיוון הטלפון וחייגה 100 למשטרה. המוקדנית ענתה לה "משטרת ישראל שלום, כאן דיקלה . האם נוכל לעניין אותך במבצע החדש שלנו- אם את מזמינה ניידת משפחתית ובקבוק קולה אנחנו שולחים לך גם חבלן וגלידה של "האגן-דאז" בחינם..." הפרעתי לשיחה ואמרתי לנעמה "תמסרי ד"ש לדיקלה" . נעמה התבוננה מופתעת, ניתקה את הטלפון ושאלה "איך ידעת שלמוקדנית קוראים..." "תשמעי, אומנם מהמקום ממנו אני בא אנחנו לא בוחנים לב וכליות, אבל כשזה מגיע לציטוט לטלפונים..." אמרתי כשאני מחייך. "בואי נעשה את זה קצר" אמרתי לנעמה "המשימה שלי כאן היא די פשוטה. אנחנו מנסים כעת לאתר מספר אנשים מתאימים, לשכנע אותם להבין שהם רק בובות אימפוטנטיות במשחק שהם לא מסוגלים להבין ולהסתייע בהם בכדי להעביר הלאה את זו הבשורה ...התקווה היא שנצליח לעורר מרד שישנה סדרי עולם". "נו באמת!" ענתה נעמה תוך שהיא שומטת מידיה פיסת וילון חרוכה "מה אתה מנסה לעשות? למכור לי כרטיסים לסרט מאטריקס? אתה כאילו מתכוון לשכנע אותי שאני בעצם חייה מציאות אחרת בתוך עולם וירטואלי? ...נו בחייך!" היא המשיכה בנימת זלזול. "לא, לא ממש, אני לא מתכוון לזה שאת חייה בעולם וירטואלי" עניתי "...טוב נו, אולי רק באותם הפעמים שאת מתחברת מאוחר בלילה לצ'אטים ומזהה את עצמך כ"סוזי מלכת ערב" ...אבל לא זה העניין. הכוונה שלי היא שהעולם, אותה ממשות פיסית אותה את חווה בכל יום, תוכנן על ידי אלוהים כך שאין לך בעצם שום אפשרות של ממש לבחור..." נעמה קטעה אותי: "אני לא תורמת כסף לאף אחד ובטח שלא לתנועה של תמהונים חצופים שמנסים להקים איזו כת חדשה!". "לעזאזל, זה הולך להיות קשה" הרהרתי לעצמי. "מה דעתך שאסדר לך פגישה עם הבוס עצמו? אני בטוח שהפגישה איתו תאפשר לך להעריך את היכולות שלנו ואת כנות כוונותינו. השטן הוא אומנם בחור מאוד עסוק אבל הוא גם יודע ליהנות מדי פעם ממגע בלתי אמצעי עם בני אנוש" הצעתי לנעמה. נעמה התבוננה בי ממושכות במבט מלא ספק ואז היא פנתה אלי ואמרה "נו מילא, שיהיה... אני צריכה ללבוש משהו מיוחד?" "הבוס היה מעדיף אותך לא לבושה בכלל" מלמלתי בשקט. "מה אמרת?" שאלה נעמה. "תלבשי משהו קל ונוח, חם שם" השבתי. "אני מקווה שיש לך דרך יותר אלגנטית להגיע לשם מאשר זו שהגעת אלי" אמרה נעמה "אחרת אין סיכוי שאני מצטרפת אליך". "הדרכים האחרות עשויות לקחת לא מעט זמן" הסברתי... ...נעמה התעקשה. המשך יופיע מיד
