../images/Emo62.gif על הורות בגיל מבוגר.
זה זמן רב אני תוהה מתי אמצא זמן ותעצומות לכתוב אודות החוויה העצומה שלי - הורות בגיל מבוגר. אני אב גאה. לי נולדו שלושה בנים שניים מנישואין ראשונים שלא עלו יפה ועוד אחד מנישואין שניים שכשלו. כשבני הצעיר נולד קבלתי (גם) מתנה נפלאה מזוג חברים: ספרו של ד"ר ארון האס - "מתנת האבהות" כיצד משתנים חייהם של גברים על ידי ילדיהם. (מאגלית בת שבע מנס בהוצאת מעריב: Dr. Aaron Hass The gift of Fatherhood) ארשה לעצמי לפתוח שרשור חשוב לי מאוד. בתחילה אצטט מתוך הדף הפותח של הספר: אתמול ילדי בא לעולם, באותה הדרך כמו כולם. אך לי היו פגישות ותשלומים וערעורים, והוא למד ללכת בעוד אני בסידורים. ולפני ששמתי לב הוא כבר ידע לדבר, וכשגדל והתפתח קצת הוא היה אומר: אני אהיה כמוך, אבא, עוד תראה אותי, ממש בדיוק, אתה יודע, "קופי" משפחתי. סבתא סורגת, סבתא בישלה דייסה, התינוק גדל, כבר לא בעריסה. מתי תבוא הביתה, אבא? לא יודע, בן, אבל כשאחזור אז מתנה לך אתן וגם, אני מבטיח, יחד ניתפנן. אתמול מלאו לו עשר, בחור גדול ממש, תודה על הכבוד, אבא, בוא קצת למגרש; תלמד אותי לקלוע ג'מפשוטים לסל. היום אני עסוק, אמרתי וחסל! תשכח מזה, אמר, כשהפנה לי גב הספקתי עוד לראות אצלו כזה חיוך רחב, שאמר: אהיה כמוהו, עוד תראו אותי, ממש בדיוק, אתם יודעים, "קופי" משפחתי. סבתא סורגת, סבתא בישלה דייסה, התינוק גדל, כבר לא בעריסה. מתי תבוא הביתה, אבא? לא יודע, בן, אבל כשאחזור אז מתנה לך אתן וגם, אני מבטיח, יחד ניתפנן. אתמול הוא בא לחופש מהמכללה כל-כך יפה, כל-כך בוגר, ממש שמחה גדולה. בני, אני גאה בך, בוא שב קצת, נדבר... מצטער, ענה לי, אבל אני ממהר; זרוק לי את מפתחות המכונית, בבקשה, אני יורד דרומה למשך החופשה. אני מזמן בפנסיה ובני מזמן עזב ורק אתמול הרמתי טלפון אליו. בוא ניפגש, אמרתי, אולי תמצא קצת זמן... אין בעיות, ענה לי, רק תן לבדוק ביומן; מצטער, נזכרתי שיש לי ועידה ובכלל, אני טובע בים של עבודה. טוב שצלצלת, אבא והרבה תודה. הנחתי את השפורפרת ואז עלה בדעתי, שהוא נעשה כמוני, שחיקה אותי, ממש בדיוק, אתם יודעים, "קופי" משפחתי. רגע... מוחה דמעות!!!
זה זמן רב אני תוהה מתי אמצא זמן ותעצומות לכתוב אודות החוויה העצומה שלי - הורות בגיל מבוגר. אני אב גאה. לי נולדו שלושה בנים שניים מנישואין ראשונים שלא עלו יפה ועוד אחד מנישואין שניים שכשלו. כשבני הצעיר נולד קבלתי (גם) מתנה נפלאה מזוג חברים: ספרו של ד"ר ארון האס - "מתנת האבהות" כיצד משתנים חייהם של גברים על ידי ילדיהם. (מאגלית בת שבע מנס בהוצאת מעריב: Dr. Aaron Hass The gift of Fatherhood) ארשה לעצמי לפתוח שרשור חשוב לי מאוד. בתחילה אצטט מתוך הדף הפותח של הספר: אתמול ילדי בא לעולם, באותה הדרך כמו כולם. אך לי היו פגישות ותשלומים וערעורים, והוא למד ללכת בעוד אני בסידורים. ולפני ששמתי לב הוא כבר ידע לדבר, וכשגדל והתפתח קצת הוא היה אומר: אני אהיה כמוך, אבא, עוד תראה אותי, ממש בדיוק, אתה יודע, "קופי" משפחתי. סבתא סורגת, סבתא בישלה דייסה, התינוק גדל, כבר לא בעריסה. מתי תבוא הביתה, אבא? לא יודע, בן, אבל כשאחזור אז מתנה לך אתן וגם, אני מבטיח, יחד ניתפנן. אתמול מלאו לו עשר, בחור גדול ממש, תודה על הכבוד, אבא, בוא קצת למגרש; תלמד אותי לקלוע ג'מפשוטים לסל. היום אני עסוק, אמרתי וחסל! תשכח מזה, אמר, כשהפנה לי גב הספקתי עוד לראות אצלו כזה חיוך רחב, שאמר: אהיה כמוהו, עוד תראו אותי, ממש בדיוק, אתם יודעים, "קופי" משפחתי. סבתא סורגת, סבתא בישלה דייסה, התינוק גדל, כבר לא בעריסה. מתי תבוא הביתה, אבא? לא יודע, בן, אבל כשאחזור אז מתנה לך אתן וגם, אני מבטיח, יחד ניתפנן. אתמול הוא בא לחופש מהמכללה כל-כך יפה, כל-כך בוגר, ממש שמחה גדולה. בני, אני גאה בך, בוא שב קצת, נדבר... מצטער, ענה לי, אבל אני ממהר; זרוק לי את מפתחות המכונית, בבקשה, אני יורד דרומה למשך החופשה. אני מזמן בפנסיה ובני מזמן עזב ורק אתמול הרמתי טלפון אליו. בוא ניפגש, אמרתי, אולי תמצא קצת זמן... אין בעיות, ענה לי, רק תן לבדוק ביומן; מצטער, נזכרתי שיש לי ועידה ובכלל, אני טובע בים של עבודה. טוב שצלצלת, אבא והרבה תודה. הנחתי את השפורפרת ואז עלה בדעתי, שהוא נעשה כמוני, שחיקה אותי, ממש בדיוק, אתם יודעים, "קופי" משפחתי. רגע... מוחה דמעות!!!
