[חמודה]

../images/Emo62.gif

תמיד חשבתי שאי אפשר למחוק אנשים מהלב. שהסרט הזה "שמש נצחית בראש צלול" זה רק סרט, לא מציאות. ואפילו בסרט (עד כמה שאני זוכרת) הם מצטערים על המחיקה. את מצטערת? ...מחקת אותי?... הלוואי ואני טועה. לא רוצה להיות צודקת, רוצה לטעות רוצה שתגידי לי שאני סתם הוזה, שזה לא קורה. אוף. נמאס לי כבר מהשבירות האלו. חתיכות ממש קטנות אי אפשר לחבר...

 

[ירגזי כחול]

...

אני לא מכירה את המקרה שאת מתארת פה, ורוצה להאמין איתך שזה לא נכון...

אבל קצת רציתי להגיב על "למחוק אנשים מהלב" ... אני חושבת שהרבה צריך לקרות בשביל שרגשות חזקים ישתנו כלפי בנאדם. אני לא חושבת שאפשר לקרוא לזה "נמחק מהלב" אבל אני יכולה להגיד שכבר קרו לי דברים דומים, ושכן, אני מצטערת עליהם. כי זה כיף להרגיש חזק ככה, להרגיש אהבה ככה, וזה לא כיף שזה הולך, אתה לא באמת רוצה, אפילו אם אתה יודע שאתה צריך, לאבד את זה. אני מדברת, נגיד, על אהבות חזקות חזקות שאהבתי והיום כמעט לא נשאר לי מהן דבר, פשוט כי הן מתו, כי זה מה שקורה, עם הזמן או עם אירועים מסויימים. ["ועם הזמן הכל חולף..." - אביב גפן. חה.] למרות שבעצם אני לא חושבת שאפשר להגיד מתו. אולי דעכו, אולי שינו צורה מאוד מאוד.. אבל כל מי שאי פעם היה שם חזק חזק בפנים נשאר באיזושהי צורה, אפילו אם הרגשות אליו עברו מטאמורפוזה שלמה וזה רחוק מלהתקרב להיות אותו הדבר.. זהו, הרגשתי צורך להגיד משהו על זה כי זה נושא שממש ממש קרוב אליי.

 

[ירגזי כחול]

אה, ועוד דבר.

[היום איזה נחלאווי ברכבת אמר לי שאני מתפלצפת ויש לו מספיק נוע"לניקים בבסיס... אז צחקתי ואמרתי לו שזו לא התפלצפות, שככה אני באמת חושבת ומרגישה, אז הוא אמר "

זה גם מה שהם אומרים

" ...בכל אופן...] אולי חתיכות קטנות מדי אי אפשר לחבר, או לפחות ככה זה מרגיש. ואולי עם הזמן בחיים האלה אנחנו אפילו מתפרקים קצת לפעמים ולא תמיד חוזרים להיות בדיוק מה שהיינו... אבל באמת שאחרי זה הכל לטובה, איכשהו בדרך שקשה להסביר זה באמת ככה, ומצליחים לאהוב אח"כ, גם אם אחרת, גם אם זה בלי כל החתיכות.. אז משנים צורה קצת, משתפשפים. אולי זה מה שאמור לקרות. ואולי זה לא כ"כ נורא...

 

[lital172]

../images/Emo14.gif

איתך בכאב..יותר מדי מבינה.. זה כואב שמוחקים אותנו אנשים שאנחנו כל כך אוהבים ולדעת שאנחנו לא תופסים מקום בחיים שלהם יותר.. ובכל זאת אין לנו ברירה אלא להמשיך בחיים, כי החיים מלאים בפרידות, ותמיד יהיו לצערי..אני רוצה להיות כנה איתך.. אבל..תנסי להיזכר ברגעים היפים שלכן ביחד..ולהגיד לעצמך טוב שהיה וזכית לזה.. וכנראה שזה הזמן שלך ושלה להמשיך לחוד, למרות שתמיד תהיו בלבבות אחת של השניה. אני בטוחה. עכשיו זה נראה לך כחתיכות ממש קטנות שאי אפשר לראות ולחבר, אבל עם הזמן לומדים להתרגל לזה עם כל הכאב.. רק רציתי להגיד שאני מבינה אותך, ובאמת שאת לא לבד..

גדול.