נאמן למקורות
New member
../images/Emo63.gifלפרשת השבוע../images/Emo63.gif
פרשת שמיני. מתוך האתר "מוסדות נחלת צבי". פרשת שמיני. המותר והאסור. "...זאת החיה אשר תאכלו... אך את-זה לא תאכלו..." (ויקרא יא,ב-ד) פתח הכתוב ב"זאת החיה שאא תאכלו", וסיים "אך את זה לא תאכלו" ונראה לבאר שאחד מיסודות החינוך הוא, שלא תהיה המילה "אסור" שגורה על לשוננו! יכ ישנם אנשים השגור על לשונם להשתמש כמעט על כל דבר במילה "אסור", ובכל זמן ומצב הם "מחפשים" את האיסורים. ובזה - פעמים שאני טועים כלפי ילדנו ותלמידנו בחינוכם מגיל צעיר. אך מאידך גיסא - צריך להיות גבול ברור גם למותר. לכן בא הכתוב כאן והגדיר: ראשית כל - 'זאת החיה אשר תאכלו', ורק לאחר מכן הכתוב אומר 'אך את זה לא תאכלו'. דבר ראשון מציינת התורה מה מותר לאכול, ורק לאחר מכן כתוב מה נאסר. ושמא תאמר: אם כך אולי אני מפסיד מהעובדה שיש איסורים באכילת חיות או דגים שאינם כשרים, או בהנאות אחרות? - על כך בא המדרש (תנחומא שמיני,ח) ואומר: "שלא יטעך יצרך לומר, שכל דברים טובים אסר הקב"ה לישראל. אמר הקב"ה : כל מה שאסרתי לך - התרתי לך כנגדו. כיצד... אסרתי לך את הדם - התרתי לך את הכבד שכולו דם. אסרתי לך את החזיר - התרתי לך את הדג ששמו שיבוטא, שהוא דומה לחזיר. אסרתי לך אשת איש - התרתי לך גרושת איש וכל כך למה (אם כנגד כל איסור יש היתר, אז מדוע הקב"ה אסר לנו איסורים שונים)? - כדי שיתן שכר טוב לישראל שמשמרין את המצוות". ויש לשאול: מה בא מדרש זה להשמיענו? - אלא שכאן יש רעיון נפלא: באה התורה לומר שאם נשתמש בצורה נכונה במה שמותר לנו - אזי נשכיל להתרחק מן האסור לנו. אך אם נרבה להשתמש באסור לנו, ונחפש בחיינו רק את האיסורים והחומרות, אזי בסופו של דבר יש חשש שנורה לעצמנו היתר גם בדברים האסורים לנו. כמו שאמרה בת כל לשאול אל תהיה צדיק הרבה ואל תרשע הרבה (יומא כב,ע"ב) ועל זה נאמר בירושלמי(סוף קידושין ד): "עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל". ולגבי מי שקיבל על עצמו להיות נזיר, מביאה הגמרא (נדרים י,א): "רבי אלעזר הקפר ברבי אומר:'וכפר עליו מאשר חטא על הנפש', וכי באיזו נפש חטא זה?! - אלא שציער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא "חוטא" - המצער עצמו מכל דבר - על אחת כמה וכמה!. ומוסיף הרמב"ם (דעות ג,א): "לפיכך צוו חכמים שלא ימנע את אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד... כך אמרו חכמים: "לא דייך מה שאסרה התורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?!" וכבר מצאנו בפירוש בגמרא (ביצה ב,ב), שכח דהיתרא עדיף. ואם תשאל: הלא מותר לנו להחמיר עם עצמנו? - ודאי שאפשר הכל לפי מדרגת האדם, כי הסכנה היא שברגע שיתרחק האדם מין המותר לו - עלול לשגות באסור לו, ולכן ראוי שישמח במותר לו על פי דרכה של תורה. קיבץ ליקט והאיר: הרב יעקב שמעון שליט"א.
פרשת שמיני. מתוך האתר "מוסדות נחלת צבי". פרשת שמיני. המותר והאסור. "...זאת החיה אשר תאכלו... אך את-זה לא תאכלו..." (ויקרא יא,ב-ד) פתח הכתוב ב"זאת החיה שאא תאכלו", וסיים "אך את זה לא תאכלו" ונראה לבאר שאחד מיסודות החינוך הוא, שלא תהיה המילה "אסור" שגורה על לשוננו! יכ ישנם אנשים השגור על לשונם להשתמש כמעט על כל דבר במילה "אסור", ובכל זמן ומצב הם "מחפשים" את האיסורים. ובזה - פעמים שאני טועים כלפי ילדנו ותלמידנו בחינוכם מגיל צעיר. אך מאידך גיסא - צריך להיות גבול ברור גם למותר. לכן בא הכתוב כאן והגדיר: ראשית כל - 'זאת החיה אשר תאכלו', ורק לאחר מכן הכתוב אומר 'אך את זה לא תאכלו'. דבר ראשון מציינת התורה מה מותר לאכול, ורק לאחר מכן כתוב מה נאסר. ושמא תאמר: אם כך אולי אני מפסיד מהעובדה שיש איסורים באכילת חיות או דגים שאינם כשרים, או בהנאות אחרות? - על כך בא המדרש (תנחומא שמיני,ח) ואומר: "שלא יטעך יצרך לומר, שכל דברים טובים אסר הקב"ה לישראל. אמר הקב"ה : כל מה שאסרתי לך - התרתי לך כנגדו. כיצד... אסרתי לך את הדם - התרתי לך את הכבד שכולו דם. אסרתי לך את החזיר - התרתי לך את הדג ששמו שיבוטא, שהוא דומה לחזיר. אסרתי לך אשת איש - התרתי לך גרושת איש וכל כך למה (אם כנגד כל איסור יש היתר, אז מדוע הקב"ה אסר לנו איסורים שונים)? - כדי שיתן שכר טוב לישראל שמשמרין את המצוות". ויש לשאול: מה בא מדרש זה להשמיענו? - אלא שכאן יש רעיון נפלא: באה התורה לומר שאם נשתמש בצורה נכונה במה שמותר לנו - אזי נשכיל להתרחק מן האסור לנו. אך אם נרבה להשתמש באסור לנו, ונחפש בחיינו רק את האיסורים והחומרות, אזי בסופו של דבר יש חשש שנורה לעצמנו היתר גם בדברים האסורים לנו. כמו שאמרה בת כל לשאול אל תהיה צדיק הרבה ואל תרשע הרבה (יומא כב,ע"ב) ועל זה נאמר בירושלמי(סוף קידושין ד): "עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל". ולגבי מי שקיבל על עצמו להיות נזיר, מביאה הגמרא (נדרים י,א): "רבי אלעזר הקפר ברבי אומר:'וכפר עליו מאשר חטא על הנפש', וכי באיזו נפש חטא זה?! - אלא שציער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא "חוטא" - המצער עצמו מכל דבר - על אחת כמה וכמה!. ומוסיף הרמב"ם (דעות ג,א): "לפיכך צוו חכמים שלא ימנע את אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד... כך אמרו חכמים: "לא דייך מה שאסרה התורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?!" וכבר מצאנו בפירוש בגמרא (ביצה ב,ב), שכח דהיתרא עדיף. ואם תשאל: הלא מותר לנו להחמיר עם עצמנו? - ודאי שאפשר הכל לפי מדרגת האדם, כי הסכנה היא שברגע שיתרחק האדם מין המותר לו - עלול לשגות באסור לו, ולכן ראוי שישמח במותר לו על פי דרכה של תורה. קיבץ ליקט והאיר: הרב יעקב שמעון שליט"א.