צחוק בלתי מובן

[נונינה1]

טיפולים סנסורים הם טיפולים העובדים

על המערכת החושית ותמיכה בתהליך יכולת הויסות. קודם כל כמובן מרפאות בעיסוק, אבל גם שיטת אלבאום וורדי וגם הידרותרפיה, וכל מיני סוגים אחרים הקיימים

 

[ניבית2]

../images/Emo6.gifצחוק בלתי מובן

לתלמה,תודה רבה על תשובתך עזרת לי. יש לי שאלה לכל מי שיכול לתת מענה מקצועי. בני בן 6,מדבר, חכם, יוצר קשר עין קצר, קשוב, "תחמן לא קטן", יודע את כל האותיות, מספרים, מדקלם סיפורים בע"פ, זוכר המון מילים מאויתות בע"פ, זכרון מרחבי וחזותי מדהים (מה שהיה לפני שנה ועוד אחורה) ועוד הרבה דברים מדהימים, אז לא אלאה אתכם. קיימות 2 בעיות שהן די חזרתיות ולא עוברות לגמרי. 1. עניין של ציחקוקים ממש מיותרים, מה שעשיתי בנדון לא עזר, ואני לא מצליחה להתגבר על זה וזה די "מוציא אותך מהכלים", אני לא אוסרת עליו לצחוק, אני שואלת מה מצחיק אותך ? או תספר לאמא, אמא גם רוצה לצחוק, רק שמצחיק אז צוחקים ואני מדגדגת אותו... כל זה לא עובד ועדיין הילד צוחק ללא סיבה הנראית לעין. מה עושים בכדי לווסת את הצחוק ? 2. כפות רגלים, "מאוד מעניינות אותו" גם בלדבר על זה אין ספור פעמים (כמו לנגוע ברגליים של אבא...) וגם אם אפשר לגעת בהן ולחוש אותן מה טוב...(אם אני אשב בלי גרבים או נעלים ישר זה ימשוך את תשומת ליבו והוא חייב לנגוע בהן...). אלתרתי הרבה דברים במקום, כמו לנגוע לדובי ברגלים או לבובה, אני לא אוסרת עליו לנגוע, אני מחפשת תחליפים נורמאליים, או שאני אומרת זה לא נעים זה מלוכלך, או שאני אומרת כל אחד נוגע ברגלים שלו. הבעיות האלה די מטרידות אותי ואני די נואשת איך אני יכולה לפתור אותם. גם בגן יודעים על זה ומנסים למצוא דרך איך לווסת את התופעות הנ"ל. אני מקבלת הדרכה בגן, מעשירה את הידע שלי כמה שיותר ועוד לא מצאתי מענה שיכול לעזור ולו במעט. ברצוני לציין שבני היה קטן יותר הבעיה היתה יותר חריפה, עכשיו הוא התמתן יותר אבל עדיין קיימות הבעיות הנ"ל. אודה על תשובתכם, בהקדם.

 

[דורי 7]

לגבי הצחוק...

גם אצלנו זה קיים.. ואני פשוט כל פעם מתחקרת אותו על מה הוא צוחק, ועכשיו (זה לקח הרבה זמן) כשהוא מתחיל לצחוק הוא רץ אלי ומספר אני צוחק כי... נראה לי שהמודעות מאזנת את הצחוק וזה נראה פחות לא שייך. מה שבטוח הצחוק הוא לא סתם , אלא באמת משהו מצחיק שהם נזכרים בו, וצריך לנסות לגרום לכך שישתפו אותנו.

 

[ניבית2]

צחוק צחוק...../images/Emo13.gif

דורי שלום, תודה רבה על העצה והיחס. לא תמיד אפשר להוציא מהם מידע ואינפורמציה, הם מפנימים ומפנימים ואז הם מוציאים את זה בבת-אחת בזמן לא רצוי ובאופן מפתיע.אני ממשיכה לתחקר כל הזמן בתקווה שאצליח לדלות פרטים. הזמן יעשה את שלו. בנתיים להתראות.

 

[נונינה1]

לגבי משיכה לגעת..................

גם לבן שלי יש משיכה מאוד חזקה, לא לכפות רגליים - אבל זה לא מה שמשנה. אנחנו עובדים גם דרך המודעות וגם בריפוי בעיסוק וטיפולים סנסורים דומים על מערכת הוייסות. זה תהליך מאוד ארוך של למידה ושליטה בדחף שלדעתי נוצר בגיל מאוד צעיר כאשר רוב הגירויים לא נעימים להם ומשום מה גירוי מסויים כן ואז נוצר אצלם דחף סנסורי מאוד חזק לגירוי הספציפי הזה. העם ההתפתחות של יכולת הויסות הסנסורי מחד והבנת חוקי התנהגות חברתית ושליטה מאידך התופעה מתמתנת. תמיד לדעתי תהיה משיכה מסויימת, וברגעי לחץ יותר מאשר בדרך כלל אבל יש שיפור עם הזמן. אז יש תקוה אבל צריך גם הרבה סבלנות כי בנית יכולת הויסות היא תהליך ארוך מאוד. הבן שלי כבר בן שבע ורק בשנה האחרונה החתחיל לשלוט בעצמו בנושא.

 

[ניבית2]

עניין הנגיעות הלא רצויות...../images/Emo31.gif

נוניה1 היי, נעים לי מאוד ותודה על התשובה. אם אפשר רק לדעת איזה דחף היה לבן שלך ולמה ? ואיך פעלת ברגע שהילד נדחף לגירוי הספציפי? (איזה תחליפים לקחת) מאוד אודה על תשובה (מה שאני עושה, לא עזר עדיין...) תודה.

 

[נונינה1]

אז ככה.....

הבן שלי מאוד אוהב לגעת בעור חשוף באזור הצואר של בנות. הוא היה ממש שולח ידים לילדות בגן, וגם אומר שהוא אוהב מאוד שהן באות בחולצה בלי שרוולים וכתפיות (סטרפלס....). אני חושבת שמעבר לצורך הסנסורי גם היה שם איזשהוא תחליף לתקשורת, כי הוא מאוד רצה קשר עם הבנות אבל האיך היה עדיין מאוד קשה. היום שנתיים אחרי, הוא כמעט ולא שולח ידיים. הוא תמיד יצין אם באה היום משהי עם חולצה בלי כתפיות לכיתה, והצורך הסנסורי לדעתי עדיין קיים ברמה כלשהיא אבל חלשה יותר והוא מצליח להתגבר על הדחף כי הוא גם יודע שלא נוגעים באחרים סתם, ואם רוצים לנגוע אפשר לשאול אם הילדה רוצה לתת ידיים או חיבוק - ניסינו להעביר אותו למגעים לגיטימיים וסבירים בין ילדים. לפעמים הוא גם מוצא "עקיפות" כדי ליצור מגע, הוא נדחף על משהי כאילו במקרה, זה מראה שעדיין יש צורך אבל יש הבנה מאוד טובה על מה מקובל ומה לא.