דברי תורה לחנוכה

מיקי*

New member
../images/Emo63.gifדברי תורה לחנוכה../images/Emo63.gif

יהיו נא הדברים להצלחתו של בני בכורי אוריה יה"ל שהערב יחגוג את יום הולדתו הראשון. מאי חנוכה? חנוכה הוא החג הראשון שנקבע לגמרי מכח תורה שבע"פ. פורים שנקבע ע"י אנשי כנסת הגדולה עדיין שייך בכל זאת לעולם ולעידן הנבואה, לסופו - נוגע ואינו נוגע - ולכן מגילת אסתר נתנה להכתב. נס חנוכה לא ניתן להכתב. הוא נשאר כולו בבחינת תושב"ע ואין אפילו מסכת חנוכה בעוד שיש מסכת מגילה. רק בדרך אגב דן התלמוד בעניין בסוגיא של השמנים והפתילות הכשרים להדליק נר שבת. ושם נשאלת בכמה אופנים השאלה: מאי חנוכה? ולפני שאנו מסוגלים לשמוע את התשובה, עלינו להבין את השאלה. בעל הניסים עיקר ההודיה הוא על כך שמסר הקב"ה גיבורים ביד חלשים, רשעים ביד צדיקים וכו' ועל הדלקת נרות בחצרות קודשך לא מוזכר שום נס רק שבאו אלה להלל ולהודות לשמו הגדול ית'. ומכאן הצדקה לגרסת הסוגיא שמביא רב אחאי גאון בשאילתות: מאי נר חנוכה? היינו מדוע החליטו להנציח את האירוע דווקא ע"י שמן ונר? על זה באה התשובה הידועה של פח השמן החתום בחותמו של כהן גדול שהדליקו ממנו שמונה ימים ולשנה הבאה קבעום וכו'. נס זה נבחר כמביע יותר מכל דבר אחר את מהות עניין חנוכה משום שהוא התרחש בסוף, אחרי המלחמה והנצחון וגילה שהכל היה נס. הוא מאחד ומכליל הכל לחטיבה ניסית אחת כמו שבשבת נכללים ששת ימי המעשה ולכן בו בשבת נאמר "ויכל אלקים ביום השביעי את כל מלאכתו" שהכל הפך להיות כלל אחד יחד עם השבת. זהו ההבדל בין יון לישראל. יון אינו יודע להבדיל בין קודש וחול והופך הכל לחולין. יפיפותו של יפת שהיא כולה חיצוניות בלי תוכן (ראה את החורים שבמקום העינים בפסלים היוונים הקלאסיים: יופי מת) יכולה להתגבר על ההיכל ולטמא אותו טומאת אוהלים, גפי שאומר המהר"ל שליון כח על ההיכל שהוא בחינת הקודש משום שמספרו של היכל עולה בגימטריא לס"ה בעוד יון עולה בגימטריא לס"ו; אבל פח שמן חתום בחותמו של הכהן הגדול שהוא בבחינת קודש הקודשים הוא מעבר לפגימתו של יון. כי הקודש הוא בחינה של מתנגד לחול שמצריך הבדלה בגלל ראייתנו הסובייקטיבית, בעוד קודש הקדשים הוא הבחינה בה מתאחד החול והקודש ומתברר שבעצם הכל קודש וגם החול משרת את הקודש. בזה טמון סוד נצחון חנוכה היינו סוד נצחיותה של חנוכה - נצח ישראל אשר לא ישקר - ולא עצרת זכרון על נצחון צבאי אשר לעולם אינו מחזיק מעמד מעבר לשלושה דורות, עד שקיימים עדיין עדי ראייה היודעים לספר את הסיפור. אחר כך באים סיפורי גבורה חדשים וצרות חדשות המשכיחות את הראשונות. קודש הקודשים הוא פנימיות. החשמונאים ידעו למצוא את הנקודה הפנימית. מבודדים שודאי נחשבו בזמנם כמיעוט של פרובוקטורים המפריעים לשקט ולשלום, פרימיטיבים שאינם מבינים את התרבות המערבית הנאורה של יון. אולם באמונתם הגדולה שהיא מעבר לשכל הפשוט הרואה רק את מה שמול עיניהם ידעו להתרומם ולראות את המכלול הכללי שמעל הטבעי: האדם שייך מצד גופו לעולם הטבע אולם מצד נשמתו לעולם הקודש, ובאיחודם יחד בנפשו הוא מתעלה ומעלה איתו את העולם כולו. חנוכה שמח
 

מיקי*

New member
חנוכה בימים ההם בזמן הזה!

הפסיקתא מביא את העובדה שהמשכן שנבנה ע"י משה היה מוכן בכ"ה בכסלו ונשאר מקופל עד ר"ח ניסן ואז הקים משה את המשכן. ר"ח ניסן הינו ציון התחלת חשבון הזמנים להסתוריה של עם ישראל ביחודו. כ"ה בכסלו אינו תאריך הקשור להתחדשות הלבנה אלא דוקא להופעתו של אור החמה המתחיל אז להתגבר: באותו הזמן חל מפנה בתהליך התמעטות האור בעולם ואורך היום מתחיל לגדול והלילה מתקצר. ובתקופת החשמונאים שילם הקב"ה לחודש כסלו את הפסדו והיתה אז חנוכת בית המקדש אחרי הטהרו, בכ"ה בכסלו דוקא. הדרשנים רגילים להרחיב את הדיבור על המתח בין יון לישראל, על ההתנגדותה של יון לדת היהודית וכדומה. אכן קיים עימות בין התרבות היונית השכלתנית לבין מוסר הקודש הישראלי. ובכל זאת, יש מקום לאוצרות תרבות יון בעולמו של ישראל. גם יון מוכן לקבל הארת היצירה הענקית של ישראל בין יתר תרבויות העולם. ואכן התקיים לכאורה החזון הזה של ההשלמה בין התרבויות שהרי התנ"ך הפך מחד להיות חלק בלתי נפרד מהתרבות המערבית ומאידך אין פן של התרבות היונית (המערבית בכלל) שאינו חלק בדרך זו או אחרת מחיי היהודים בני זמננו, למעט אולי קומץ קטן המסתגר בארבע אמות של הלכה. ונשאלת השאלה: אם כן על מה היה כל הרעש הזה? ולמה זכה חנוכה להיות אחד החגים הנדירים של הלוח העברי שיש עליהם הסכמה כה רחבה מקצה מזה ועד לקצה מזה? ובמילים אחרות, מעבר לשירים ולפזמונים אשר עליהם אנו חוזרים באמונה רבה וללא מעט התרגשות, (ולא לשכח את הסופגניות ואת הלביבות) מה בדיוק אנו חוגגים בחנוכה? בתשובה לשאלה זו, נמצא אחד המאפינים המענינים ביותר של חנוכה, המאיר באור בהיר את ההקבלה העמוקה בין המאורעות של אותה תקופה לאלו של ימינו, בין ההתקוממות של החשמונאים לבין הקוממיות הציונית. ראוי לשים לב לכך שבניגוד לפורים, למשל, אין איזכור לחנוכה בספרות התנ"כית. ספר החשמונאים, אף על פי שנכתב באותה תקופה לא נכלל בתנ"ך ואין אפילו רמז שהיתה כלל הצעה להכניסו, או דרישה כמו זו של אסתר: "כתבוני לדורות". יתר על כן, אין לנו מסכת חנוכה כפי שיש לנו מסכת מגילה. ענייני חנוכה מוזכרים כבדרך אגב במסכת שבת בפרק במה מדליקין כאשר עוסקת הגמרא בשמנים ובפתילות של נרות שבת. בכלל שייך לנושא הזה המימרא התלמודית: נס חנוכה לא ניתן להכתב. יחד אם זאת, כאשר דנה הגמרא בנושא הברכה שאנו מברכים "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה" שואלת היא שאלה מוזרה: "ואיכן צונו?" שהרי דוקא אין לכך שום יסוד בספרות התורנית. הגמרא מציעה קודם כל תירוץ "דתי": "מלא תסור מכל אשר יורוך", שהרי הסמיכה התורה את חכמי הדורות לקבוע הלכות לפי הצורך. אבל אין הגמרא מסתפקת בכך. בנושא דדן, התשובה ה"דתית" אינה הולמת להיקף הבעיה. ומוסיפה הגמרא: "שאל אביך ויגדך, זקינך ויאמרו לך". היסוד של הציוי אינו בסמכות הרבנית ההלכתית אלא בכח הזכרון הלאומי של העם דרך האבות והסבים, ובמילים אחרות הזהות הלאומית המכירה את עצמה ואת יעודה היא המצוה לדורות לחגוג את החנוכה. אילו היה יון מנצח, היהדות אמנם היתה אולי מתקיימת כדת בין הדתות, והתנ"ך היה אחד מהספרים החשובים בספריה המתורבתת. אבל החזון הנבואי החי היה נעלם. השקפת עולמה של היהדות השואפת את חזונה ממרום אינה נכס תרבותי. היא דרישה מוסרית. דרישה שאינה מצטמצמת ביחסים הפרטיים של האדם עם שכנו. דרישה שתולה את גורל העולם כולו בצו המוסרי וקבלה על עצמה להשפט על פיו ולהביא בכך גאולה לעולם. הבחינה הזאת שהיתה במשך הגלות כגחלת טמונה מתחת לאפר התעוררה לחיים מחודשים ויצאה הלהבה להאיר ולחמם כאשר התאפשרה מאת העמים התעוררות לאומית בהתאם לרוח הזמנים. ועם ישראל חוזר אל תוך ההסתוריה עם זכרונו הלאומי שלם ותובע את עלבונו מאת העמים. וכמו בימים ההם, בזמן הזה, המאבק אינו כלל על חופש הדת או הפולחן אלא על עצם העובדה שעם ישראל בחייו הלאומיים במובן הפשוט ביותר הוא הוא מרכבה לשכינה שאינה יכולה להתגלות בשלמותה אלא מתוך שלושת השלמויות שישראל מוסר את נפשו עליהם: התורה, העם והארץ.
 
יפה מאוד! ואם כבר,

אז חידה: איפה כתוב "חנוכה" בתנ"ך? החידה לא מתוחכמת ולא מתחכמת... המילה "חנוכה" מופיעה פעם אחת בתנ"ך...
 

מיקי*

New member
ספר נחמיה פרק י"ב

(כז) וּבַחֲנֻכַּת חוֹמַת יְרוּשָׁלַם בִּקְשׁוּ אֶת הַלְוִיִּם מִכָּל מְקוֹמֹתָם לַהֲבִיאָם לִירוּשָׁלִָם לַעֲשׂת חֲנֻכָּה וְשִׂמְחָה וּבְתוֹדוֹת וּבְשִׁיר מְצִלְתַּיִם נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת
 

מיקי*

New member
גם וגם

ידעתי שזה בנחמיה ובהקשר של חנוכת החומות אבל לא זכרתי את הנוסח המדוייק.
 
ברכת ה' לאוריה יהלי ../images/Emo65.gif../images/Emo77.gif../images/Emo65.gif../images/Emo95.gif

מה עם תמונה?
המון ברכות (באיחור של יום אומנם....) מכל ה
ושכויעח גדול על הלימוד
 

מיקי*

New member
תודה רבה ../images/Emo13.gif

אגב, זה יה"ל כיוון שזה גם במשמעות של ר"ת לשמו של רבו של אבי הרב יהודא ליאון (מניטו) אשכנזי זצ"ל. ותמונה... גדולות מדי אני לא מצליח להעלות...
 
אני זוכרת בדיוק את משמעות השם ../images/Emo13.gif

חידשת לי שאתה מקפיד על רישום הגרשיים. מקבלת- נשיקות ליה"לי
 
למעלה