קרוב או ניכור ?
להל"ן מספר משפטים מאתר התנועה. השאלה הנשאלת היא האם עלינו ,כציבור, לתת במה לאנשים ששוללים (בצורה בוטה ומכוערת לדעתי) השקפות עולם של כל כך הרבה מתוך הציבור. כמובן שאם ברצונו של מישהו לארח אותם בביתו - אין לי זכות לומר על כך כלום. בציטוטים הבאים מכנים את שיטת החינוך שלנו כ"אגואיסטית", שמתאר את הסדר יחסי החברה הנהוג במדינה כ"חלש, רופף וארעי" , שמכנה את השקפת העולם שלי כ"פסיכוזת ההמונים",ושולל את הדמוקרטיה (תוך כדי שימוש ציני בזכות שניתנת על פי ערכי הדמוקרטיה להשמיע דעה). אני חילונית , אפיקורסית גמורה, אם זאת אני מכבדת את זכותך לקיים את אורח חייך. אני גם חושבת שכקהילה אנחנו צרכים לוודא שזכויותך, כמיעוט, יובטחו. באופן אישי, אני מעריכה את הפעילות שלכם סביב בית הכנסת ונושא הדת וחושבת שהם תורמות ליישוב.אין ספק שאתם מקרבים לבבות. אני משוכנעת שמי שהזמין את האדון התכוון רק לקרוב לבבות. אבל, אני חוששת , שלהזמין לביתנו,לבית הציבור שלנו, אנשים שבשם הערכים שלהם שוללים את הערכים שלי ,מוביל לפלגנות ,שסע וריחוק. אולי עצם הדיון הזה הוא הוכחה לכך. חיים יהודיים אמיתיים לא ייתכנו ללא נישואין, הגבר הוא המשפיע בדרך כלל והאישה היא המושפעת, הגבר הוא התקיף והאישה היא הנוחה – הם מצליחים לחיות יחדיו בשלום. הגברים מעוניינים שהאישה תיטיב לנהל את משק הבית, תחנך את הילדים, תביא פרנסה הביתה, ונוסף לכך, שתישאר תמיד צעירה ונאה... האב המחנך את בנו, מחנך ומרגיל אותו לדפוסי חיים ולערכים שאותם הקב"ה חפץ להנחיל, והוא מעוניין לראותם מיושמים בהתנהגותו של הילד הגדל לאיש. אחת משיטות החינוך המקובלות כיום היא השיטה האגואיסטית. לפי שיטה זו מסבירים לנער ולמבוגר שכדאי להם להתנהג עם הזולת כראוי, כדי שבסופו של דבר ייטב להם עצמם. כשם שלא היה טעם לברוא את העולם, אלמלא היו התורה וישראל ניצבים במרכזם, כך אין טעם בהמשך קיומה של הבריאה אלמלא אלו. הנצרות והאיסלאם היו לאורך הדורות אויבים גדולים לעם ישראל. תועלת רבה תהיה לעם אשר ימונה עליהם איש אחד לראש ולקצין, כי לא יתקיים ישוב העם בשלום ללא זה. ואמנם רואים אנו בספרי הנבואה שהדבר נחשב לקללה שיהיו אנשים רבים לראש במקום אחד. שלא נתיירא מלהרוג נביא שקר ולא נפחד שמא נקבל על כך עונש, במלחמת גוג ומגוג יגיע רגע האמת. זוהי הבדיקה האחרונה, המלחמה האחרונה! העמים אוסרים עתה מלחמה סופית על העם היהודי. אז יישאל כל גוי את השאלה: האם אתה מצטרף או נמנע? הסיטואציה הנוכחית כקטליזטור להתקרבות למורשת היהודית, בבחינת "וקראת שמו עמנואל", ועד לגאולה השלמה ולישועה הסופית. (בהקשר לטרור) נעלם הייחוד שבאדם. כמו במטה קסמים נמשך היחיד אחר זרם פסיכוזת ההמונים. בחברה דמוקרטית מקובל שכל אדם חי לפי ה"אמת" שהוא מכיר והוא מאמין בה. איש אינו זכאי לבקרו או להוכיחו על כך. אולם אם נבחן היטב הנחה זו, נמצא שמשמעותם של הדברים היא פריקת עול והתרת הרצועה. שיטה זו מאפשרת לכל אחד להמשיך ולשגות באיוולתו. הסדר יחסי חברה שאינו מושתת על אדני המצוה הוא חלש, רופף וארעי.