הארות והערות פיקנטיות - 2

אִיתַי

New member
../images/Emo62.gif הארות והערות פיקנטיות - 2

דיוקי לשון מעניינים:
בּלָמִים ברכב > ביחיד בֶּלֶם (כמו מלך > מלכים).
לא חָרָק, אלא חֶרֶק, וגם - לא אָטָב, אלא אֶטֶב.
לא "יש לה גיבנת" > אלא "יש לה גבנון". הגיבנת היא בעלת המום (נקבה של גיבן).
לא "צְוואר הרחם" > אלא "צַוּאר הרחם" (הברה סגורה אינה נחטפת).
לא "לתלות / להוריד את הכביסה" > אלא "לתלות את הכבסים" (כביסה היא שם פעולה).
לא "מַכשפה" > אלא "מְכַשפה".
והפתעה אמיתית: "אָסנת" - בקמץ גדול, ולא קטן (הצליל הוא A).
 

BatHell

New member
שאלה:

בקשר להפתעה האמיתית... אתה מתכוון לשם "אסנת"? או לשם עצם כלשהו שאני לא מכירה?...
 

yaely2

New member
מנהל
השתנה כמה פעמים../images/Emo36.gif ../images/Emo26.gif

שלום לכולם, יש יתרון בלהיות מבוגרת יותר. את השם אסנת ואת המדינה צרפת (על אותו משקל) שינו כבר כמה פעמים. פעם אמרו שמבטאים זאת כקמץ קטן ופעם כקמץ גדול. זיכרו כשם שמבטאים את אסנת כך גם את צרפת יש ודאי עוד אלא שאני עייפה.
 

אִיתַי

New member
וידוע לך מהי ההחלטה האחרונה?

עד כמה שידוע לי, שתי המילים שציינת ("צרפת" ו"אסנת") - מנוקדות בקמץ גדול.
 
פתרון תעלומת "צרפת"

ההסבר הוא כזה (באדיבות המורה שלי ללשון, לפני כשבע שנים...): ה-פ' במילה "צרפת" אינה דגושה (פ' רפה). כלומר, מכך ניתן להסיק שהשווא של ה-ר' היא שווא נע, ולא שווא נח (מכיוון שאחרי שווא נח בא דגש). כאן מתעמעם זכרוני, אבל זכור לי משהו בסגנון שלפני שווא נע יש תנועות גדולות ולא תנועות קטנות, ולכן הקמץ גדול ולא קטן (אם מישהו יכול לאשר את זה, אני אשמח). וזו הסיבה שאומרים "צרפת" ולא "צ(ו)רפת".
 

אִיתַי

New member
נכון ולא נכון

היי סינסתזיה, וברוכה הבאה אלינו
ההסבר שאת מביאה כאן להיותו של הקמץ ב"צרפת" וב"אסנת" - גדול, ולא קטן (בשל היעדר הדגש בפ') היה יכול להיות נימוק מושלם, אולם, לצערי, הוא אינו מדויק. ראשית, לעצם העניין: הגיוני שבשל ההגייה הרפה של האות פ' - השווא שלפניה הוא נע, ולא נח (שהרי אחרי שווא נח בא בד"כ דגש קל באותיות בג"ד כפ"ת), ולכן הקמץ ב-צ' הוא גדול, כלומר זוהי תנועה ארוכה (ואחרי תנועות ארוכות השווא הוא בד"כ נע), והרי קמץ קטן (תנועת O) הוא תנועה קצרה (אשר לכאורה, השווא שאחריה הוא נח). אבל ישנם יוצאי דופן בכל העסק הזה. הראשון - שלא תמיד אחרי שווא נח יבוא דגש קל באותיות בג"ד כפ"ת (לדוגמה: שַרְבִיט, קִרְבָה, מַלְכוּת, ועוד). השני - שלא תמיד אחרי תנועה ארוכה, השווא הוא נע (לדוגמה: תָּסֹבְנָה, השווא ב-ב' הוא נח, למרות שהוא בא אחרי חולם חסר = תנועה ארוכה, ויש עוד דוגמות).
 

סביוני

New member
תיכף גם נגיד ש...

יש להגות את השווא הנע במלה צרפת כחצי תנועה... או להגות את אפריל כ-AFRIL או ספטמבר כ-SEFTEMBER... אני רק רואה את פרצופה של ידידתי אוסנת מול הסבר כזה. רק מראה לכולנו עד כמה דיונים לשונאיים לפעמים מנותקים מהתנהלותה של השפה בשטח.
 

אִיתַי

New member
../images/Emo12.gif

היי סביוני, מובן, שאין להגות את ה-פ' באפריל ובספטמבר כרפה - ואף אסור לעשות זאת - משום שמדובר בדגש לועזי. דגש זה מתקיים ממש כמו במילה הלועזית, וכללי העברית לא חלים עליו.
 

yaely2

New member
מנהל
צרפת ואסנת שווא נע או מרחף?../images/Emo150.gif

שבת שלום,
אל תגידו נמאס לנו כי יש באמתחתי משהו מעניין. היום כפי שנוכחתי החליטו שזה אָסנת = ASNAT רציתי לספר לכם על דמות יוצאת דופן שסידר וריכז את כללי השווא הנע גאון בשם אליהו בחור 1468-1549 נולד בגרמניה והיה פצצה של אינטלקט וכישרון. (לשון לא היה העיסוק העיקרי שלו). מה שמענין אותנו היו לו 5 כללים לזיהוי שווא נע, ואותם הוא סידר לפי א'ב כלל ראשון בראש. א. בראש מילה שני ב. שני שוואים בזה אחר זה השני שווא נא שלישי האות ג. גדולה. אחרי הברה גדולה בלתי מנוגנת שוא נע רביעי דומות ד. שתי אותיות דומות אחת אחרי השניה הראשונה נע. חמישי ה. לא זוכרת לדאבוני מה שאני כן זוכרת שזה עזר לי מאוד. וחוץ מזה זה נחמד.
 

אִיתַי

New member
הכללים לזיהוי שווא נע

גם אני מכיר את כלליו של המלומד אליהו בחור
. קצת התבלבלת: האות ד' - מציינת "דגושה", כלומר- שווא מתחת לאות דגושה באמצע מילה הוא שווא נע: סִפְּרוּ (השווא ב-פ' - נע). האות ה' - מציינת "הדומות", כלומר- שווא באות ראשונה משתי אותיות דומות רצופות הוא שווא נע: הִנְנִי (השווא ב-נ' הוא נע). בתחילת לימודי הלשון שלי, גם אני דקלמתי חוקים אלה לזיהוי שווא נע ושווא נח. אח"כ מורתי הסבירה לי דרך פשוטה בהרבה להבחנה בין שווא נע לשווא נח: שווא נע מקורו בתנועה, ואילו שווא נח מקורו באפס תנועה, כלומר בשווא נח. כך לא צריך לזכור אף אחד מהכללים הללו (אולי רק את כלל "הדומות"). פשוט מעבירים כל מילה לצורת המקור שלה ("מקור" = יחיד באותו זמן). אם ישנה תנועה בצורת המקור - השווא במילה הנבדקת הוא נע. אם גם במקור יש שווא נח - השווא במילה הנבדקת הוא נח. הרבה יותר קל, לא?
 
פתרון לאסנת. (זה לא כמו צרפת)

אני מסכים שדיונים על כללי הדקדוק מנותקים לרוב מהשפה עצמה. בעברית קורים דברים מדהימים עקב קפיצת זמן שעברה משפת תפילה וכתיבה בלבד לשפה מדוברת - קפיצת זמן של 2000 שנה ללא התפתחות, ומה שקורה עכשיו - לצערי הגדול (ואני מקווה שאני טועה) הוא חלוקת הלשון למדוברת וספרותית כמו ברוב השפות. בכל אופן - אסנת הוא שם תנכי. אסנת הייתה ביתו של פוטיפרע שאשתו הפלילה את יוסף במצריים ובעטיה נשלח לכלא. המילה אסנת מנוקדת בקמץ והטעם מתחתיה הוא מתג מה שמבהיר שהקמץ גדול. 'אוסנת' נולד מפני שהאשכנזים (כיום האשכנזים החרדים בלבד) מבטאים כל קמץ כקטן. (בראשית מא, או מב אם אני לא טועה. סיפורי יוסף)
 

פרקשיט

New member
יש לי חברה שאני מכירה מגיל 0

והיא כל הזמן מתקנת אנשים ואומרת שיקראו לה אסנת עם A אני אספר לה מה כתבת...היא תשמח... ודרך אגב, נכנסתי לפה כי אני עכשיו בצבא , סיימתי קורס ואני הולכת ללמד עולים בטירונות, עברית!!!
 

אִיתַי

New member
בהצלחה לך!

אני לפני גיוס, אולם אשמח מאוד ליצור איתך קשר על-מנת להתקבל לתפקיד דומה שלך (משאת נפשי
). ובקשר לאסנת - גם לקרובת משפחה שלי קוראים כך, אולם היא מעדיפה את הקמץ הקטן (תנועת O).
 

פרקשיט

New member
התפקיד...

זה דרך קורס משק"י הו"ד (הוראה ופיקוד) של חיל חינוך, האמת שרוב המקורס זה בנות אבל יש גם בנים. אני ממש אשמח לענות לך על שאלות ולעזור לך בנושא הגיוס
 

אִיתַי

New member
המון תודה! ../images/Emo24.gif

נשמור על קשר במסרים
. תודה רבה לך על העזרה.
 

vk3

New member
שאלה...

קודם כול תודה רבה
ולשאלתי... בדקתי ברב מילים את הפירוש של גיבנת וגבנון ומצאתי את ההסברים כדלהלן: גִּבֶּנֶת שֵם נ'- חטוטרת, גבנון. גַּבְנוּן שֵם ז'- חטוטרת, חלק עקום בגב, בליטה לאחור של קשת החוליות של עמוד השדרה. מה ההבדל
 

אִיתַי

New member
תשובה

היי קיריל, וברוך הבא לפורום!
לפי מילון אבן-שושן, הצורה הנכונה ל"חטוטרת" היא "גַּבְנוּן". למילה "גִּבֶּנֶת" יש 2 פירושים: 1. בעלת חטוטרת. 2. (בלשון הדיבור) - גבנון, חטוטרת. מכאן שהמילה "גבנת" לתיאור ה"חטוטרת" מקורה בלשון דיבור, אך בכל זאת הוזכרה במילון.
תודה על ההערה הנכונה והראויה!
 
למעלה