[תמר999]

../images/Emo60.gif

אז זהו תפסתי אומץ.הבטחתי לספר אז ככה לפני 3 שנים בערך נאנסתי בבית.חבר של בעלי. בגלל האונס לא תיפקדתי ובנוסף לכך בעלי בחר לא לתמוך בי.האשים אותי במה שקרה.אלא שלא הסתפק בהאשמות מילוליות.ניסה בכל דרך לפגוע גם פיזית וגם נפשית. הייתי חזקה-משפט,טיפולים,התמודדות עם הבעל וכל מה שאפשר כדי לחזור לחיים. וכל זה בעזרתם של חברים בלבד ובמיוחד אחד.באמת אני חייבת לו הרבה תודה. אלא שמסיבותיו הוא בחר אותו חבר,יום אחד,להפנות עורף פתאום הכל נראה לו דמיוני. "רחמנות עליך! את כנראה סכיזופרנית אומללה שזקוקה לפסיכיאטר שיוציא אותך מהשקרים והטלנובלות הדמיוניות שלך"-זה מה שאמר לי ופתאום לא הייתי כל כך חזקה.איך אפשר להתמודד עם סטירה כזו?עדיין לא החלמתי מהסטירה הקודמת. אז מה עושים?איך מתמודדים?

 

[צוות מקום]

תמר יקרה

נראה לי שחייך שעליהם סיפרת עד כה מאוד מהווים את העדות הטובה ביותר ליכולת שלך להתמודד. את באה למשל לכאן, מספרת כדי לקבל תמיכה, כי את יודעת שהוא עשה לך עוול. עכשיו, ההתנהגות שלו מצטרפת לשאר מעשי המעילה באמון שאותם חווית. הנפש מוצאת דרכים לשרוד, את תראי שדברים יעברו עיבוד ויכאיבו פחות עם הזמן. בינתיים, דברי על התובנות שאליהן את מגיעה תוך כדי התהליכים שאת עוברת עם עצמך, שתפי את האנשים כאן אם זה עוזר לך. ושוב, סמכי על עצמך. את תתגברי גם על זה, אם זה מה שהחלטת שיהיה.

 

[ט י ט י]

אני לא כל כך יודעת מה להגיד אז..

אני שולחת לך

ותדעי שתמיד יהיה לך לאן לבוא כשעצוב וקשה. לכאן. לפרוק את הכל תמיד עוזר. תהיי חזקה.

 

[פרפר גשם]

לאט לאט...

הרבה מאוד זמן חשבתי שהחברים שלי הם היחידים שיכולים לעזור לי, לתמוך בי, שאני יכולה לסמוך עליהם והכל יהיה טוב. עד שהם איכזבו אותי, שיקרו לי, פגעו בי כל כך קשה וכואב שלא חשבתי שאקום מהקרשים... ועובדה אני פה... מתמודדת יום יום, דקה דקה, וכל הזמן לומדת איך להתמודד יותר טוב... למדתי את עצמי ולימדתי אותי איך להתמודד עם עצמי... אני לא אשקר, זה לא היה קל. זה היה ועדיין מאוד מאוד מאוד קשה!! אבל לא ממש יש ברירה נכון? זו הייתי ההתמודדות שלי, אבל אני לא חושבת שיש תשובה ברורה לאיך מתמודדים? כל אחד ודרכו שלו... ואת תמצאי את דרכך, במיוחד לאור העובדה שעברת המון ועובדה את פה... יהיה בסדר... באמת...