על "שבירת" / "גניבת" קצב:
אני לא איש זירה ולכן אני מקווה שהבנתי נכון את מה שכתבתם וההתייחסות שלי תהיה לעניין... שינוי קצב בתירגול: בין אם בעבודה מובנית, חפשית למחצה או חפשית לגמרי (יענו קרבות) היא הכרחית עמ' לנצח עימות כנגד יריב טוב: ישנה התייחסות לחלל (קרי זירת ההתרחשות) בשני מונחים: 1. מרחק: היכן נמצא היריב בכל רגע נתון 2. זמן: כמה זמן ייקח ליריב להגיע אלי מהיכן שהוא נמצא ו/או כמה זמן ייקח לי להגיע אליו... לוחם טוב יודע לסנטז בין חלל וזמן, במציאות של רחוב ובזירה: ברחוב - לרוב, הוא מגיב להתקפה של יריבו. לפיכך מוכתב לו (בדר"כ - לא תמיד) החלל הפיזי. על זה קשה שתהיה שליטה. מה כן עומד לרשותו ביתר קלות
שליטה במימד הזמן: לוחם טוב ידע לחשב במהירות את קצב התקדמות / ההתקפה של יריבו ויוכל לשבש את מהלכיו ע"י סדרות שונות של פעולות: מאקט של הגנה / התקפת נגד ועד לתנועה נ-ט-ו של עבודת גוף ורגליים - ובדר"כ שילוב בניהם... כיצד בונים את היכולת לגנוב / לשבור את קצב היריב
קרבות מלמדים את זה, בזאת אין ספק. דרך נוספת היא להדגיש במסגרת עבודה בזוגות את הצורך להפתיע את בן הזוג: לא להזין אותו פעם אחר פעם כמו אוטומאט באותו הטווח ובאותה המירות... לג'עג'ע אותו קצת
... כמו כן: על בן הזוג המתורגל (המותקף) להיות יצירתי (כל עוד זה אינו פוגע במהות התרגיל) ולהחליף ידיים וצדדים... לנסות להגיב להתקפה קצת לפני שהיא מתרחשת ע"י כניסה מפתיעה, או לחילופין - להגיב דווקא תוך כדי נסיגה / חמיקה ולא בהכרח תגובה רק אחרי שיצא מטווח הסכנה...