הארות והערות פיקנטיות

[אִיתַי]

../images/Emo62.gif הארות והערות פיקנטיות ../images/Emo63.gif

ישנן מילים, אשר כולנו בטוחים שאנו הוגים אותן נכון, בעיקר כי מעולם לא חשבנו אחרת. שימו לב לכמה הערות ותיקונים מאירי-עיניים: אין לומר "משקה תוסס", אלא "מוגז" - שכן תוסס = טבעי. אין לומר "פָּריט", אלא "פְּריט", בשווא נע, וכן - נציב, בריח, צריח וצמיג (במכונית) - אבל "נָציג" בקמץ. אין לומר "צַפֶדֶת", כי אם "צַפֶּדֶת" - על משקל "קַטֶּלֶת" = מחלה. אין לומר "פיקחית", כי אם "פקַחַת" - נקבה של "קִטֵּל" (משקל בעלי המומים). ואחרון להפעם: אין לומר "גִנזך", כי אם "גַנזך". מסוג הדברים שתמיד טוב לדעת...

 

[בר2י]

../images/Emo51.gifחידשת לי כמה דברים!

ומה זה גזנך??

 

[אִיתַי]

בשמחה!

ברוכה הבאה!

גנזך פירושו ארכיון, ארכיב.

 

[בר2י]

תודה..ובהצלחה עם הנהלת הפורום

 

[מחשב וירטואלי]

ארכיון

 

[רובין עוטה המגבת]

רגע של אנטי-פוריזם

מה זה אומר "הוגים נכון", או "יש לומר"? האם ההגייה של הישראלי הילידי אינה הגייה עברית "נכונה"? האם השפה מתקיימת בכללים ובפרסומי האקדמיה, או שמא ברחוב הישראלי וביצירה העברית המודרנית? דרך ההגייה של המילים הללו "כפי שצריך" נכונה לשלב מוגדר בהתפתחותה של העברית. כמו שבעברית הקדומה היו עיצורים שונים לגימ"ל, דל"ת ות"ו וכיום הם אינם, כך אין לעצור בעד העברית מלהמשיך ולהתפתח ע"י חוקים שמרניים של דקדוק שכבר אינו קיים בשפה המודרנית. כמובן שקיים גם הצד השני - הצורך לשמור על העברית, למנוע ממנה מלהפוך לקריאולה ולהעשיר אותה במילים ממשלבים שונים, אבל יש לקחת בפרופורציות את שני הצדדים.

 

[רובין עוטה המגבת]

אה. כן. שכחתי.

מזל"ט על הפורום החדש ובהצלחה! תיקון מההודעה הקודמת. צ"ל: ...עיצורים שונים לגימ"ל, דל"ת ות"ו *שאינן דגושות*...

 

[roma4k]

עוד מילה

אין לומר גִזען אלא גַזען. ברכות על הפורום החדש.

 

[אִיתַי]

תשובה לרובין

ראשית, ברוך הבא לפורום!

שנית, אני לא מסכים עם דברייך. ההגייה של "הישראלי הילידי", כהגדרתך, אינה הגייה נכונה בחלק מן המקרים. אינני חושב שדרך ההגייה של מילים מסוימות "כפי שצריך" נכונה אך ורק לשלב מוגדר בהתפתחותה של העברית. אל לנו לאמץ את העילגות כנורמה ואת השגוי כנכון - רק משום שכך השתרש בשפה. אינני סבור שהקפדה על עברית נכונה, גם בלשון הדיבור היומיומית ומחוץ לספרי הדקדוק, יש בה משום עצירה מלהמשיך ולהתפתח. אלו לא "חוקים שמרניים" - זוהי העברית. מדוע עלינו לפסול עיוותים כמו "יוֹשֵן", אך לקבל עיוותים אחרים כדוגמת "צַפֶדֶת"? לדעתי, יש להבחין בין הבדלים פונטיים ישנים שאינם קיימים עוד (כדוגמת ג', ד' ו-ת' דגושות) לבין תשומת לב להבחנה בין פתח לחיריק, בין נוכחות הדגש להיעדרו וכדומה.

 

[רובין עוטה המגבת]

ומה ההבדל בעצם?

בין השינויים הפונטיים שעברה השפה בחידושה בא"י ובין השינויים הפונטיים שהיא עוברת כעת? שפה מתפתחת ע"י שינויים שמכניסים בה דובריה הילידים. כך נוצרים ניבים שונים של אותה שפה במקומות שונים, אשר מתפתחים לשפות עצמאיות לאחר זמן ובידוד תרבותי מספיקים. כך גם משתנות שפות לאורך הזמן. אם העמים האנגלו-סכסוניים של פעם היו פועלים לפי גישתך לא הייתה לנו היום אנגלית מודרנית, כי אם אנגלית עתיקה (או סכסונית). אותו עיקרון נכון גם לעברית. שפה משתנה כשמדברים אותה, וזה לא דבר רע. נהפוך הוא. רק איפשור של השינויים הללו, במקביל עם כניסת מילים חדשות, יבטיח קיום דינמי לשפה, שבתורו יבטיח את עתידה.

 

[אִיתַי]

נראה כי דעותינו שונות בתכלית

לדעתי, שנינו משתייכים לשתי אסכולות שונות לגמרי במהותן: האחת - מעודדת שינויים ותהליכי מודרניזציה, ואילו השניה - מבקשת לשמר את הקיים ולהקפיד על החוקים. שתי התפישות מקובלות, ולכל אחת מהן יתרונותיה וחסרונותיה. לא נראה לי, כי יש טעם לנסות ולשכנע אותך, משום שנקודת המבט שלי על שימורה של העברית ועל הקפדה נאותה על כלליה - שונה מנקודת מבטך שלך. אינני "כבול" לכללים ישנים ואינני מתנגד לחדשנות ברוכה, אך חשוב, לדעתי, לא לזלזל בקיים. מובן, שאני מכבד את דעתך. ולסיום - תוכל בבקשה להסביר לנו את פשר שמך

 

[רובין עוטה המגבת]

נראה שאכן כך...

שלא יתפרש חלילה מדברי כי אני מזלזל בקיים - אני אוהב מאוד את העברית, על שלביה השונים, ולכשעצמי אני נוהג להקפיד על רבים מכלליה "התקניים", ואף לי צורם לשמוע שימוש קלוקל בה. עם זאת, אני רואה ב"עיוותים" אלה של השפה הכרחיים להתפתחותה. פשר שמי הוא עניין ארוך, מורכב ומשעשע. אתה *בטוח* שאתה רוצה להכנס לזה?

 

[אִיתַי]

כן, למה לא?

שתף אותי ואת כולנו בסיפור המשעשע. קצת צחוק חשוב אף הוא.

 

[רובין עוטה המגבת]

לא משעשע עד כדי כך...

הוא פשוט כרוך בהסברים מרובים (

). הכל התחיל אי שם בסוף היסודי (המסך מתעוות, מוסיקה נשמעת ברקע ותמונה של ילדים בשחור לבן נראית על המסך). אני וחברי שיחקנו במוד"מ (AD&D), סוג של משחק תפקידים פנטסטי. הדמות הרצינית והעמוקה הראשונה ששיחקתי נקראה רובין, פשוט משום שאהבתי את השם. מאז קיבלתי חיבור לאינטרנט ונשארתי עם השם, וגם נוספו לו משמעויות נוספות (רובין הוד, אדום-החזה, כינוי ל-jack in the green). כשנרשמתי לתפוז הכינוי "רובין" כבר היה תפוס ועל כן נאלצתי למצוא תוספת לכינוי. זה היה אחרי כנס של האגודה למדע-בדיוני ופנטסיה בישראל, בו אני ואותם חברי-ילדות שלי הגענו עטויי-מגבות כחלק מהצגה שהשתתפנו בה בכנס. זה נראה לי מתאים, והשתמשתי בכך בכינוי שלי. אגב, כנס דומה לכנס ההוא יתקיים השנה ב-29 לחודש, בניהולי. כולכם מוזמנים.

 

[רובין עוטה המגבת]

משום מה הקישורים לא עבדו...

 

[רובין עוטה המגבת]

ושוב זה קרה...

אני פשוט אכתוב אותם כאן, ומי שיתעניין יעתיק את הכתובות לשורת הכתובת בדפדפן שלו. אגודה ישראלית למדע בדיוני ופנטסיה - www.sf-f.org.il כנס פאן.קון 2004 לחובבי מדע בדיוני ופנטסיה - www.starbase972.com/fancon2004

 

[אִיתַי]

יפה!

רובין, תודה רבה על הסיפור!

והאם אתה מעדיף שנקרא לך 'רובין' או 'דותן', כפי שרשום בכרטיסך האישי

 

[רובין עוטה המגבת]

איך שנוח לך...

 

[מחשב וירטואלי]

במדינת ישראל יש את מה שנקרא

"חוק המוסד העליון ללשון העברית" והאקדמיה היא המוסד הזה, ולפיכך האקדמיה קובעת איך יש לדבר, ולא הישראלי הילידי. פשוט מאד, זה החוק.

 

[רובין עוטה המגבת]

חוק המוסד העליון ללשון העברית

יש רק סעיף אחד בכל החוק הזה שמתייחס לסמכות שיש לאותו מוסד: 10. החלטות שפורסמו ברשומות. החלטות המוסד בענייני דקדוק, כתיב, מינוח, או תעתיק, שנתפרסמו ברשומות על ידי שר החינוך והתרבות, יחולו על מוסדות החינוך והמדע, על הממשלה, מחלקותיה ומוסדותיה ועל הרשויות המקומיות. כלומר, קביעות האקדמיה ללשון העברית חלות על מוסדות ציבוריים, ולא על האזרחים - להם יש חופש לדבר, לכתוב, לשאול ביטויים ומילים ולהמציא חדשים ככל העולה על רוחם.