הורים מבדילים אחים

[מלאכי עליון]

../images/Emo62.gif הורים מבדילים אחים ../images/Emo62.gif

להורים שלי רק חסר להכין בבית מקדש לאחותי (וזה בדרך

) כי הם כל כך מהללים אותה ואוהבים אותה ומדברים רק עליה כל היום, וכמובן שכל מה שהיא אומרת- קובע, לא משנה שהם שוכחים כל הזמן שהיא מעצבנת אותם עם הביקורת שלה כלפי כולם. בכל מקרה, תמיד לפני כל אירוע- התחלה של עבודה, נסיעה וכו' אמא שלי מציקה לי "תתקשרי להגיד נסיעה טובה/מזל טוב/אחר" ותמיד כמו אהבלה אני עושה את זה, והנה עכשיו כשהייתי בטוחה שהיא תטרח ותתקשר לומר לי בהצלחה בהתנסות המעשית שבוע שעבר, היא לא התקשרה בכלל, וכשיצאתי לנופש עם הבן זוג שזה הנופש הראשון המשותף שלנו והנופש הראשון שלי אפשר לומר, גם לא טרחה להתקשר לומר נסיעה טובה... אבל העיקר שאותי מכריחים... ואח"כ עוד מתפלאים למה אני טוענת שעושים הבדלים בבית שלנו...

האם ההורים עושים הבדלים בינכם לבין האחים

איך אתם מרגישים עם זה

מה דעתכם על ההקדמה שלי- צריכה לומר משהו לדעתכם להורים שלי או לאחותי

 

[ילדה של אח שלי]

מבדילים...,

אח שלי הגדול בכלל לא אומרים לו מה לעשות,מעריכים אותו על כל דבר שהוא עושה ואף אחד לא אומר לו כלום אם הוא עושה משהו לא בסדר(האמת,לא יצא ששמתי לב שהוא עשה משהו לא בסדר,ד"א יש לו היום יום הולדת הוא בן 35! איזה קשיש...חחחח אני לא מאמינה..) והוא מכתיב לכולנו פקודות(לי ולאחים שלי כי הוא הבכור אז הוא חש שהוא אבא של כולנו) אחי השני(32 וחצי) אבא שלי ממש מעריץ אותו...כל היום "אודי ככה ואודי ככה ואודי עשה ככה ואמר ככה...!" קיצר,אני לא מקנאה בו או משהו,כי אני יותר רוצה ת'צומת לב מאח שלי מאשר מאבא שלי,ואני ממש אוהבת לשמוע את אבא שלי כמה שהוא מעריץ אותו כי גם אני מעריצה אותו ככה...אז אין בינינו קנאה בכלל,אם אבא שלי היה מעריץ ככה אח אחר שלי הייתי מקנאה... אחי השלישי(29 וחצי) מתיחסים אליו כאל "הצעיר שבגדולים" הוא יושב עם ההורים והאחים,ומתיחסים אליו כאילו הוא הקטן....יענו באמת הוא מתנהג כמו ילד קטן,אני לפעמים מקנאה בו שהוא מקבל מההורים שלי הכל,כי הוא רווק וצעיר וכו' וכו' וכו',הם נותנים לו הכל,ת'אוטו הם נתנו לו וקנו חדש,מכונת כביסה מקררים סלונים ואפילו את הבית הקודם שהיה לנו נתנו לו לתקופה של שנתיים ואז הוא מכר אותו! רק על זה אני מקנאה בו...חחחח לאח שלי הקטן מתיחסים כמו שמתחיחסים אלי,רק שאבא שלי אוהב יותר "לטפח" אותו לעזור לו בשיעורים,לקחת אותו לכל מיני מקומות,ללכת איתו לכל מיני פעילויות ולראות איתו סרטים.. גם בו אני לא מקנאה בקטע של ההתיחסות,יענו אני לא מקנאה באף אחד מהאחים שלי על היחס של ההורים שלי,כי את כל ההערצה אני מקבלת מאח שלי מאז ומתמיד,והוא כל הזמן "משלים" לי את מה שחסר לי מההורים,אז זה נותן לי תחושה שכל זמן שיש לי אותו,לא חסר לי כלום...

 

[קורות חיי]

בהחלט יש שוני ביחס כלפי אחי

וכלפי אחותי וכלפיי. העדיפות- תמיד לאחי. וכאן אסיים.

 

[שניצל עם פירה]

שמחה לציין שאין הבדלים משמעותיים

הבדלים קטנים- תמיד יש - זה טבעי.

 

[כלה להשגה]

אני חייבת להגיב

למרות שלא כותבת פה בד"כ גם אצלי יש שוני אצל ההורים ביחס בין האחיות - את אחותי הראשונה הבכורה אכן מנשקים את האדמה עליה היא דורכת כי היא כבר נשואה ומצאה לה אדם מקסים ויש לה אחיינים כלומר הצליחה בחייה וכך אחותי השניה גם שעובדת ועצמאית וכו' אני יודעת שגם עלי אומרים דברים טובים כלומר שאני עובדת וסיימתי לימודים גבוהים אבל יחד עם זאת גם יודעים לזרות מלח על הפצעים , על כך שאני לא עצמאית לעיתים ועוד גרה בבית בגילי המופלג עקב בעיות רפואיות מה שרציתי להגיד זה שגם אני עברתי שבוע עבודה מעשית (3 שנים) ואף פעם האחיות שלי לא התקשרו להגיד לי בהצלחה, ואני בספק אם ידעו בכלל כי הן לא גרות בבית והן עסוקות בבעיות שלהן וכך גם לגבי איחולים לפני נסיעה לאילת (שטסתי לחו"ל אז כן ) מה שאני מנסה להגיד זה שאל תעשי דברים כי אמרו לך תעשי דברים כי את רוצה אל תעשי דברים כי את מצפה לקבל דברים בחזרה אל תעשי דברים ותתחשבני ותחכי לקבל כבר בחזרה

 

[הייבי]

בוודאי שמבדילים

אף אחד לא יכול להתייחס לשני אנשים בצורה זהה.. אצלנו למשל, אני הבכורה ולכן ההורים חושבים עלי כיותר מפוקנת ויותר בעייתית (נאצלתי להילחם את כל המלחמות כדי לקבל את כל ההטבות שאח שלי עכשיו נהנה מהם) בעוד הוא הנסיך- הילד הטוב שלא עושה בעיות, שמסתדר לבד (ברור שהוא יכול להיות כזה, אם הוא לא צריך להאבק על לצאת עד מאוחר, על טלוויזיה בחדר, על לקבל את האוטו מיד אחרי שהוא הוציא רישיון וכו'..) ואח"כ אני חוטפת על כל דבר צעקות והחוצפן הקטן עוד מעז לומר לי: "את רוצה הכל ולא מוכנה לעשות כלום בשביל זה" אולי פשוט נמאס לי לעשות הכל כדי שהוא בסוף יהנה? אבל זה כבר לא קשור לשרשור.. סתם עצבים שהצטברו..