../images/Emo63.gifבמבואות ביצת בבל
יום אחד קיבלנו אני וחברי החלטה מבורכת, שכל אחד יעניק לרעהו דיסק של מאיר ,אחרי שכבר די חרשנו עליהם בצורה לא מסודרת. נפל בחלקי האלבום רישומי פחם על כל ניגוניו ומאז התפיסה של הרעיונות של מאיר נעשתה מגובשת הרבה יותר . אם בכל האלבומים האחרים באים הרעיונות דרך משל ורמז, הרי שרשומי פחם לא מותיר ספקות, שתי סטירות לחי אחת אחרי השניה אדום על גבי פרצוף. יהיו מי שיחלקו עלי אבל אני חושב שהדיסק הזה מקפל בתוכו את משנתו החברתית של מאיר אריאל. באלבום מתוארים בזה אחר זה ה"הכאבים הגדולים שבחיים"(שמש,יתושים,חום,והלם ,למה בא לכאן בכלל?ממי הוא בורח? ועל מה עם נענש?), ואת לקות המאורות שיש בעולם החל -בחיית הברזל ששואל את האנושות לאן היא מובילה "וחזוי ראשי יבהלונני"(סוף העולם בלוז) -על האנוכיות האבסורדית "..שעל משהו לקפוץ מיד מהרפסודה שלא נפול ונתקרר "(בתור בן תמותה אין לי זמן לפעמים) -שיר המקצוע "עשרים שנים של שעבוד ארור עברו בתקוה לחופש"(מה אתה רואה מן המגדל ?מה רצית לעשות כשתגדל") -הבן אדם אינו אלא הנוקב -סאוחתו אפס שמגרד ת'נרבים (עד ש'תה פתאום תופסת'עצמך צועק על הילדים") -דמוקראסי ("שלטון העם שוב יורד אל הכביש...דבר טפשי אמרתי שלטון העם אין דבר כזה לכל היותר העם קובע מי(איזה נרקומנציבור/או מלך עירום) ישלוט בו הלו!!!!!עם נשלט") -שיר התעסוקה-שמבטא את השאיפה לראות את הפרץ הנפשי,החפץ הרגשי,הרצון הכי חופשי (כל אהבתי לדעת כל תאוותי להוודע) -פה גדול תוכחה על הגאוה ועל גאים להם פה מדבר גדולות מתרברב(אגו סטריפרים) ולבסוף בס בבלון נפתח מיד בנחמה שכל הכאבים(לעיל) מלבינים בכותנה הנפתחת אולי כמו "אם ירבו חטאיכם כשנים(אדום)כשלג(לבן) ילבינו" כלומר: הכאבים חלק בלתי נפרד מן החיים שכל כולם מסע של נסוי וטעיה אפשר להסתבך להתבלבל באין מוצא למרחב. הכאבים- לא נעלמים אלא מלבינים שעליהם נבנות התכונות המעולות שבאדם שלא דומה דבר שנקנה במאמץ לדבר שא חינם ובקלות ("הלך ילך ובכֹה נושא משך הזרע בא יבוא ברינה נושא אלומותיו") . ולא צריך להתעלם מהם אלא לזרום איתם להתפלל ולהחזיק מטפחת בכיס. לכל דבר יש סוף ולמי שלא מאמין -גם רע נגמר בסוף , כל הכאבים מלבינים כשהכותנה נפתחת ,זוהי משבצת יש בה יש בה רב.
יום אחד קיבלנו אני וחברי החלטה מבורכת, שכל אחד יעניק לרעהו דיסק של מאיר ,אחרי שכבר די חרשנו עליהם בצורה לא מסודרת. נפל בחלקי האלבום רישומי פחם על כל ניגוניו ומאז התפיסה של הרעיונות של מאיר נעשתה מגובשת הרבה יותר . אם בכל האלבומים האחרים באים הרעיונות דרך משל ורמז, הרי שרשומי פחם לא מותיר ספקות, שתי סטירות לחי אחת אחרי השניה אדום על גבי פרצוף. יהיו מי שיחלקו עלי אבל אני חושב שהדיסק הזה מקפל בתוכו את משנתו החברתית של מאיר אריאל. באלבום מתוארים בזה אחר זה ה"הכאבים הגדולים שבחיים"(שמש,יתושים,חום,והלם ,למה בא לכאן בכלל?ממי הוא בורח? ועל מה עם נענש?), ואת לקות המאורות שיש בעולם החל -בחיית הברזל ששואל את האנושות לאן היא מובילה "וחזוי ראשי יבהלונני"(סוף העולם בלוז) -על האנוכיות האבסורדית "..שעל משהו לקפוץ מיד מהרפסודה שלא נפול ונתקרר "(בתור בן תמותה אין לי זמן לפעמים) -שיר המקצוע "עשרים שנים של שעבוד ארור עברו בתקוה לחופש"(מה אתה רואה מן המגדל ?מה רצית לעשות כשתגדל") -הבן אדם אינו אלא הנוקב -סאוחתו אפס שמגרד ת'נרבים (עד ש'תה פתאום תופסת'עצמך צועק על הילדים") -דמוקראסי ("שלטון העם שוב יורד אל הכביש...דבר טפשי אמרתי שלטון העם אין דבר כזה לכל היותר העם קובע מי(איזה נרקומנציבור/או מלך עירום) ישלוט בו הלו!!!!!עם נשלט") -שיר התעסוקה-שמבטא את השאיפה לראות את הפרץ הנפשי,החפץ הרגשי,הרצון הכי חופשי (כל אהבתי לדעת כל תאוותי להוודע) -פה גדול תוכחה על הגאוה ועל גאים להם פה מדבר גדולות מתרברב(אגו סטריפרים) ולבסוף בס בבלון נפתח מיד בנחמה שכל הכאבים(לעיל) מלבינים בכותנה הנפתחת אולי כמו "אם ירבו חטאיכם כשנים(אדום)כשלג(לבן) ילבינו" כלומר: הכאבים חלק בלתי נפרד מן החיים שכל כולם מסע של נסוי וטעיה אפשר להסתבך להתבלבל באין מוצא למרחב. הכאבים- לא נעלמים אלא מלבינים שעליהם נבנות התכונות המעולות שבאדם שלא דומה דבר שנקנה במאמץ לדבר שא חינם ובקלות ("הלך ילך ובכֹה נושא משך הזרע בא יבוא ברינה נושא אלומותיו") . ולא צריך להתעלם מהם אלא לזרום איתם להתפלל ולהחזיק מטפחת בכיס. לכל דבר יש סוף ולמי שלא מאמין -גם רע נגמר בסוף , כל הכאבים מלבינים כשהכותנה נפתחת ,זוהי משבצת יש בה יש בה רב.
