נאמן למקורות
New member
../images/Emo63.gifלפרשת השבוע../images/Emo63.gif
מתוך אתר נחלת צבי. פרשת במדבר. את החיבה צריך גם להראות. "וידבר ד' אל-משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר:". (במדבר א,א) רש"י מפרש בפסוק: "מתוך חיבתן לפניו, מונה אותם בכל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם". יש לשאול מה חידש לנו כאן רש"י, הרי אנו יודעים היכן מנאן?! - ואם תאמר שהקב"ה מנאן לידע מספרם, וכי הקב"ה אינו יודע מספרם, ומדוע הוצרך משה למנותם?!(ועיי בכלי יקר עה"פ ובאור החיים לפס' ב) כדי ליישב קושייתנו נצטט מדרש המובא בתנא דבי אליהו (רבה,טו): "פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאתי אדם אחד וכו', אמר לי: רבי, שני דברים יש לי בלבבי ואני אוהבן אהבה גדולה - תורה וישראל, אבל איני יודע אי זה מהן קודם. אמרתי לו: דרכן של בני אדם שאומרים תורה קדומה לכל ... . אבל הייתי אומר ישראל קדושים קודמין". ממדרש זה ניתן להבין את חידושו של רש"י: מנין לנו לדעת שאכן הקב"ה אוהב אותנו? - הלא קיבלנו עונשים חמורים ביותר: במצרים, בעגל ובמדבר, ובגלות המרה הזו של דורנו אנו, כמעט שריד לא היה לנו, ואם כך, עלולים אנו לחשוב שאין הקב"ה אוהב אותנו. וזה גופא מה שנאמר בתנא דבי אליהו, שבני האדם אומרים תורה קדומה לכל, ולכן האהבה אליה גדולה יותר, מצד שהיא קיימת כמו שהיתה ולא משתנה. ואליהו הנביא אומר: ישראל קדושים קודמין, למרות כל העונשים הללו. וזהו חידושו של רש"י עצמו: חלילה לנו מלחשוב כך, אלא אדרבא - מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, והעונשים אינם פוגמים באהבת ד' לישראל, שנאמר: "כי את אשר יאהב ד' יוכח" (משלי). ולא פעם אחת בלבד מונה אותם הקב"ה, אלא מספר פעמים. וזאת מפני מה? - כי רוצה הקב"ה להראות חיבתן לפניו. כי החיבה והאהבה צריכים לצאת מן הסתר אל הגילוי, ולכן הוא מונה אותם בכל שעה. ללמדנו, שאין די בזה שאדם אוהב את בניו, תלמידיו, משפחתו, או את עמו, אלא מחוייב הוא להראות חיבתו ואהבתו אליהן תדיר בפועל ממש. כי ברוב פעמים קל לו לאדם להזעיף פניו, לנזוף, להעיר, ולייסר הסובבים אותו אך, אל לו לעולם לשכוח להראות את חיבתו ואהבתו אליהם. קיבץ ליקט והאיר: הרב יעקב שמעון שליט"א. שבת שלום ומבורך.
מתוך אתר נחלת צבי. פרשת במדבר. את החיבה צריך גם להראות. "וידבר ד' אל-משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר:". (במדבר א,א) רש"י מפרש בפסוק: "מתוך חיבתן לפניו, מונה אותם בכל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם". יש לשאול מה חידש לנו כאן רש"י, הרי אנו יודעים היכן מנאן?! - ואם תאמר שהקב"ה מנאן לידע מספרם, וכי הקב"ה אינו יודע מספרם, ומדוע הוצרך משה למנותם?!(ועיי בכלי יקר עה"פ ובאור החיים לפס' ב) כדי ליישב קושייתנו נצטט מדרש המובא בתנא דבי אליהו (רבה,טו): "פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאתי אדם אחד וכו', אמר לי: רבי, שני דברים יש לי בלבבי ואני אוהבן אהבה גדולה - תורה וישראל, אבל איני יודע אי זה מהן קודם. אמרתי לו: דרכן של בני אדם שאומרים תורה קדומה לכל ... . אבל הייתי אומר ישראל קדושים קודמין". ממדרש זה ניתן להבין את חידושו של רש"י: מנין לנו לדעת שאכן הקב"ה אוהב אותנו? - הלא קיבלנו עונשים חמורים ביותר: במצרים, בעגל ובמדבר, ובגלות המרה הזו של דורנו אנו, כמעט שריד לא היה לנו, ואם כך, עלולים אנו לחשוב שאין הקב"ה אוהב אותנו. וזה גופא מה שנאמר בתנא דבי אליהו, שבני האדם אומרים תורה קדומה לכל, ולכן האהבה אליה גדולה יותר, מצד שהיא קיימת כמו שהיתה ולא משתנה. ואליהו הנביא אומר: ישראל קדושים קודמין, למרות כל העונשים הללו. וזהו חידושו של רש"י עצמו: חלילה לנו מלחשוב כך, אלא אדרבא - מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, והעונשים אינם פוגמים באהבת ד' לישראל, שנאמר: "כי את אשר יאהב ד' יוכח" (משלי). ולא פעם אחת בלבד מונה אותם הקב"ה, אלא מספר פעמים. וזאת מפני מה? - כי רוצה הקב"ה להראות חיבתן לפניו. כי החיבה והאהבה צריכים לצאת מן הסתר אל הגילוי, ולכן הוא מונה אותם בכל שעה. ללמדנו, שאין די בזה שאדם אוהב את בניו, תלמידיו, משפחתו, או את עמו, אלא מחוייב הוא להראות חיבתו ואהבתו אליהן תדיר בפועל ממש. כי ברוב פעמים קל לו לאדם להזעיף פניו, לנזוף, להעיר, ולייסר הסובבים אותו אך, אל לו לעולם לשכוח להראות את חיבתו ואהבתו אליהם. קיבץ ליקט והאיר: הרב יעקב שמעון שליט"א. שבת שלום ומבורך.