נאמן למקורות
New member
../images/Emo63.gifלפרשת השבוע../images/Emo63.gif
פרשת בהעלותך. יש להתרחק מתלונות. "ויהי העם כמתאננים רע באזני ד' וישמע ד' ויחר אפו ותבער-בם אש ד' ותאכל בקצה המחנה:" (במדבר יא,א) יש לעיין, באיזה חטא חטאו כאן בני ישראל, שנענשו כל כך קשה? - ורש"י מפרש: "כמתאוננים, אין מתאוננים אלא לשון עלילה. מבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום". והרמב"ן מפרש: "ואמר כמתאוננים, כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים... והם היו כאנוסים ומוכרחין, מתאוננים ומתרעמים על ענינם". ועדיין קשה, הלא לכאורה כאשר כואב לאדם כדאי שיאמר זאת - "דאגה בלב איש ישחנה" (משלי יב,כה), ומדוע לא להתלונן, הרי זו זכותו של כל אדם להביע צערו ודאגתו ומדוע נאמר רע באזני ד'? ויש לומר, שבא הכתוב ללמדנו כיצד צריכה להיות צורת התלונה, ומתי אפשר להתלונן אם בכלל. האדם לא תמיד יודע על מה הוא מתלונן, ולפעמים נראה לו שהוא צודק. וכך חשבו אנשים מן העם: הולכים זמן רב במדבר, סובלים, מצטערים. ולכאורה אכן הם צודקים, ויש להם סיבה טובה להתלונן, אך הכתוב מעיד: 'ויהי העם כמתאננים רע באזני ד'' - לא ראו את ההשגחה על כל צעד ושעל, לא נתנו את הדעת ש"כל מה שעושה הקב"ה - הכל לטובה"(ברכות ס,ב), אלא בעלילה באו, כדברי רש"י. וכפי שאומרת התורה בפרשת מוציא שם רע: "כי יקח איש אשה ושנאה, ושם לה עלילת דברים" (דברים כב,יג-יד), ופירש שם רש"י: "עבירה גוררת עבירה, עבר על "לא תשנא" (ויקרא יט,יז), סופו לבוא לידי לשון הרע". המתלונן והמתאונן תדיר, מתקשה לראות את הטוב מסביבו. כאשר רוצים להביא דבר מה לידי תיקון - צריך לעשות זאת בדרך הישרה והפשוטה - לפנות ישירות אל המנהיגות כדי לתקן את העוול. לו באמת תלונתו של העם היתה צודקת, ואכן הוא סובל מאד - היה לו לבוא בתלונות למשה ושבעים הזקנים, על מנת שישלימו לו את החסר. כפי שאכן ראינו בבקשתם ממשה רבינו ע"ה, מים ובשר. אך במקרה שלפנינו הם מתאוננים בינם לבין עצמם ללא כל סיבה, וזהו שנאמר "רע באזני ד'". בא הכתוב ללמדנו, שדרך התלונות והתואנות עללוה חס ושלום להביא למרידה בהקב"ה. ואפילו להתלונן על דברים נכונים - "לא זו הדרך", שסופו של אדם שיתרגל להתלונן תמיד על לא מאומה. וכך מפרש ה"ספורנו" במקום: "כמתאוננים, על טורח הדרך, לא מתאוננים בלבם באמת כי לא היתה אצלם שום סיבה ראויה לזה שיתאוננו, אבל היו מתאוננים בדבריהם לנסות". ומה על האדם לעשות כדי להתרחק ממדה מגונה זאת? - שבכל מדה ומדה שהקב"ה מודד לו, יהיה מודה להקב"ה במאד מאד (על פי ברכות נד,א), וזה גילוי שורש האמונה באדם. וכל מה שיבוא על האדם, ירגיל עצמו לומר בכל מצב ובכל מקרה: "הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו" (תהילים קו,א ועוד). קיבץ ליקט והאיר: הרב יעקב שמעון שליט"א. מתוך אתר "נחלת צבי" שבת שלום ומבורך.
פרשת בהעלותך. יש להתרחק מתלונות. "ויהי העם כמתאננים רע באזני ד' וישמע ד' ויחר אפו ותבער-בם אש ד' ותאכל בקצה המחנה:" (במדבר יא,א) יש לעיין, באיזה חטא חטאו כאן בני ישראל, שנענשו כל כך קשה? - ורש"י מפרש: "כמתאוננים, אין מתאוננים אלא לשון עלילה. מבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום". והרמב"ן מפרש: "ואמר כמתאוננים, כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים... והם היו כאנוסים ומוכרחין, מתאוננים ומתרעמים על ענינם". ועדיין קשה, הלא לכאורה כאשר כואב לאדם כדאי שיאמר זאת - "דאגה בלב איש ישחנה" (משלי יב,כה), ומדוע לא להתלונן, הרי זו זכותו של כל אדם להביע צערו ודאגתו ומדוע נאמר רע באזני ד'? ויש לומר, שבא הכתוב ללמדנו כיצד צריכה להיות צורת התלונה, ומתי אפשר להתלונן אם בכלל. האדם לא תמיד יודע על מה הוא מתלונן, ולפעמים נראה לו שהוא צודק. וכך חשבו אנשים מן העם: הולכים זמן רב במדבר, סובלים, מצטערים. ולכאורה אכן הם צודקים, ויש להם סיבה טובה להתלונן, אך הכתוב מעיד: 'ויהי העם כמתאננים רע באזני ד'' - לא ראו את ההשגחה על כל צעד ושעל, לא נתנו את הדעת ש"כל מה שעושה הקב"ה - הכל לטובה"(ברכות ס,ב), אלא בעלילה באו, כדברי רש"י. וכפי שאומרת התורה בפרשת מוציא שם רע: "כי יקח איש אשה ושנאה, ושם לה עלילת דברים" (דברים כב,יג-יד), ופירש שם רש"י: "עבירה גוררת עבירה, עבר על "לא תשנא" (ויקרא יט,יז), סופו לבוא לידי לשון הרע". המתלונן והמתאונן תדיר, מתקשה לראות את הטוב מסביבו. כאשר רוצים להביא דבר מה לידי תיקון - צריך לעשות זאת בדרך הישרה והפשוטה - לפנות ישירות אל המנהיגות כדי לתקן את העוול. לו באמת תלונתו של העם היתה צודקת, ואכן הוא סובל מאד - היה לו לבוא בתלונות למשה ושבעים הזקנים, על מנת שישלימו לו את החסר. כפי שאכן ראינו בבקשתם ממשה רבינו ע"ה, מים ובשר. אך במקרה שלפנינו הם מתאוננים בינם לבין עצמם ללא כל סיבה, וזהו שנאמר "רע באזני ד'". בא הכתוב ללמדנו, שדרך התלונות והתואנות עללוה חס ושלום להביא למרידה בהקב"ה. ואפילו להתלונן על דברים נכונים - "לא זו הדרך", שסופו של אדם שיתרגל להתלונן תמיד על לא מאומה. וכך מפרש ה"ספורנו" במקום: "כמתאוננים, על טורח הדרך, לא מתאוננים בלבם באמת כי לא היתה אצלם שום סיבה ראויה לזה שיתאוננו, אבל היו מתאוננים בדבריהם לנסות". ומה על האדם לעשות כדי להתרחק ממדה מגונה זאת? - שבכל מדה ומדה שהקב"ה מודד לו, יהיה מודה להקב"ה במאד מאד (על פי ברכות נד,א), וזה גילוי שורש האמונה באדם. וכל מה שיבוא על האדם, ירגיל עצמו לומר בכל מצב ובכל מקרה: "הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו" (תהילים קו,א ועוד). קיבץ ליקט והאיר: הרב יעקב שמעון שליט"א. מתוך אתר "נחלת צבי" שבת שלום ומבורך.