../images/Emo6.gif../images/Emo13.gif../images/Emo4.gif../images/Emo10.gif../images/Emo7.gif../images/Emo123.gif../images/Emo46.gif

אתם יודעים מה אני הכי לא מבינה/לא מצליחה להתמודד? השינוי במצבי הרוח... מצחוק אני עוברת לעצב ובכי ואז אני מעוצבנת ואז כועסת ואז חוזר חלילה ולאו דווקא בסדר זה... זה כל כך מטריף! שיואוווווווו... בעעעע... לפעמים אני מצליחה באופן זה או אחר להתמודד, לעבור את זה, אבל זה כל כך מעייף ומעצבן... וברב הפעמים אני לא מצליחה, לא יודעת מה לעשות... נמאס... אוף...
נ.ב לתשומת לב הקוראים/ות, לא חובה להתייחס או להגיב... התגובה היא על אחריות הכותב/ת... בכתיבת תגובה את/ה נכנס/ת לאיזור בלתי ידוע, מסוכן ומפחיד... ראו הוזהרתם!
 
ומה בכל זאת מאחורי השינויים האלה?

על מה כועסת? על מה צוחקת? הרי את בטח מגיבה למשהו. משהו זורק אותך למצבים האלה, זה לא בהכרח בא לחלוטין מבפנים.
 
הממממ...

נדמה לי שזה באמת לא בא לחלוטין מבפנים... הרי לצערי או למזלי אני לא חיה בבועה... העולם ממשיך להסתובב ולחיות ואני מגיבה לגירויים מבחוץ... אם זה העבודה, הלימודים, החברים, המשפחה... אבל כשהכל עולה על הכל והאנדרלמוסיה חוגגת, השדים מתפרעים...
 
אם את רוצה

דברי על מה מביא אותך למצבים האלה, זה יכול לעזור. את כמובן לא חייבת.
 

moonlight

New member
מאד מוכר

ומתברר שהסימפטום הזה הוא נחלתם של רבים מחברי הקהילה הזאת.... נכון. זה מטריף. זה מעייף. זה מעצבן.... אצלי זה התאזן אחרי שהנחתי לזה לקרות. הפסקתי לפחד ולהתבאס מהנדנדות האלו. פשוט לקבל שזו אני. גם עם האפס אנד דאונס האלו. זה לא ביום אחד קורה, זהו תהליך מאד ארוך, ורצוי מאד שילווה בעזרה מקצועית, לדעתי, אבל זה בהחלט משתפר עם הזמן. בהצלחה....
 
למעלה