../images/Emo63.gif ואותי לא הזמנת../images/Emo35.gif ../images/Emo46.gif ../images/Emo63.gif
בויינה, מה נהיה לנו. פעם היינו חבורה מחוספסת של רוכבים ("ורוכבות", אוקיי) ללא חת - קמים, יוצאים, מטפסים, דוֹרפִּים, גולשים, חוזרים הביתה בשלום. והיום? באמא'שלי... חבורת פרימדונות עם רגישויות... יום רביעי, 18:30, נזכרתי פתאום שסוף השבוע זה "אוטוטו מעבר לפינה" וצריך לעשות משהו בעניין רכיבה. מפשפש בשירשור רכיבות סופ"ש... 'קבוצת הזומזום' יוצאת לעשות סינגלים בכרמל... קר מדי... לא בא לי... מה זה? 'קבוצת הסוּטוּל' שוב הולכת לעשות "מסע בָּרוֹר". הדירוג בהתאם - טכני - בלתי-אפשרי, פיזי - קורע, ניווט - תשאיר-צוואה. אבל מה - "קחו 'תזמן" כתוב שם "תפנו את כל השבוע, כי הרכיבה תהיה בסוטול". טוב. לא מתאים לי. יאללה, נתכנן משהו עצמאי. כבר עשיתי את זה איזו פעם וחצי. יצא 'פסדר כזה. אולי יצליח לי שוב. יושב מול ה'טורבו DVD' ודוקר כמה נקודות בעלמה במפה עד שיוצא משהו מעגלי, אבל אני, מה אני מבין בטופוגרפיה. בטח תפרתי את כל הפיסטינים האפשריים לרוחב. פתאום שמעון מרצד לי במסנג'ר. או! אם יש מישהו שבקיא בטופוגרפיה ובניווט - זה שמעון. הבחור הזה מיפָה במו גלגליו את כל הסינגלים ביער בת-סוֹיָה. הוא בטוח ידע. שולח לו מסר - "שמעון, אח שלי, שאלה קטנה... השחור שעולה מעין זיבה להר תשוקה דרך מעלה ליבידו... מה אתה יודע עליו? רכיב לדעתך". דממה. אחרי חמש דקות אני מקבל מסר "למה אתה שואל?" "אה, סתם משתעשע" אני עונה לו כלאחר יד "מדשדש פה באיזה ניסיון פתטי להמציא מסלול רכיבה שפוי. אולי נזמין כמה חברים. באופן אישי. אין לי כוח לקבוצה גדולה. היה לי שבוע קשה. נריץ דחקות. נטחון סמבוסק. יהיה דיסקו... מה אתה אומר? נראה לך רעיון?" שוב דממה. ואז שוב שאלה לקונית "מה המסלול?". "איך אני אסביר לך?" אני מתפדח "אני אפילו לא יודע באיזה איזור אני. משהו בדרום. חכה, אני שולח לך מפה..." שמעון מקבל את המפה ויורה חזרה "אני אחזור אליך יותר מאוחר הערב" ונעלם. כמו שרון ארד חזר, ככה גם שמעון חזר. בחצות הלכתי לישון עם התובנה שטיול סופ"ש כנראה לא יצא ממני. או שאני אעשה איזה אורבן עם הצל שלי. או שאני אצטרף למישהו ברגע האחרון. או שפשוט אקח את הילדים לבדוק איזו שמועה על כך שיש להם סבאסבתא גם מהצד של אבא. בחמישי בבוקר זה התחיל. אשר התקשר אלי לנייד. "רשף, מה קורה? ידוע לך על איזו רכיבה בסוף שבוע" הוא בא אלי בסיבובית אני עוד הייתי חצי רדום אז מלמלתי לו על ה"שרשור רכיבות" ועל זה שאני משחק קצת ב"נדמה לי שאני יודע לתכנן מסלולים". "אהא!!" קפץ עלי כמוצא שלל "אז אתה מתכנן טיול ולא הזמנת אותי?" "הא!?" נאלמתי... וגמגמתי... "כאילו, אתה לא מבין... עוד אין ממש מסלול..." "רשף!" צועק לי אשר מהצד השני "מה נהיה איתנו? אין מסלול? שמעון הראה לי מפה. דיבר על סמבוסק. אמר אתה מתכנן דיסקו בסוף. ככה אנחנו? כשאתה צריך מישהו שיגרור אותך בעליות של הגלבוע אז אני בסדר אבל כשאתה מתכנן מפגש פורום בבקעת עורבא-פרח אז אשר לא קיים? תדע לך שנעלבתי..." ווי. ירד עלי כמו סטירה זה. עוד לא התאוששתי מההלם ופתאום אני קולט 18 מסרים בתיבה שלי. "רשף, שמענו יש טיול לדרום בשישי. אפשר להצטרף?" "רשף, מה זה? יצאנו מהרשימת תפוצה שלך?" "רשף, למה אתה כבר לא מזמין אותנו לטיולים שלך?" "רשף, אני יכול להביא את אחי ובן דודי ואחותו לטיול בשישי?" "רשף, אפשר עוד פרטים על הטיול?" "רשף, מה אתה אומר? יש מצב שנחזור למרכז עד שעה ארבע? יש לנו דד-ליין..." הו! הו! הו! הוֹלד יוֹר בלָאדי הוֹרסֵס! ה-ICQ מתחיל לרצד בהסטריה והמסנג'ר לא מפגר אחריו. "רשף, מה קורה עם הטיול?" "רשף, אני בקריז. חייב רכיבה. תחזור אלי" "רשף, אתה יכול לאסוף אותי לטיול בדרום?" "רשף, זו כבר הודעה שביעית. למה אתה לא חוזר אלי?" "רשף, אתה כבר לא אוהב אותי יותר?" אני מזדרז להעלות את הפורום. קודם כל נפרסם הודעת "ארגעה" - שרב כבד! שרב כבד! מדובר פה על גולם שקם על יוצרו. בפורום מתנוסס שרשור: "מישהו יודע פרטים על הטיול של רשף לדרום?" "מי מגיע מעפולה ויכול לאסוף שני רוכבים בזכרון?" "נשארו עוד שני מקומות ברכב לטיול של רשף בדרום. יציאה ב-6:00 מחולון" אני בוהה במסך כמו זומבי ולא יודע מה לעשות. הטלפון מצלצל. "רשף!" אני שומע קול מאוב "לא יודע אם אתה זוכר אותי. כבר מזמן לא דיברנו... זה מואיז..." "אהלן מואיז. באמת הרבה זמן" אני נאנח "מה קורה?" "'פסדר. תשמע... בן דוד של שימעון הדליף לי שיש איזה טיול שווה לדרום, שאתה ארגנת ו... רציתי לשאול... יש אולי מצב שאני מצטרף? אתה יודע, לזכר הימים ההם? הא? ג'סטה לחברים של שמעון? אה, אח שלי? כאילו... אפליה מתקנת?" אני מגייס את כל כוחות הנפש ומשתדל לענות לו, שקט ורגוע ככל האפשר: "מואיז, נשמה... אני מצטער אבל... לא יודע איך לומר לך... צמחה פה איזו פָאסַדָה שיצאה מכלל שליטה. תאמין לי, כולה אמרתי מילה לשמעון ותוך יום חצי מדינה יודעת מה שאני עוד לא יודע... בחיי 'תפוצת נאטו'. אפילו... אפילו אחותי הצולעת שמעה על זה בחדשות של שמונה" שלפתי לו מטאפורות מהתחת. מואיז התבעס. אני התבעסתי. וחצי דקה אחרי זה אשר היה על הקו. "רשף! מילא אתה מתכנן טיולים, מזמין חצי עולם ולא מזמין אותי, אח שלך מיום שהתייבש לך הפדרוס' על השפתיים של השרשרת... זה עוד אני מסוגל לסלוח. קורה. נניח. ת'פלק לך. אבל לשמוע ממואיז שאתה מזמין לטיול את אחותך?? זהו? כבר אין חברים? אתה בקטע של 'העדפת קרובי משפחה'? תתבייש לך. לא עושים ככה" עכשיו לך תוכיח שאחותך בכלל לא רוכבת. **** הח"מ מספר סיפורים. יש בהם טיפה אמת. יש בהם לא מעט פיקציה. יש בהם הרבה הגזמה לצרכים דרמטיים. אבל לא לשכוח - זה רק סיפור. מוקדש באהבה לכל אחי, אחיותי וחברי לרכיבות ****
בויינה, מה נהיה לנו. פעם היינו חבורה מחוספסת של רוכבים ("ורוכבות", אוקיי) ללא חת - קמים, יוצאים, מטפסים, דוֹרפִּים, גולשים, חוזרים הביתה בשלום. והיום? באמא'שלי... חבורת פרימדונות עם רגישויות... יום רביעי, 18:30, נזכרתי פתאום שסוף השבוע זה "אוטוטו מעבר לפינה" וצריך לעשות משהו בעניין רכיבה. מפשפש בשירשור רכיבות סופ"ש... 'קבוצת הזומזום' יוצאת לעשות סינגלים בכרמל... קר מדי... לא בא לי... מה זה? 'קבוצת הסוּטוּל' שוב הולכת לעשות "מסע בָּרוֹר". הדירוג בהתאם - טכני - בלתי-אפשרי, פיזי - קורע, ניווט - תשאיר-צוואה. אבל מה - "קחו 'תזמן" כתוב שם "תפנו את כל השבוע, כי הרכיבה תהיה בסוטול". טוב. לא מתאים לי. יאללה, נתכנן משהו עצמאי. כבר עשיתי את זה איזו פעם וחצי. יצא 'פסדר כזה. אולי יצליח לי שוב. יושב מול ה'טורבו DVD' ודוקר כמה נקודות בעלמה במפה עד שיוצא משהו מעגלי, אבל אני, מה אני מבין בטופוגרפיה. בטח תפרתי את כל הפיסטינים האפשריים לרוחב. פתאום שמעון מרצד לי במסנג'ר. או! אם יש מישהו שבקיא בטופוגרפיה ובניווט - זה שמעון. הבחור הזה מיפָה במו גלגליו את כל הסינגלים ביער בת-סוֹיָה. הוא בטוח ידע. שולח לו מסר - "שמעון, אח שלי, שאלה קטנה... השחור שעולה מעין זיבה להר תשוקה דרך מעלה ליבידו... מה אתה יודע עליו? רכיב לדעתך". דממה. אחרי חמש דקות אני מקבל מסר "למה אתה שואל?" "אה, סתם משתעשע" אני עונה לו כלאחר יד "מדשדש פה באיזה ניסיון פתטי להמציא מסלול רכיבה שפוי. אולי נזמין כמה חברים. באופן אישי. אין לי כוח לקבוצה גדולה. היה לי שבוע קשה. נריץ דחקות. נטחון סמבוסק. יהיה דיסקו... מה אתה אומר? נראה לך רעיון?" שוב דממה. ואז שוב שאלה לקונית "מה המסלול?". "איך אני אסביר לך?" אני מתפדח "אני אפילו לא יודע באיזה איזור אני. משהו בדרום. חכה, אני שולח לך מפה..." שמעון מקבל את המפה ויורה חזרה "אני אחזור אליך יותר מאוחר הערב" ונעלם. כמו שרון ארד חזר, ככה גם שמעון חזר. בחצות הלכתי לישון עם התובנה שטיול סופ"ש כנראה לא יצא ממני. או שאני אעשה איזה אורבן עם הצל שלי. או שאני אצטרף למישהו ברגע האחרון. או שפשוט אקח את הילדים לבדוק איזו שמועה על כך שיש להם סבאסבתא גם מהצד של אבא. בחמישי בבוקר זה התחיל. אשר התקשר אלי לנייד. "רשף, מה קורה? ידוע לך על איזו רכיבה בסוף שבוע" הוא בא אלי בסיבובית אני עוד הייתי חצי רדום אז מלמלתי לו על ה"שרשור רכיבות" ועל זה שאני משחק קצת ב"נדמה לי שאני יודע לתכנן מסלולים". "אהא!!" קפץ עלי כמוצא שלל "אז אתה מתכנן טיול ולא הזמנת אותי?" "הא!?" נאלמתי... וגמגמתי... "כאילו, אתה לא מבין... עוד אין ממש מסלול..." "רשף!" צועק לי אשר מהצד השני "מה נהיה איתנו? אין מסלול? שמעון הראה לי מפה. דיבר על סמבוסק. אמר אתה מתכנן דיסקו בסוף. ככה אנחנו? כשאתה צריך מישהו שיגרור אותך בעליות של הגלבוע אז אני בסדר אבל כשאתה מתכנן מפגש פורום בבקעת עורבא-פרח אז אשר לא קיים? תדע לך שנעלבתי..." ווי. ירד עלי כמו סטירה זה. עוד לא התאוששתי מההלם ופתאום אני קולט 18 מסרים בתיבה שלי. "רשף, שמענו יש טיול לדרום בשישי. אפשר להצטרף?" "רשף, מה זה? יצאנו מהרשימת תפוצה שלך?" "רשף, למה אתה כבר לא מזמין אותנו לטיולים שלך?" "רשף, אני יכול להביא את אחי ובן דודי ואחותו לטיול בשישי?" "רשף, אפשר עוד פרטים על הטיול?" "רשף, מה אתה אומר? יש מצב שנחזור למרכז עד שעה ארבע? יש לנו דד-ליין..." הו! הו! הו! הוֹלד יוֹר בלָאדי הוֹרסֵס! ה-ICQ מתחיל לרצד בהסטריה והמסנג'ר לא מפגר אחריו. "רשף, מה קורה עם הטיול?" "רשף, אני בקריז. חייב רכיבה. תחזור אלי" "רשף, אתה יכול לאסוף אותי לטיול בדרום?" "רשף, זו כבר הודעה שביעית. למה אתה לא חוזר אלי?" "רשף, אתה כבר לא אוהב אותי יותר?" אני מזדרז להעלות את הפורום. קודם כל נפרסם הודעת "ארגעה" - שרב כבד! שרב כבד! מדובר פה על גולם שקם על יוצרו. בפורום מתנוסס שרשור: "מישהו יודע פרטים על הטיול של רשף לדרום?" "מי מגיע מעפולה ויכול לאסוף שני רוכבים בזכרון?" "נשארו עוד שני מקומות ברכב לטיול של רשף בדרום. יציאה ב-6:00 מחולון" אני בוהה במסך כמו זומבי ולא יודע מה לעשות. הטלפון מצלצל. "רשף!" אני שומע קול מאוב "לא יודע אם אתה זוכר אותי. כבר מזמן לא דיברנו... זה מואיז..." "אהלן מואיז. באמת הרבה זמן" אני נאנח "מה קורה?" "'פסדר. תשמע... בן דוד של שימעון הדליף לי שיש איזה טיול שווה לדרום, שאתה ארגנת ו... רציתי לשאול... יש אולי מצב שאני מצטרף? אתה יודע, לזכר הימים ההם? הא? ג'סטה לחברים של שמעון? אה, אח שלי? כאילו... אפליה מתקנת?" אני מגייס את כל כוחות הנפש ומשתדל לענות לו, שקט ורגוע ככל האפשר: "מואיז, נשמה... אני מצטער אבל... לא יודע איך לומר לך... צמחה פה איזו פָאסַדָה שיצאה מכלל שליטה. תאמין לי, כולה אמרתי מילה לשמעון ותוך יום חצי מדינה יודעת מה שאני עוד לא יודע... בחיי 'תפוצת נאטו'. אפילו... אפילו אחותי הצולעת שמעה על זה בחדשות של שמונה" שלפתי לו מטאפורות מהתחת. מואיז התבעס. אני התבעסתי. וחצי דקה אחרי זה אשר היה על הקו. "רשף! מילא אתה מתכנן טיולים, מזמין חצי עולם ולא מזמין אותי, אח שלך מיום שהתייבש לך הפדרוס' על השפתיים של השרשרת... זה עוד אני מסוגל לסלוח. קורה. נניח. ת'פלק לך. אבל לשמוע ממואיז שאתה מזמין לטיול את אחותך?? זהו? כבר אין חברים? אתה בקטע של 'העדפת קרובי משפחה'? תתבייש לך. לא עושים ככה" עכשיו לך תוכיח שאחותך בכלל לא רוכבת. **** הח"מ מספר סיפורים. יש בהם טיפה אמת. יש בהם לא מעט פיקציה. יש בהם הרבה הגזמה לצרכים דרמטיים. אבל לא לשכוח - זה רק סיפור. מוקדש באהבה לכל אחי, אחיותי וחברי לרכיבות ****
